כלום זה לא סתם: "360" הוא סרט צפוי ומשעמם
"360" הוא סרט צפוי ומשעמם שאין בכוחם של גודש הסיפורים המרכיבים אותו כדי להסתיר את ריקנותו
''360'', בימוי: פרננדו מיירלש, בריטניה 2012
הברזילאית הנבגדת משתדלת לנצל את ההפוגה הבלתי צפויה הזאת על מנת לכפות עצמה על צעיר אמריקאי (בן פוסטר) שזה עתה השתחרר משש שנות מאסר, שאליהן נשלח בגין עבריינות מין אלימה. האסיר לשעבר, המאוים סקסואלית על ידי הברזילאית הנואשת, עושה כל מאמץ להימלט מהאונס הצפוי לו מכיוונה של הנוסעת השוצפת, וזו נאלצת להירדם בלתי מסופקת במיטת בית המלון, לא לפני שחיסלה בקבוק ויסקי שלם. ועד כאן רק דוגמה אחת משפע המעשיות - כולן כולן על רקע מיני - המטביעות את הסרט הזה במי אפסיים.
פלאשבק: לפני 115 שנים, בווינה של שנת 1897, נרשמה הפרמיירה העולמית "המעגל", מחזהו של ארתור שניצלר. מאז הספיק המחזה לערוך מאות רבות של ביקורים בתיאטראות העולם, וגם זכה למספר רב של עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה, שהנודעים שבהם נוצרו על ידי מקס אופולס (1950) ורוז'ה ואדים (1964). בקיצור, מדובר בסחורה מוכרת היטב, שנמצא כעת מישהו שהחליט בטעות כי היא מתאימה לעיבוד מחודש לבד. על משימה זו הופקדו התסריטאי הבריטי פיטר מורגן ("המלכה", "נערת בולין האחרת") והבמאי הברזילאי פרננדו מיירלש, שמשום מה נהנה ממוניטין טובים בשל סרטיו (הלא מוצלחים) "עיר האלוהים" ו"על העיוורון".
בשלהי המאה ה-19, כששניצלר כתב את "המעגל", הוא יצא מתוך נקודת הנחה שהמין הוא אותו מכנה משותף צרכני שמגשר בין המעמדות החברתיים באימפריה האוסטרו-הונגרית. הגרסה העדכנית של מורגן/מיירלש טוענת טענה הפוכה. על פי המצוי ב"360", הסקס הוא תשקיף החברות הלאומיות שבהן נבטו עשרות גיבורי העלילה - אוסטריה, סלובקיה, צרפת, אלג'יריה, בריטניה, ארה"ב, ברזיל ועוד. מכאן נובע שהמין הוא אותו מצרך (מבוקש) המפריד בין בני האדם, ולא המגשר ביניהם.
ייתכן ששוני מהותי זה נובע מרוח הזמן. שהרי בדיוק במועד ששניצלר חיבר את הטקסט שלו טרח זיגמונד פרויד עם תיאוריות התת-מודע החלוציות שלו, ואילו מה שמדריך את התסריטאי מורגן היא התקינות הפוליטית העכשווית, שמנסה לבלום, באמצעות ניסוח מערכת כללי עשה ואל תעשה, נטיות כאלה ואחרות המגיחות מהתת-מודע.
עם כל הכבוד לפן התיאורטי של הדברים, הרי שבפועל, על הבד, מתחולל סרט צפוי ומשעמם, שבו אין בכוחם של גודש הסיפורים המרכיבים אותו כדי להסתיר את ריקנותו. סגנון בימוי מנוכר, שחובר פה ללוק ויזואלי קריר (שמעוצב על ידי הצלם הברזילאי אדריאנו גולדמן), מניבים אמירה מפוקהת, הגוררת את הצופים על פני חצי הגלובוס - וינה, ברטיסלבה, פריז, לונדון, דנוור, פניקס, ריו - רק כדי שאלה יחוו מקרוב עד כמה תש כוחו של המבנה המלאכותי המוטמע בטכניקת הסיפור של הרונדו האנושי, שרק לפני 115 שנה נתפס בווינה הנושנה כצעקה האופנתית האחרונה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם