הוא קוסם: הבימוי של סודרברג מציל את "מג'יק מייק"

עם כל הכבוד למופע החשפנות, זהו כישרון הבימוי של סטיבן סודרברג שמעלה את "מג'יק מייק" מעל רמת הסרט היבשושי

סטיבי הררי | 4/8/2012 9:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

מג'יק מייק'', , ארה ''ב 2012, בימוי : סטיבן סודרברג.

הדבר הנפוץ שנהוג לומר על הבמאי האמריקאי סטיבן סודרברג הוא שהוא פועל משני צדי המתרס: מצד אחד בלב המיינסטרים, למשל בסרטי "אושן" עם ג'ורג' קלוני וחברים; מצד שני בלב האינדי, שלא לומר האוונגרד. עם השנים שני הסגנונות היריבים הקולנועיים התקרבו זה לזה, וסודרברג נותר מעין נציג כמעט בודד שרואה את שני העולמות ומתלבט לאיזה מהם להיכנס. אולי זו היתה אחת הסיבות להכרזתו בשנה שעברה שאחרי שיסיים את הסרטים שהוא כבר עובד עליהם הוא יפרוש מבימוי (ואז עידן את הצהרתו וקרא לה "שבתון"). הוא כבר הספיק לשחרר את "התפשטות", דרמת מתח משובחת שנשכחה משום מה, ואת "בגידה כפולה", סרט אקשן גרוע שנעלם במהירות.
מתוך הסרט
מג'יק מייק מתוך הסרט

"מג'יק מייק" הוא סרטו החדש שמגיע למסכים בליווי יח"צ אגרסיבי, שמנסה למכור אותו בתור "הסרט עם החשפנים". הפרסום לא לגמרי משקר במקרה הזה. צ'אנינג טאטום מככב בתור מייק, חשפן ותיק שחולם להיות איש עסקים, המצרף למועדון שבו הוא מופיע את אדם "הילד" (אלכס פטיפר), צעיר חסר כיוון וחסר ממון שישן על הספה של אחותו (קודי הורן). את שאר העלילה קל לנחש - רצונו של מייק לצאת מהעסק גובר, "הילד" נכנס אליו עמוק יותר ויותר ונחשף לצדדים השליליים של עולם הזוהר, ומייק מתקרב יותר ויותר לאחות, שכלל לא מרוצה מכל עסקי החשפנות.

למעשה "מג'יק מייק" הוא עוד דרמה על אדם שעובד במשרה שנמאס לו ממנה ומפנטז על הגשמת חלומותיו במקום להתבגר, וזאת בעוד הצעירים הרעבים לתהילה מתחילים לדחוק את רגליו החוצה. רק שמדי פעם משולבים בו סצנות זימתיות מאותה עבודה, היישר ממועדון החשפנים. מידת ההנאה בקטעים האלה תלויה בעמדתכם כלפי מופעי חשפנות בפרט וכלפי ריקודים בכלל. רוב הצופים בוודאי ישמחו להפוגה עליזה מהעלילה השוטפת, שלמרות שהיא מתובלת בצחוקים, לפחות בחלקה הראשון, מצטיירת בעיקר כיבשושית.



טאטום עושה תפקיד ראשי טוב וממשיך להוכיח שעוד יש לו עתיד כשחקן, צד באישיותו שנחשף דווקא בקומדיה "רחוב ג'אמפ 21". אבל כוכב הסרט האמיתי הוא מתיו מקונוהיי, שבעבודת ליהוק מעולה הונחת לתפקיד דאלאס, מנהל המועדון (שעדיין מופיע בעצמו מדי פעם), מעין דוכס דרומי, שחיף קאמפי שמכניס הרבה פלפל נחוץ למסך.

 


"מג'יק מייק" הוא בבסיסו דרמה מיושנת, כמעט מעוררת נוסטלגיה. זה מתבטא יפה דווקא בנקודת השיווק: יש סקס על יבש בתוך המועדון, יש סקס חסר רגשות מחוץ למועדון, אבל בשביל להגיע לאהבה צריך להיות חבר בציבור "הרגיל". בקולנוע של ימינו יצירות כאלה בדרך כלל לא זוכות לביצוע ראוי.

הסיבה שהסרט, על העלילה הצפויה והלעתים מופרכת, בכל זאת מדלג מעל המכשולים, היא הבימוי. סודרברג משלב במיומנות בין הדרמה לקומדיה מתסריטו של ריד קרולין, ומצליח לתת תנופה ואמינות גם לדיאלוגים בנאליים; מדי פעם אפילו מרימה ראשה חיבתו לזוויות צילום יוצאות דופן. הוא לא אומר יותר מדי ברמה הסוציולוגית על המקצוע שבמרכז הסרט או על חילופי התפקידים לכאורה, שבמסגרתם נשים להוטות נועצות עיניים בגברים עירומים מרקדים ותוחבות שטרות בתחתוניהם. אבל הרי לא לשם כך התכנסנו. באנו לראות את הקסם שסודרברג מהלך על מדיום הקולנוע, והקסם הזה הוא שעושה את "מג'יק מייק".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים