סקס ואימה בטוקיו: הבמאי היפני שאתם חייבים להכיר
אף אחד מבין 55 סרטיו של הבמאי היפני יאסוזו מאסומורה לא הוקרן עד כה בישראל. כעת מקדישים לו הסינמטקים מחווה פילמאית לציון 60 שנות יחסי דיפלומטיה עם יפן
ואלה קורות האיש: הוא נולד ב-1924 והספיק ללמוד משפטים ופילוסופיה בטרם זכה בשנת 1949 במלגת לימודים ששיגרה אותו לרומא, לצנטרו ספרימנטלה - שהיה אז בית הספר החשוב ללימודי קולנוע באירופה המערבית. שיחק לו מזלו הטוב, ובין המורים שחנכו אותו אפשר היה לאתר שמות כמו פליני, ויסקונטי ואנטוניוני, שבדיוק אז, בשלהי שנות הארבעים, נמצאו בפאזה החברתית/ניאוריאליסטית של הקריירה שלהם. נקודה זו השפיעה מאוחר יותר על מסלול היצירה של התלמיד מהמזרח.
עם שובו ליפן שימש מאסומורה כעוזר במאי לפיגורות-על כמו קנז'י מיזוגושי וקון איצ'יקאווה, וב-1957 ביים את סרטו הראשון, "הנשיקה", שמצוי בחבילת הסרטים המגיעה לארץ. ספרי ההיסטוריה יודעים לציין שבאותה העת הצטרף מאסומורה לקבוצה של קולנוענים צעירים, מונהגים על ידי שמות ידועים (לעתיד) כמו נאגיסה אושימה ("חג שמח, מר לורנס") או שוהיי אימאמורה ("הבלדה על נאראיאמה"), ששמה לה למטרה להינתק מהמסורת הפילמאית של יפן, שעד אז הרבתה בהפקת סרטים תקופתיים, לטובת טיפול שורש בבעיות חברה בוערות. ממש כמצוות המורים האיטלקים שלו. עם השנים התמחה מאסומורה בכל הז'אנרים - סרטי אימה, חרבות, מלודרמות, פשע, קומדיה וכמובן ביקורת חברתית - בסדרה אינסופית של סרטים שביים. בממוצע הוא עשה שלושה סרטים בשנה. ב-1961 הוא אפילו נסק לתפוקה של חמישה סרטים.
לצורך הכנתה של סקירה צנועה זו העבירו הסינמטקים עותקים של חמישה סרטים, ולהלן דו"ח צפייה. החלש שבסרטים, "פחד מוות", הוא גם המסקרן מכולם. בעיקר בשל זהותו של מגלם התפקיד הראשי. מדובר בסרט יאקוזה, שבמרכז עלילתו מצוי פושע המנסה לחמוק ממצוד שמתנהל נגדו על ידי אנשי כנופיה מתחרה. הפושע מעוצב בידי יוקיו מישימה, שהיה אחת מדמויות המפתח בתולדות יפן המודרנית.
מישימה, הנחשב לגדול הסופרים היפנים במאה ה-20, אחז בהשקפת עולם ימנית קיצונית שהמשיכה לראות ביפן אומה לוחמת למרות תבוסתה במלחמת העולם השנייה. הוא כונן צבא פרטי קטן, שהיה נאמן לו עד מוות. לצורך מימון הפעילות הקרבית של המיליציה המזוינת הסכים מישימה לככב בסרטי קולנוע. הוא הספיק לעשות זאת שלוש פעמים בלבד, ו"פחד מוות" היה ניסיונו הפילמאי הראשון. מישימה וחייליו ניסו בשלהי 1970 לחולל הפיכה בטוקיו. לאחר כישלונם הצפוי מראש התאבד הסופר הנערץ בחראקירי, ופרשת
לצד הסרט ה"גברי" הזה נשלחו לצפייה גם ארבעה סרטים "נשיים", המתמקדים בעוצמה-שמתוך-חולשה המאפיינת את גיבורות הסרטים הללו. הסנסציוני שבהם הוא "מאנז'י" (1964), המתאר מרובע אהבה - שני גברים ושתי נשים - שמתמגנטים אלה לאלה באמצעות מערכת יחסים לסבית מפורטת, שהקדימה בשנים אחדות את סרטי החלוץ המערביים ("השועל", "האיילות") שנגעו לראשונה באהבת נשים.
אישה נשואה מאבדת את שיקול דעתה לנוכח גופה העירום, המושלם, של דוגמנית מושכת, המאורסת לגבר סמרטוטי. עם הזמן נלכד גם בעלה של המאוהבת ברשת הפיתוי של הדוגמנית, ומכאן קצרה הדרך לאבדון משותף. הבמאי הנודע קאנטו שינדו ("האי העירום", "אוניבבה") אחראי לתסריט ההיסטרי למדי של "מאנז'י", שאינו אלא המונח היפני לצלב קרס - סמלה של אלת החסד והרחמים, המתקשה לפרוש חסותה על האירועים המטורללים המתוארים פה.
המשותף לשני הסרטים שאוזכרו היא השחקנית המגוונת איאקו וואקאו, שהרבתה להופיע בסרטי מאסומורה. וואקאו מגלמת גם את הדמות הראשית ב"אישה מתוודה", שמגולל סיפור היצ'קוקיאני על אודות אישה צעירה שנכפו עליה נישואים לגבר זקן והוא מוצא את מותו בנפילה מרום של 500 מטר. מתברר שהשניים, מלווים על ידי המאהב של הגברת, נלכדו יחד בעת טיפוס הרים, ואיכשהו החבל שקשר ביניהם נקרע. האישה מואשמת ברצח, או ליתר דיוק היא עומדת לדין על שנטלה את גורלה בידיה. מאסאטו אידה, שכתב עבור אקירה קורוסאווה את "זקן אדום", "קגמושה" ו"ראן", אחראי לתסריט השגרתי למדי, שמאסומורה מוציא ממנו את המרב באמצעות בימוי וצילום נבונים, העושים שימוש יצירתי באלמנטים של החושך המצטלם.
וואקאו מובילה גם את עלילת "אשתו של סייסאקו", יצירת מופת שהופקה על פי תסריט מאת שינדו. סיפור המעשה מתחולל בראשית המאה ה-20. אלמנה מנודה על ידי אנשי הכפר שלה ונישאת דווקא ללוחם אמיץ בצבא הקיסרי. השניים מנהלים מערכת יחסים לעומתית, החורצת לשון כנגד מוסכמות החברה המסורתית. ב-1904 מתגייס הבעל לשירות פעיל במלחמה בין יפן ורוסיה, נפצע בקרב וזוכה לעיטור גבורה. הוא שב למנוחת התאוששות בכפר, ושם מתנפלת עליו אשתו ומנקרת את עיניו במסמר ענקי. כל זאת כדי למנוע את שובו למלחמה. מערכות היחסים המורכבות בין בני הזוג לבין עצמם ובינם לבין החברה הסובבת אותם מנותבות בכישרון עילאי, המשלב שימוש אינטליגנטי במסך הרחב, באלמנטים של סאונד וביכולת משחק מרשימה. לא להחמיץ.
ולקינוח: מסע אל תוך האימה בסרט "חיה עיוורת". דוגמנית צילום נחטפת על ידי פסל עיוור כדי שתשמש לו מודל אקסקלוסיבי. בעודה בשבי נופלת עליה תסמונת שטוקהולם הידועה, הגורמת לה להתאהב בגבר חסר האונים לכאורה, שמוכן להרחיק עמה לכת עד כדי צלילה אל תוך הזיותיה הסאדו-מזוכיסטיות הקיצוניות ביותר. כדי לא לחשוף את מלוא העלילה (והזוועה) ייאמר רק ש"אימפריית החושים" של אושימה הושפע מסרט זה, וכך גם סדרת סרטי "המסור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם