טוני סקוט: עזר להגדיר את העולם הקולנועי של היום
הבחירה של טוני סקוט לסיים את חייו בקפיצה מגשר מפתיעה בהתחשב בכך שמדובר במי שישב בנוחות בחיק המיינסטרים ההוליוודי. סרטיו, גם אם נקטלו על ידי המבקרים, הצליחו להלהיב את הקהל
לא אמן מיוסר, ובכל זאת מותו טרגי. טוני סקוט צילום: גטי אימג'ס
לרוב, טרגדיות בעולם הקולנוע משוייכות ליוצרים מזרם הארט-האוס. מאמנים מיוסרים שלא זוכים להערכה בחייהם אנחנו כמעט מצפים להיפרד מהעולם במחווה דרמטית אחרונה, שאחריה הם יזכו, אולי, להערכה הנכספת.
מותו של טוני סקוט, ששם קץ לחייו בקפיצה מגשר אתמול, לא מתאים לתבנית הזאת. טוני סקוט לא היה אמן מיוסר, הוא היה במאי שעבד תמיד בחיק המיינסטרים ההוליוודי וייצר סרטים מסחריים לכל דבר, מהסוג שמואשם לעתים קרובות בהיותו דומה יותר למוצר תעשייתי מאשר ליצירת אמנות. הדימוי המקובל של יוצרים כמוהו הוא של אנשים שעשויים אולי למות מהתקף לב בגיל 86 בעוד הם יושבים על שפת הבריכה שלהם עם סיגר וכמה בלונדיניות, לא שיזרקו את עצמם מגשר.
אבל טרגדיה היא טרגדיה. גם יוצרי סרטים מסחריים הם אנשים, ואיש אינו יודע מה גרם לבמאי ומפיק מצליח, בן 68, נשוי ואב לשני ילדים, להיפרד מהעולם באופן פתאומי כזה. ומורשת היא מורשת, גם כשהיא מסחרית - וגם מהנקודה הכי נוחה בהוליווד, טוני סקוט השפיע על דור שלם של קולנוע.
הסרט שהגדיר את סקוט, ובמובן מסוים גם את הוליווד, היה "אהבה בשחקים". זאת היתה דרמת טייסים גנרית, שעלילתה היתה, כבר אז, הקלישאה בהתגלמותה. המבקרים, כמובן, הגיבו לסרט בזלזול. אפילו אייטיזיופילים מושבעים זוכרים את הסרט הזה קצת במבוכה, כגילטי-פלז'ר, ונחות מסרטים פופולריים אחרים מאותה תקופה, כמו "ריקוד מושחת". ובכל זאת, זה היה הסרט הנצפה ביותר בעולם בשנת 1986, ובהתאמה למחירי הכרטיסים של היום, הוא נמצא גם עכשיו במקום מכובד ברשימת הסרטים המצליחים של כל הזמנים. בנוסף, הוא הפך את טום קרוז לאחד הכוכבים הגדולים בעולם וגרם למוזיקה של הלהקה "ברלין" להתנגן עד עצם היום הזה בכל סיום קורס טיס. קל לזלזל בסרט (היו שציינו אותו כרגע המדויק שבו האמנות ההוליוודית מתה), אבל בשורה התחתונה - הוא עבד.
וזה מה שטוני סקוט עשה, והמשיך לעשות: סרטים שעובדים. "השוטר מבברלי הילס 2", "ימי הרעם" עם טום קרוז, "בכוננות מתמדת" ("The Last Boy Scout") עם ברוס וויליס ו"כוננות מיידית" ("Crimson Tide" - כן, אלה שני סרטים שונים) עם דנזל וושינגטון, "אויב המדינה" עם וויל סמית. אלה תמיד היו הכוכבים הכי גדולים בסרטים הכי גדולים, שמוכרים הכי טוב. אלה היו סרטים על טייסים ונהגי מרוצים, חיילים, שוטרים וגנבים - אקשן גדול מהחיים, אבל "מציאותי". מאז סרטו הראשון והכושל, "הרעב", סקוט לא נגע במדע בדיוני, פנטזיה או גיבורי על. אולי זו חלק מהסיבה שהוא קצת נדחק הצידה בעשור האחרון. כשסרטים על אנשים שאין להם כוחות על יצאו מהאופנה, הוא עדיין עשה סרטים על רכבות ("לא ניתנת לעצירה").
טוני סקוט היה חלק מזוג אחים: אחיו הגדול רידלי סקוט הוא במאי פורה ומיינסטרימי, אבל גם בתהומות הנמוכים ביותר שצלל אליהם, תמיד נשמר הקרדיט על סרטיו המוקדמים והמוערכים, כמו "בלייד ראנר". לעומתו, את הסרטים של טוני סקוט אף מבקר לא יזכיר ברשימת הגדולים של כל הזמנים. ובכל זאת, הוא עזר להגדיר את העולם הקולנועי שבו אנחנו חיים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם