אימה למתחילים: חובבי הז'אנר לא יסתפקו מ"הדיבוק"
"הדיבוק" מלא ברעיונות טובים, אבל מתקשה בביצועם. ההחלטה לכוון אותו לקהל צעיר פוגעת בהגיון הפנימי שלו והתוצאה היא סרט אימה לא מפחיד
''הדיבוק'', במאי: סאם ריימי, ארה''ב 2012
ב-2004 פרסם סוחר עתיקות באיביי מודעה שבה הציע למכירה ארון יינות שאותו קיבל, לטענתו, מניצולת שואה יהודיה. הארון הכיל כמה פריטים מוזרים וגרם לתופעות משונות להתרחש בקרבתו. לטענתו מדובר היה ב"תיבת דיבוק" - שבה לכודה רוח רעה. כמובן שאין דבר כזה. דיבוק הוא תופעה שקיימת (כלומר, לא באמת קיימת, אבל אתם יודעים) במסורת היהודית. אבל "תיבת דיבוק"? אין דבר כזה. ובכל זאת, נחמד לראות, לשם גיוון, גם קצת אימה יהודית כשרה בתוך ז'אנר האימה, המלא בדרך כלל באנטי-קרייסטים, צלבים ישרים והפוכים ודימויים נוצריים אחרים.
אלא מה, הסרט מפשל בזה. קופסת הדיבוק הנ"ל, החפץ המקולל, מעוטרת אמנם בכתובות בעברית, אבל הן הפוכות, כתובות לאחור (תאזכ הרוצב) ודי ג'יברישיות. חבל. אם כבר עושים סרט אימה עברי, בטח לא היה מאוד קשה למצוא איזה יועץ שאשכרה יודע לכתוב עברית בכיוון הנכון. והדוגמה הזאת מאפיינת היטב את הסרט כולו: היו רעיונות טובים, אבל ביצוע מחופף מקלקל את כולם.
את הקופסה המקוללת מוצאת ילדה קטנה, ובעקבות זאת היא מתחילה להתנהג מוזר ומדאיג, להביט על אנשים באופן קריפי ולגלגל עיניים לכיוונים מטרידים. דבר כלשהו השתכן בילדה הזאת, ויש צורך לגרש אותו. בקיצור, מלבד השפה שבה נאמרות ההשבעות והקללות, זה היה יכול להיות רימייק של "מגרש השדים", כשאת מקום הכומר מחליף כבוד הרב מתיסיהו. הילדה הקריפית (נטשה קאליס) עושה עבודה לא רעה, אם כי ההורים שלה (ג'פרי דין מורגן וקירה סדג'וויק) איומים, והדמויות שלהם הם קלישאות בלתי מהולות. רק דבר אחד חסר כדי להפוך את הרימייק המגויר הזה לראוי: משהו מפחיד.
ברור לחלוטין, ברור מדי, ש"הדיבוק" נועד להיות סרט אימה למבוגרים בלבד, מלא בזווועות משעשעות - אבל בסופו של דבר הגיע לקולנוע בגירסת PG-13, ללא הגבלת גיל. זה אומר שכל דבר מפחיד מדי בסרט נחתך החוצה - וזאת בעיה, כשמדובר בסרט, נו, אימה. התוצאה היא סרט אימה לילדים: סרט שמבטיח הבטחות ומאיים איומים, אבל אף פעם לא מממש אותם. יש הרבה מבטים מזרי אימה ומוזיקה שמבטיחה שמשהו איום ונורא תיכף יקפוץ ויבהיל אותנו עד מוות, אבל בסופו של דבר אין דם ואין זוועות, ואם כבר מישהו מואיל בטובו למות, הוא עושה את זה מחוץ לפריים. אגב, הסצינה מהפוסטר של הסרט? זה לא קורה.
הפשרה הזאת לא פגעה רק באפקטיביות של הסרט, אלא גם בעלילה ובהגיון הפנימי שלו. דמות אחת מסומנת כמי שעומדת לספוג את מלוא זעמו של הדיבוק. הסרט מכין אותנו לסצינת מוות אכזרי במיוחד, ואז, הדמות סופגת כמה שניות של התעללות, עוזבת את הפריים, ו... זהו. מאותו רגע היא לא מופיעה בסרט, ואפילו לא מוזכרת, כאילו כולם שכחו מקיומה. בוודאי היתה חסרה כאן איזו סצינת מוות אכזרית במיוחד שתסביר את היעלמותה של הדמות הזאת, אבל היא תופיע כנראה רק בגרסה הבלתי מצונזרת של הסרט שתגיע ב-DVD בעוד כמה חודשים.
סרטי אימה לא-מפחידים הם לא חסרי תועלת לגמרי: הם שימושיים מאוד למתחילים, כאלה שרוצים לראות אימה אבל מפחדים לראות דם. אם זה מה שאתם רוצים, "הדיבוק" יספק לכם את זה, אבל אם אתם רוצים מהאימה שלכם שקשוקים או מקוריות, לא תמצאו כאן אף אחד משניהם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם