חזרנו אל בארות הנפט: האם ההמשך של "דאלאס" מרגש או מביך?
"דאלאס" המיתולוגית חוזרת בסדרת המשך, עם כמות תככים ומזימות שמתחרה רק במקור. אפילו ג'יי.אר יואינג חסר רחמים בדיוק כמו פעם
נפט, כסף ותאוות בצע. אלה הם, בגדול, שלושת עמודי התווך שהחזיקו את "דאלאס" באוויר במשך 13 שנה. היא שינתה את הרגלי הצפייה ואת פני הדרמה הטלוויזיונית לפחות פעמיים במהלך שידורה, וסחפה אחריה צופים בכ-100 מדינות ברחבי העולם באמצעות שלל קונפליקטים משפחתיים, שעל אף כובע הבוקרים, עדר הבקר והמבטא הטקסני הצליחו לחצות יבשות.
שנתיים לאחר ההכרזה הרשמית של רשת טי.אן.טי על הכוונה לשוב אל שדות הנפט יצאה סוף סוף לדרך סדרת ההמשך המדוברת. צפייה בפרקיה הראשונים מלמדת כי אף שעברו יותר מ-20 שנה מתום הסדרה, שירדה ב-1991 (ובישראל כבר ב-1984), התככים והמזימות נותרו כשהיו. המוטו: דם אולי סמיך ממים, אבל הנפט סמיך משניהם.
הדברים מתבהרים כבר בסצנת הפתיחה, שבה נראים ג'ון רוס יואינג (בנו של ג'יי.אר המקורי) וחברתו אליינה חוגגים לאחר שמצאו נפט בשטחה של סאות'פורק, החווה המשפחתית. "איך תספר על הקדיחות לבובי?", שואלת אליינה את ג'ון רוס, "מעולם לא ניתנה למישהו רשות לקדוח בסאות'פורק". "אני אסכן הכל", עונה לה ג'ון רוס, "אני לא אתן לאף אחד לעצור אותי". דינג דונג, התחלנו.
אז נכון, לא בטוח שהפתרון למשבר עם איראן מתחבא באדמת החווה המוכרת (שעדיין נראית אגב בדיוק אותו הדבר, כולל הסוככים הצהובים-לבנים על החלונות והבריכה המפורסמת), אבל סכסוך דמים שמצית מחדש את הסדרה כולה נמצא פה ועוד איך, וכמוהו גם העיסוק בסלע המחלוקת העיקרי - הקרב על עתידה של חוות סאות'פורק. "הכל נשאר בדיוק אותו דבר", הסביר בראיון פטריק דאפי, בעבר החתיך של הסדרה שחוזר לתפקידו כבובי יואינג, "אנחנו לגמרי מחשיבים את הסדרה החדשה בתור עוד עונה של 'דאלאס', אבל עם קפיצה בזמן ל-2012. כאילו הצופים פשוט לא ידעו באיזה ערוץ אנחנו כל הזמן הזה".
ודאפי מן הסתם צודק. "דאלאס" החדשה מציגה את ג'יי.אר הקשיש (לארי הגמן) כאדם שהשנים לא ריככו כלל. הזיק המרושע נותר בעיניו של מי שהפך לאייקון תרבות נוצץ במלוא העוצמה, ורק הגבות הלבנות שצמחו פרא מטשטשות במשהו את המסר חסר הרחמים שבהן. אבל למרות חזרתם של שחקנים כמו דאפי, הגמן ולינדה גריי, ששבה לתפקידה כסו אלן (בפרק הפתיחה מגיעים להתארח גם שרלין טילטון, שגילמה את לוסי, בתו הנפקנית של גארי, אחיהם של ג'יי.אר ובובי, וסטיב קאנאלי, שגילם את ריי קרבס, מנהל החווה שהתגלה מאוחר יותר כבנו הלא חוקי של אבי המשפחה המנוח, ג'וק יואינג), הפוקוס הוא על הצעירים: ג'ון רוס ובנו המאומץ של בובי, כריסטופר, שנושאים בטן מלאה זה על זה. הפעם, בניגוד לבובי ולג'יי.אר, שהפרש הגילים ביניהם מנע כמעט לחלוטין משולש רומנטי, יש גם ריב על בחורה, כך שהחגיגה אפילו גדולה יותר.
הפרקים הישנים של הסדרה לא בהכרח עומדים במבחן הזמן, אבל דאלאס המחודשת יודעת לשחק היטב עם האלמנטים שהפכו את הסדרה למה שהיא, ובהילוך גבוה: נעימת הפתיחה המזוהה כל כך, שחיבר ג'רולד אימל, קוצצה בחצי והיא עומדת כעת על 40 שניות בלבד; סצנות הסקס בוטות יותר; בין השורות שזור מעט הומור עצמי ומודע לעצמו; ואפילו הנשים, שהיו פסיביות יחסית בגלגול הראשון, מקבלות יותר מקום וחשיבה עצמאית. וכמו בכל סבוניית פריים טיים קלאסית, גם כאן הצופים לא בטוחים אף לא לרגע היכן הם עומדים: דמות שעד לפני רגע היתה טובה הופכת באחת לתככנית ומרושעת, ולהפך. שום דבר אינו בטוח פרט לשמש שזורחת מעל אסדות הקידוח. אז מי נגד מי בסדרה החדשה ומה עבר על חלק מכוכבי הסדרה לאורך השנים? הנה קצת סדר בעניינים.
הקלף העיקרי שמחזיק ג'ון רוס נגד כריסטופר היפה והמוצלח הוא העובדה שכריסטופר הוא לא יואינג "אמיתי", שכן הוא אומץ לפני שנים בידי בובי ופמלה. כריסטופר הוא למעשה בנה של קריסטין, אחותה המנוחה של סו אלן, אבל הוא גדל בחווה כבן מהמניין. אם ג'ון רוס הוא הרע, כריסטופר הוא הטוב, וגם הוא סוחב ערמת תסכולים מהתחרות המתישה עם בן דודו. מלבד ענייני כספי המשפחה שמטופלים בהרחבה, ניטשת בין השניים מלחמה רומנטית על לבה של אליינה, בתה של המשרתת, שאפשר לקטלג כפמלה החדשה.
מטקלף בן ה-34 הוא וטרן סבוניות שפרץ לתודעה באופרת הסבון המיסטית "תשוקות" והמשיך בתפקיד הגנן הלוהט מ"מעקרות בית נואשות". חובבות מטקלף ישמחו לשמוע שגם כאן מממש השחקן את ה"אני מאמין" המקצועי שלו, ובכל סצנה שלישית מוריד את החולצה.
אחרי ש"עקרות בית נואשות" נפרדה מהעולם מגיע תורה של סטרונג, שגילמה את עקרת הבית המנוחה והמספרת היודעת כל מרי אליס יאנג, לקבל תפקיד עם דופק. אנני היא אשתו השנייה של בובי. אשתו הראשונה ואהבתו הנצחית, פמלה ברנס, שאותה גילמה ויקטוריה פרינסיפל, לא מתכוננת לעת עתה לשוב לסדרה, אבל ייתכן מאוד שהמצב ישתנה. אמנם בפעם האחרונה שפמלה נראתה בסדרה התגלה שנותרה לה שנה אחת לחיות - ובהתחשב בעובדה שזה קרה ב-1990 ייתכן מאוד שהיא מתה - אבל ב"דאלאס" כמו ב"דאלאס", עד שלא נראה דו"ח נתיחת גופה, הסיכוי לקאמבק קיים בהחלט.
סטרונג, שלא יכולה להתחרות על משרת היפה של הסדרה עם השחקניות הצעירות יותר (למרות שהיא נראית מדהים), מתפקדת בעצם על תקן מיס אלי החדשה, שאותה גילמה במקור ברברה בל גדס, שהלכה לעולמה ב-2005. אנני היא הכוח המניע מאחורי בובי; היא נוטעת כוחות באחרים, ואפילו ג'יי.אר, שהאכיל את בובי מרורים על בחירתו בפמלה, מכבד אותה, וזה מאוד לא מובן מאליו.
כש"דאלאס" עלתה לאוויר פטריק דאפי היה רק בן 28, ומטבע הדברים הפך לחתיך של הסדרה ולדמות אהודה במיוחד. אהבתו הגדולה לפמלה ברנס, בתו של אחד האויבים הגדולים של משפחת יואינג, לא הביאה לנידויו מהמשפחה, וסיפור האהבה הזה נכנס לרשימת סיפורי האהבה הגדולים בהיסטוריה של הטלוויזיה.
דאפי, שמאז רדתה של הסדרה הספיק להשתתף בסיטקום הפופולרי "אבא חורג אמא חורגת" ובאופרת הסבון "היפים והאמיצים", כבר בן 63. הוא עדיין גבר נאה, אבל בהחלט לא שובר הלבבות של פעם. שתי דקות לתוך הסדרה החדשה מגלה בובי שהוא חולה בסרטן, גילוי שבעקבותיו הוא מגיע להחלטות מרחיקות לכת ושנויות במחלוקת. אבל גם אם בובי ימות, זה לא אומר כלום. זה כבר קרה פעם, פחות או יותר.
בסוף העונה השמינית, בעקבות החלטתו של דאפי לעזוב, הוחלט להרוג את הדמות האהובה כשרכב שבו נהגה גיסתו, קתרין, נמחץ. אבל המכה ברייטינג שספגה "דאלאס" במהלך העונה שלאחר מכן היתה כל כך קשה, עד שלארי הגמן, הדמות הדומיננטית ביותר על הסט, הצליח לשכנע את דאפי לחזור. וכך, בפרק האחרון של העונה התשיעית, מתעוררת פמלה משינה, הולכת למקלחת, ומוצאת שם את לא אחר מאשר בובי. פועל יוצא של התרחיש הזה היה שכל העונה התשיעית הפכה לחלום שלא היה ולא נברא. בדיעבד התברר שהצעד הקיצוני הביא דווקא לנטישה של צופים, שהרגישו, ובצדק, שעבדו עליהם.
מצפייה בשני פרקי הפתיחה של "דאלאס" המחודשת נראה שהדמות היחידה שבאמת עברה תהליך בזמן שעבר היא דווקא סמרטוט הרצפה הסחוט ועקרת הבית הנואשת המקורית סו אלן יואינג. סו אלן, שהיתה במשך שנים שק האגרוף הנפשי של בעלה ג'יי.אר, שהתייחס אליה כאל קישוט שהזדקן, הפכה מאלכוהוליסטית דיכאונית והיסטרית לאישה חזקה, דמות מפתח בקהילה המקומית שאפילו שוקלת לרוץ למשרת המושלת. סו אלן אחראית במידה רבה ליחסים הטעונים בין ג'ון רוס לג'יי.אר, אחרי שהשתמשה בו לא פעם כקלף מיקוח בפני הבעל כפוי הטובה.
גריי דווקא לא ממש הצליחה אחרי שפוטרה מהסדרה בתום העונה ה-12. היא השתתפה בספין אוף הכושל של "מלרוז פלייס", ב"דוגמניות בע"מ" וב"היפים והאמיצים", כך שלא פלא שקפצה על ההצעה לחזור לגלם את הדמות שעשתה אותה.
אם מניחים את קווי העלילה של ג'יי.אר יואינג אל מול חייו האישיים של לארי הגמן, קשה להאמין שמדובר בשחקן שבחר להמשיך ולמצות עד תום את הקשר בינו לבין אחת הדמויות הנבזיות ביותר שנראו אי פעם על המסך. מצד אחד, ג'יי.אר יואינג, טקסני גאה, רפובליקני שמייחס משמעות עליונה לכבודו האישי ולשם המשפחה. כזה שימכור את כל העולם תמורת בצע כסף ועוד קצת נפט. מנגד, הגמן, טקסני במקור גם הוא, ליברל בן 81 שכל כולו תאוות חיים ואהבת אדם. אבל החיבור הזה, שנוצר ב-1977, כשהגמן (הצמחוני!) קיבל את ההצעה לשחק את איש העסקים הנכלולי, כנראה מאוד מצא חן בעיניו.
הגמן היה כוכב עוד לפני "דאלאס", כששיחק בסיטקום המצליח משנות השישים "אני חולם על ג'יני". הוא כמעט לא שרד כדי להמשיך ולהחיות את אגדת ג'יי.אר: אחרי שנים של אלכוהוליזם נזקק ב-1996 להשתלת כבד, ומאז הוא מתנזר משתייה. הוא דאג שיעצבו לו טבעת מהאבנים בכיס המרה שהוצאו במהלך ההשתלה. מאז הספיק לחלות פעמיים בסרטן ולהתמודד עם מחלת האלצהיימר של אשתו, שלה הוא נשוי קרוב ל-60 שנה. אבל כל זה לא מפריע לו לחזור לגלם בדיוק מופתי את ג'יי. אר בגרסה החדשה. העולם אולי שייך לצעירים, אבל ג'יי.אר יכול ללמד את כל אחד מהמושתנים האלה כמה טריקים שהוא כבר הספיק לשכוח.
עוד דמויות מפתח חדשות בסדרה הן כאמור אליינה (ג'ורדנה ברוסטר, "מהיר ועצבני", "כל ילדיי"), שלה ולכריסטופר סיפור אהבה לא סגור; ורבקה סאטר (ג'ולי גונזלו, "שישי הפוך"), אשתו הטרייה של כריסטופר, שכמו אחיה טומי ורוב הדמויות בסדרה גם היא לא מי שהיא מתיימרת להיות. למרות ההישענות על העבר, נראה ש"דאלאס" החדשה תעמוד בזכות עצמה, ובצורה איתנה. קשה להאמין שבעידן של סדרות כמו "הסמויה" ו"הסופרנוס" היא תצליח לשחזר את ההיסטריה של פעם - בכל זאת, טעמם של הצופים השתנה והתפתח ביחס לתרחישים המוגבלים שהיא מציעה - אבל מדובר בחתיכת ממתק ששווה צפייה, ולא רק בגלל הנוסטלגיה.
העונה החדשה של "דאלאס" תשודר ב-yes החל מאוגוסט
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם