הזירה הלשונית: רומנטיקה לאור ניאון
מתי הפכו המזגן והניאון לסמל הג'ובניקים? מה הקשר בין הפזמונאי דודו ברק, אוהדי נבחרת אירלנד ווינסטון צ'רצ'יל? ועל מה עבדה דפנה לוסטיג בדם, יזע ומסקרה? הזירה הלשונית
הסרט "הבופור – פצע פתוח" שהוקרן השבוע בערוץ 10 חוזר אל כיבוש הבופור, האירוע המסמל את מלחמת לבנון הראשונה, שכבר הוליד ספרים, סרטים, כתבות טלוויזיה וכנראה יישאר גם לדורות הבאים. בין היתר מופיע בסרט אביגדור קהלני, שהואשם בעקיפין בכך שלא עצר את העלייה על הבופור, למרות שבמטה המלחמה הוחלט לדחות אותה. קהלני מגיב: "אלה שישבו בניאונים, במזגנים, האזינו לנו בפיקוד".
הביטוי "אלה שם בניאונים", המתייחס לאורות הניאון של משרדי המפקדות, מוכר בז'רגון הצה"לי, ויש לו גם גירסה מצטנעת של מפקדי מטה: "אנחנו כאן בניאונים", כלומר, אלה בשטח מבינים טוב יותר את המצב. גם המזגנים הם סמל לאלה היושבים במשרדים ולא בשדה הקרב, ומכאן המונח "מזגניסט", המתייחס לפקידים ולג'ובניקים. בשדה הקרב העתידי, כך אומרים, כולם יהיו מזגניסטים.
הערב נערך מופע הצדעה לדודו ברק במסגרת הכינוס התשיעי של "מי אני שיר ישראלי" באוניברסיטת בר אילן. ברק הוא אחד הפזמונאים הפוריים ביותר בזמר הישראלי, ובאתר שירונט מופיעים למעלה מ-400 פזמונים משלו. קריאה בשירים שכתב מציגה יוצר עם כתב-יד לשוני מובהק. ברק כותב בשפה מעט גבוהה, כמעט ללא משפטים בעלי אופי דיבורי.
כך בשיר על איתמר בן אב"י: "אהוב אהב, כאוב כאב בזעם", או "עולם ומלואו לרגליך, חופה מעליך - הודה וכבודה תספר אגדה אודותיך" ("אחי גיבורי התהילה"). כך גם בשורה היפהפייה: "באתי ילד קט רועד, באתי גבר חי" בשיר "דרך ארץ השקד". שפה דיבורית מצויה רק בשיר המפורסם לילדים "למה ככה".
ברק הוא רומנטיקן, והוא מרבה
ברק הוא יוצר מובהק של "שירי ארץ ישראל". מילות אהבה לארץ חוזרות אצלו שוב ושוב. זו הגיאוגרפיה: הצפון והדרום, הנגב והגליל, הגולן והחרמון; ואלה בעיקר פרי הארץ ומזונה: "תחת עץ התאנה, לבונה ומור וצוף הזהב, את אינך מאמינה, הוא רוצה אותך בִּדבש וחלב".
אתר "אבטיח" העוסק בשיבושי שירים מגלה שאחד השירים הזוכים לשיבושים הרבים ביותר בזמר העברי הוא השיר הפופולרי של ברק, "פרחים בקנה". להלן בית הבנוי ממקבץ שיבושים המתועדים באתר: "השמש היא דב בין עזה לרקיע, ירח יאיר על גבעת הר מירון; פילים בקנה, ובנוף הצחיח ישובו לעיר חיילים וחמור". המקור, להשוואה: "השמש יידום בין עזה לרפיח, ירח ילבין על פסגת החרמון; פרחים בקנה ובנות בצריח, ישובו לעיר חיילים בהמון".
צ'רצ'יל מת מזמן, אבל רוחו מרחפת מכל אתר. את הביטוי המזוהה אתו, "דם, יזע ודמעות" אפשר לשמוע בכל אתר, גם בשיר של דודו ברק: "ראשי החיילים על כתפיה נחים, כמו לוחמים שבעי דם ויזע" (כרמלה של החיילים), כמו גם בהמנון בית"ר.
זה התחיל ביורו, בשיר של אוהדי אירלנד שהמשיכו לעודד את נבחרתם למרות שספגה עוד ועוד שערים: דם יזע ובירה, sweat, blood and beer, המתחרז עם sweat, blood and tears. בסקירה על "תחרות השיק" אצל גיא פינס מסבירה דפנה לוסטיג שהופיעה לבושה היטב כי מדובר ב"דם יזע ומַסְקָרָה".
צ'רצ'יל לא המציא את הביטוי. יש לו שורשים בשיר מאת המשורר ג'ון דן ("רכבנו בדמעותייך, בזיעה ובדם") וכן אצל המשורר לורד ביירון. גם מנהיגי ישראל אהבו לשחק בו. בגין אמר בעת חתימת הסכמי קמפ דייוויד: "לא עוד דמעות, לא עוד שפיכת דם". יצחק רבין אמר בטקס חתימת הסכמי אוסלו בבית הלבן: "די לדמעות ולדם". הם לא חשבו על המסקָרָה של דפנה לוסטיג.
משה כחלון קיבל את המלצת ועדה של משרד הרווחה בעניין שמם של בעלי מנת משכל נמוכה. ההתחבטויות בנושא מטרידות מדינות ודוברי שפות בכל העולם. אתרע מזלה של המילה "פיגור" ושם התואר "מפגר" והם זכו לסטיגמה הקשה מכל, למרות שמילולית זו מילה מתונה: מפגר הוא מי שאינו מתקדם בקצב המקובל.
"מפגר" התקבע כקללה, בעיקר אצל ילדים, וקללות קשה מאוד להוציא מן השפה. גם באנגלית נפלה הסטיגמה הקשה על retarded, הקרויה the R word, וכך בגרמנית. ועדה בראשות סביונה רוטלוי הציעה בכל זאת לקרוא לקבוצה "אנשים עם (או בעלי) פיגור שכלי", אך בעלי הדבר עצמם ומשפחותיהם ביטאו התנגדות ועלבון. מעכשיו הם ייקראו בעלי "מוגבלות שכלית התפתחותית".
"אני כועס אבל גם אני מחייך. אני הולך למדינה שלי. אף אחד לא יגיד לי לא רוצה אותך" (אזרח דרום סודני).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם