ראשי » תרבות » קולנועגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

גרמניה אחרת: סרט השואה הגרמני שנודף ממנו ריח רע

קשה לאתר בין הסרטים שהופקו מאז מלחמת העולם השנייה אליבי צדקני יותר מב"ילדי הפלא" להתנהגות האוכלוסייה שהעלתה את היטלר לשלטון

 
מתברר שהיו גם יהודים טובים בזמן השואה. הנה, למשל, שתי משפחות יהודיות - משפחת קפלן ומשפחת ברודסקי - שבתחילת הסרט הזה מסכנות את חייהן, ובקיץ 1941, בראשית ימי מבצע ברברוסה, מסתירות את בני משפחת רייך - גרמנים חברי המפלגה הנאצית - מפני השוטרים של סטלין. בתמורה למעשה ההצלה, ישתדלו מאוחר יותר הניצולים מהתופת הסובייטית להושיט יד לעזרתם של המושיעים מבני דת משה, אך לשווא.

והנה, במהלך קולנועי כפול קנה משיגים מפיקיו של סרט גרמני זה שני הישגים בקרב סביב הנרטיב ההיסטורי, המתנהל בגרמניה כבר חצי יובל שנים. המהלך המקדים, שמכליל גם את אזרחי הרייך השלישי בין הקורבנות הראויים לחמלה, והמהלך המשלים, שמזכה אותם בנקודות חסד. שהרי הם, גרמנים במאת האחוזים, משתדלים פה למען היהודים, כאילו אינם אלא חברי כבוד במסדר חסידי אומות עולם ולא חלק אינטגרלי ממשטר אימים ורצח. דומה שקשה לאתר בין סרטי הקולנוע שהופקו מאז סיום מלחמת העולם השנייה אליבי צדקני יותר מזה לאופני ההתנהגות של האוכלוסייה שהעלתה לשלטון את אדולף היטלר ואת שיטתו.

המהלך הגלוי הזה כה ברור ואף נעשה באופן מגושם למדי. אם כך, איך לא הבחינו בזה חברי צוות השיפוט בפסטיבל ירושלים, כשהעניקו אשתקד את הפרס על שם אבנר שלו, מנהל מוסד יד ושם, ליוצרי הסרט "ילדי פלא"? לאלוהי העיוורים הפתרונים.

ראשית העלילה ב"ילדי פלא" מתחוללת באביב 1941, שבועות ספורים לפני הפלישה הגרמנית המפתיעה לברה"מ שכונתה "מבצע ברברוסה". אברשה ולריסה, שני ילדי פלא ממוצא יהודי המתגוררים בעיר האוקראינית פולטבה - הוא כנר, היא פסנתרנית - מקסימים את עסקני המפלגה הקומוניסטית במקום, וגם את חנה הקטנה, בתם של זוג נאצים המנהלים במקום בית חרושת לבירה. הקשר בין שלושת הילדים מניב את ניצני שיתוף הפעולה בין הוריהם, שעליו דובר בפסקאות הקודמות.

מרקוס רוזנמולר, במאי בעל ותק רב בעבודה טלוויזיונית, מעביר את חתיכת ההיסטוריה הזאת מבעד לזווית ההצצה של הילדים, ובכך מאמץ מלכתחילה קו מחשבה (וגם קו הגנה) נאיבי, שמתעלם מהאירועים הגדולים, ומבליט דווקא את היסוד "הכיפי" ו"ההרפתקני" שבניסיון החיים הנורא בשנות השואה. למען האמת, זוהי תפיסה פילמאית לגיטימית (רוברטו בניני ניסה אותה ב"החיים יפים"), אך כשהדבר נעשה בהפקה מתוצרת גרמניה, לא יהיה מוגזם לומר שנודף ממנה ריח רע למדי.

 

מפיקי הסרט הם ארתור בראונר ובתו אליס. בראונר, יליד 1918, הוא יהודי ממוצא פולני, שהיה בין חלוצי השיקום של תעשיית הסרטים הגרמנית מיד עם תום מלחמת העולם. הוא קשור בהפקתם של יותר מ-300 סרטי קולנוע וטלוויזיה, ובין השאר זכור בראונר בשל שיתוף הפעולה המסחרי בינו לבין ותיקי הקולנוע הישראלי מנחם גולן ויואל זילברג. מוצאם של המפיקים, כמו גם הפרס התמוה מטעם פסטיבל ירושלים, אמורים לכאורה להעניק לסרט נקודות זכות בדיון על תרומתו השלילית להנצחת השואה. העובדה שלא כך הם פני הדברים נובעת, מן הסתם, גם מהמעטפת החזותית שבה ארוז "ילדי פלא".

הבמאי רוזנמולר והצלם רומן נובוסיאן עיצבו את הסרט כחבילת קיטש מלוקקת, התואמת קו אסתטי המקובל בערוץ הולמרק למשל. התזות מתקתקות על הבד של טבע המצטלם היטב - נהר זורם, יער שאנן, שדות פורחים - המהולות בפרצי מוזיקה קלאסית פופולרית ובקולות ילדים תמימים. הסכרין המרוכז הזה מעורר בעיקר רתיעה, ואליה מתחברת תמיהה. זאת בשל ההחלטה להותיר את הסרט כולו בשפה הגרמנית. הכל, כולל השיחות בין האוקראינים לבין עצמם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...