אל-קאעידה למתקדמים: קווין סמית תוקף את האמונה הדתית

"כנסיית הפחד" מציג באמצעות סצנות קיצוניות את יחסם האינסטינקטיבי של האמריקאים כלפי מגוון כתות האמונה של המוסלמים

מאיר שניצר | 17/7/2012 13:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''כנסיית הפחד'', במאי : קווין סמית, ארה''ב 2011

אף על פי ש"כנסיית הפחד" מוגדר כסרט אימה, ולמרות שקווין סמית, שכתב וביים אותו, נתפס בדרך כלל כסאטיריקן הלועג לאורחות החיים באמריקה, הרי שהסרט עצמו הוא לא זה ולא זה. "כנסיית הפחד" הוא בבחינת מתקפה חזיתית על ארסנל האמונות הדתיות הנפוצות בארה"ב, הנוטעות אלימות קיצונית באמריקאים עצמם, שלא אחת מתייחסים אל השונה והאחר מהם כהתגלמות השטן.
מתוך הסרט
פוחדים משליחי אל-קעידה? תראו איך אתם נראים. ''כנסיית הפחד'' מתוך הסרט

אמנם "כנסיית הפחד" מגולל סיפור על אודות חברי כת נוצרית משיחית השוחטת הומוסקסואלים (וגם שומרת לעצמה פתרון סופי רדיקלי ליהודים), אך הסאבטקסט של הסרט עוסק באסלאם וביחס הפרנואידי שהוא זוכה לו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. סמית, שבעבר עקץ את אמריקה בישבנה בסרטים כמו "מוכרים בלבד" או "זאק ומירי עושים פורנו", מרחיק פה לכת באופני העיצוב הרצחניים של גיבוריו הלבנים והנוצרים רק כדי להפוך באחת את הראי ולהציג בפני הצופה האמריקאי את יחסו האינסטינקטיבי למוסלמים על מגוון כתות האמונה שלהם. כאילו מטיח בפני האמריקאי הממוצע את האמת הפשטנית: אתם פוחדים משליחי אל-קאעידה? תראו איך אתם והשכנים הנחמדים שלכם נראים.

בתוך כנסייה הממוקמת באחת ממדינות המערב התיכון חיים חברי כת קניבלית, שמקריבה קורבנות אדם לישו המתוק. המכנה המשותף של האומללים הטבוחים נעוץ בנטייתם המשוערת להומוסקסואליות. סוכני חרש מטעם הרשויות מטילים מצור על המקום המבוצר היטב, ובקרב המתפתח בין הצרים לנצורים נקטלים מרבית אנשי הכת, כולל ילדים ותינוקות. עד כאן סיפור העלילה.

הסיפור מתבסס בקווים כלליים על תקרית וייקו, שהתחוללה בטקסס בראשית 1993 ובמהלכה נשרפו למוות 74 מאמינים של כת הדווידיים האלימה בהנהגת דיוויד כורש. המצור בעיירה וייקו נחשב לאירוע מכונן במסע הפולחני האלים נגד אושיות החברה האמריקאית (הפיגוע באוקלהומה סיטי, טבח הילדים בקולומביין וכדומה), וכן כאירוע מעצב תודעה בכל הקשור למאבקים העתידיים שחיילי ארה"ב ינהלו עשר שנים מאוחר יותר באסלאם. עד כאן על היתרונות שקווין סמית נוטע בתוך "כנסיית הפחד".



 


חסרונותיו של הסרט מתבטאים קודם כל בהעמדה הגסה של הדמויות הראשיות ושל הסצנות הקיצוניות שהן מובילות. בולטות במיוחד סצנות ההוצאה להורג הפולחניות, שבהן נשחטים צעירים מפוחדים שלכדו אנשי הכת, כאילו הם בני ערובה באפגניסטן. לא אחת מעבירה הצפייה בסרט תחושות של התבוננות בבי-מובי משנות השישים מתוצרת אולפני רוג'ר קורמן. יהיו בוודאי רבים שיאמרו כי זוהי מחמאה גדולה. שהרי קורמן - הקיסר של ההפקות הזולות והפרשן הפילמאי לסיפורי ההפחדה של אדגר אלן פו - נחשב אצל מביני דבר לסוג של נביא הקולנוע העצמאי.

אל תוך ההגשה (וההרגשה) הזולה הזאת הסתננו כמה שחקנים בעלי מוניטין וניסיון רב כמו מייקל פארקס, ג'ון גודמן ומליסה ליאו. פארקס, שלפני 45 שנה התפרסם בן לילה כשגילם את דמותו של אדם התנ"כי בסרט מאת ג'ון יוסטון, הוא מוותיקי השחקנים בתעשיית הטלוויזיה המסחרית. ב"כנסיית הפחד" הוא מלוהק לתפקיד הראשי - המנהיג הכריזמטי של הכת - והוא עושה אותו תוך שימוש מיומן ובטוח במנעד רחב של יכולות הבעה. חלשים ממנו הם גודמן ("ברטון פינק") וליאו ("נהר קפוא", "פייטר"), שמפיקים מעצמם משחק היסטרי, התואם את האווירה הכללית של הסרט.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים