יוטיוב לכולם: הכירו את וניה הימן, הבמאי המוכשר בארץ
וניה הימן, היוצר הכי ממכר ברשת, לא מבין איך מצא את עצמו מביים מערכון ל"ארץ נהדרת" וקליפ לאסף אבידן והוא בכלל סטודנט שנה ב'
"בפרסומת החמישית או השישית, זאת עם ההיפסטר, זה כבר הפך לוויראלי", מספר הימן בעודו בודק את ערוץ סדרת הפרסומות לבירה שפירא ביוטיוב, שאותה צילם לפני כמה חודשים. עד כה סדרת ה"שפירות" גרפה כחצי מיליון צפיות ומספר לא קטן של הומאז'ים ביוטיוב, נתונים מרשימים להפליא בהתחשב בכך שהיא נעשתה ללא כל תקציב פרסומי ובידי יוצר חדש וצעיר שלא למד קולנוע, פרסום או בימוי באופן פורמלי.
הימן, בן 26, סטודנט שנה ב' במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, נכנס לעולם הווידיאו רק לפני כשנה וחצי, כשהתחיל את לימודיו. "ביום שקניתי את המצלמה הלכתי להופעה של מיכאל גריילסאמר וצילמתי קצת. ערכתי את הצילומים בצורה לא טובה, אבל בכל זאת החלטתי להעלות אותם לאינטרנט. מיכאל די אהב את הסרטונים והתחלתי להבין שאולי כן יש לי פוטנציאל ואני יכול להתקדם עם זה הלאה. בתרגילי הווידיאו לבצלאל עשיתי כמה סרטונים והעליתי אותם ליוטיוב, וסרטון הקנקן שעשיתי הפך כבר לוויראלי".
סרטון הקנקן, או בשמו המלא "The Crazy Watering Can", שהיה בסופו של יום חלק משיעורי הבית של הימן, עומד היום על 76 אלף צפיות. "הסרטון קצת הזיז אותי, הרחיק אותי מהתחום העיצובי והכניס אותי יותר לתחום התוכן".
מאז אותו קנקן, שהפך לשם דבר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, הספיק הימן ליצור עוד סרטונים ובהם שלושה שגרמו לתעשיית הבידור והפרסום בארץ להתעניין בסטודנט הצעיר: "בקיצור", "דער מענטש" ו"חיי מדף". "בכל סרטון ההייפ עלה קצת, מספר הצפיות גדל וב'חיי מדף' כבר הגענו לחשיפה ב'אולפן שישי'. משם החיים שלי השתנו מבחינת עשייה ומבחינת היחס ללימודים. ראיתי שאם יש משהו שמזיז אנשים זה להראות להם סרטון שהכנתי ולא ציור שמוציא מהם חצי חיוך, ונראה לי שהדבר הכי חשוב ביצירה זה לעשות משהו לאנשים אחרים. הרגשתי שזה מה שאני עושה, אז המשכתי לכיוון הזה, ואז הגיעו הדברים הגדולים באמת".
סרטון הקנקן:
כשהוא מדבר על הדברים הגדולים באמת, הימן מתכוון, למשל, לשיתוף הפעולה עם רועי כפרי, שמוכר בעיקר בזכות סדרות הרשת הפופולריות "ניצה ולחם" ו"חתולונובלה", יוצר שזכה גם הוא לחשיפה אדירה ברשתות החברתיות השונות.
יחד הם יצרו פרסומת למשקה פפסי מקס, שהימן מתאר כ"מותג בינלאומי נורא גדול ומצליח מצד אחד, וסוג של אנדרדוג, במיוחד בארץ, מצד שני. אז עבדנו על הצד הצעיר של זה והשתוללנו קצת. הפרסומות של קולה נורא סולידיות ומהללות את המוצר. אנחנו חשבנו על משהו אחר, ובעיקר לא רצינו לדחוף את הפרסומת לאנשים בגרון כאילו מדובר בפיטום אווזים, ולהגיד 'יאמי, זה משקה טעים, תשתו את זה'".
אבל ככה עושים פרסומות, לא?
"אני לא יודע אם זה דור אחר, אבל הכלים שברשותנו מאפשרים לנו לשלוט בתקשורת, להראות חלופות חדשות למדיה המסורתית, שכיום היא קצת עומדת במקום. יש לנו הזדמנות לעשות מה שאנחנו רוצים בזכות הרשתות החברתיות, שם הסרטונים והפרסומות מתפשטים תוך שעות ספורות. הפרסום עבר לוויראליות, העניין נוצר ברחוב והבאזז בפייסבוק. הכל הפך לפרסום גרילה, כמו לעשות ריקוד פלאש מוב ברחוב. אבל גם המטרה העיקרית של הפלאש מוב היא לצלם ולהעלות אותו ליוטיוב ומשם לפייסבוק, כי ככה זה יתפרסם הכי טוב".
ואיך הצופים מגיבים?
"אצל הצופה, להיות גרילה זו כבר נקודת פתיחה טובה יותר. כי אם אתה גרילה אז אתה יחסית חסר ניסיון, ילד, ושופטים אותך לטובה על מה שאתה עושה. כשהצופה רואה משהו שאולפן גדול יצר הוא חושב לעצמו 'טוב, יש להם תקציב לעשות את זה', והפרסומת או הסדרה כבר מתחילה בנקודת מינוס כלשהי. יש פרסומות מהאולפנים הגדולים שעדיין יכולות לרתק, כמו הפרסומת החדשה של 'קרטייה' שראיתי לא מזמן, שהיא קלאסית אבל עשויה טוב והיא היתה מדהימה בעיניי, מעין סרט קצר שאהבתי מאוד. התוכן היה נכון, וזה בעיקר מה שחשוב".
אז פייסבוק הוא הכלי שמאפשר לכל זה לקרות?
"אם פייסבוק לא היה קיים והיה לנו רק את יוטיוב, זה לא היה קורה. יוטיוב צריך את פייסבוק בשביל הסינון. יוטיוב הוא אינסופי, אפשר להיבלע שם בקלות ואין לך איך למצוא את עצמך. פייסבוק בעיניי הוא בן אדם שאני מכיר שאומר לי 'תראה את זה', כי מישהו שהוא מכיר אמר לו לראות את זה. הוא מביא לנו אפשרות לקבל המלצות שאפשר לסמוך עליהן, ולא כאלו שמגיעות ממקור עליון של תקשורת, כמו שלט ברחוב שמפרסם סרט שאני צריך לראות או פרסומת. פייסבוק הוא ה'מפה לאוזן' החדש, הרכלנות החדשה, והסדרות והסרטים שאהבתי ובאתי בציפייה גדולה לראות אותם הם כאלו שהמליצו לי עליהם.
"נכון שדברים לפעמים מתפשטים מהר מדי ויש חצאי אמיתות. מישהו מעלה תמונה של מישהו שהתעלל בחתול, כותב ליד התמונה כמה משפטים ובשניות כבר חרצו את דינו של המתעלל בחתולים ללא משפט. השחיתויות, הפוליטיקה ומשפטי העם הללו שרצים בפייסבוק לא תמיד נכונים או משרתים את הציבור, אבל בכל הקשור לתרבות או לתוכן פרסומי, הוויראליות הזאת רק משרתת אותנו ועוזרת לנו לראות ולמצוא את הדברים הטובים יותר בקלות".
הפרסומות המקומיות הן רק ההתחלה, והימן כבר עובד על פרויקטים חדשים, בהם קליפ חדש לאפרת בן-צור, וכאמור, המערכון שביים לתוכנית "ארץ נהדרת". "הם נתנו לי יד חופשית במערכון ונהניתי מאוד לעבוד איתם", הוא אומר. "מצד שני זה היה די מוזר, כי מה אני? אני ילד.
"לא למדתי קולנוע, רק עשיתי כמה סרטונים באינטרנט, ופתאום אני מוצא את עצמי יושב על כיסא במאי ואומר למריאנו ולעלמה זק איך לעשות דיאלוג. באמצע יום הצילומים רציתי לעצור ולהגיד 'חבר'ה, קרתה פה טעות, אני סטודנט שנה ב' לעיצוב בבצלאל, זה לא יכול להיות', אבל בסוף, כשישבתי בבית וראיתי את המערכון, הייתי מרוצה מכל העניין".
יום לאחר שידור המערכון הציג הימן את המיזם האחרון שלו שבו הוא גאה במיוחד, הקליפ החדש לאסף אבידן לשיר "Different Pulses". "נורא נהניתי לעבוד על הקליפ הזה כי אני בסך הכל אוהב להסתובב במקומות ולצלם, וזה מה שעשינו. אני והחברים שעזרו לי בהפקה לקחנו את האחיינים שלי שמככבים בקליפ, טיילנו ברחבי הארץ, צילמנו וטיפלנו בילדים, והיה לנו כיף.
"בסוף הטיול פשוט ערכתי את הטיולים שלנו וככה נוצר הקליפ. לכן אני רואה את חשיבות הבימוי על הסט, כי הכל נראה לי כמו חבילה אחת. אני יודע שזה לא מתאים להרבה יוצרים, אבל אני חייב לעשות הכל בעצמי, מהבימוי ועד תיקוני הצבע. אולי זה בגלל שאני בא מעולם העיצוב ולא מעולם הקולנוע. הכל נדמה לי חיוני כדי לספר את הסיפור".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם