"הנשים": ביוגרפיה כיצירה אמנותית
ת.ק. בויל כתב רומן יצרי סוחף המתאר את הארכיטקט הדגול באמצעות הנשים בחייו. על ספרו: "יש כאן הומור שופע יחד עם מופרעות ואימה (תמהיל מעולה תמיד, לפחות מנקודת מבטי)"
רומן מתוכנן ובנוי לתפארה. "הנשים" כריכת הספר
הפרופסור עטור הפרסים מדרום קליפורניה הוא הסופר הגדול של אמריקה העצומה, פורצת הדרך, אמריקה המטפחת מוזרויות וחלוציות ואינדיבידואליזם, מרחב פתוח למחוות דרמטיות גדולות. רק הוא יכול לתאר את אמריקה ככזאת, מפני שהוא בן טבעי לארץ הזאת. הספר שלפנינו, ביוגרפיה שהיא יצירה אמנותית מחושבת לפרטיה, נכתב ממרום פסגת יכולתו היצירתית של בויל.
תום קוראגהסאן בויל (שנולד ב-1948) נראה בתמונותיו כאחת הדמויות שהוא בוחר לכתוב עליהן (בין השאר כתב ביוגרפיות של קינסי וקלוג). אפילו שמו האמצעי המוזר הוא גינון הפגנתי שאותו אימץ בהיותו בן שבע עשרה. כנראה ששמו המקורי, תום ג'והן בויל, לא משך די תשומת לב. כל כולו מופע מוחצן של דמות הסופר הלא קונבנציונאלי, גבר טעון במודעות חשיבותו העצמית. הוא שופע שיער תפוזי מקורזל, שאותו הוא אוסף לאחור בהותירו תלתל קנטרני על המצח. לבוש בסגנון אקסטראוואגנטי, חולצות פרחוניות ומעוצבות, הוא מציב עצמו נוכח המצלמה במפגן של אנטגוניזם ושחצנות.
הוסיפו לכך עוד עובדה הקשורה לספר הנדון: הוא גר בסנטה ברברה בבית שאותו תכנן האדריכל פרנק לויד רייט, גיבור הספר העבה. בית סטיוארט הושלם ב-1910 (עבור רואה חשבון סקוטי שהיגר לקליפורניה) ותוכנן כבית קיץ לחופשות, אך גודלו מאפשר מגורי משפחה בת חמש נפשות (לבויל שלושה ילדים). אני מסגירה את פיסות הרכילות כאן מפני שהן חלק מעולמו של הסופר, ועולמו מתאחה עם כתיבתו לבלי הפרד. הרומן הביוגרפי על רייט, האדריכל האמן פורץ הדרך, כתוב בעוצמה כה סוחפת, בכשרון הזדהות עמוקה עם הנפשות המניעות אותו, עד כי לעתים שגיתי להאמין גם בקיומן של הדמויות הבדויות.
בויל עצמו הוא ארכיטקט ובנאי בחסד של טקסט ספרותי. הרומן הענקי מתוכנן ובנוי לתפארה. הוא ניצב על יסודות תחקיר מעמיק שתבע לא רק איסוף עובדות וקריאת עיתונים ומסמכים, אלא התמצאות בארכיטקטורה, אמנות והיסטוריה. על הבסיס המוצק והרחב הקים בויל שלד שהוא בבחינת הברקה: הוא בחר לספר על האדריכל והאדם רייט באמצעות ארבע נשותיו. אך הוא יצר גם שתי דמויות בדויות שיספרו את הסיפור. הוא נסוג מן החזית כמספר, וברא את הארכיטקט היפני טדשי סאטו, שהיה לכאורה שוליה שבא להתמחות בחוות טלייסין, ביתו של רייט בוויסקונסין, ב-1932. את מלאכת הכתיבה עצמה הפקיד אותו טדשי בידי בעלה של נכדתו, סופר אירי-אמריקאי, שיימוס אופלהרטי שמו, עוד דמות בדויה, ששועטת במקום בויל עם הטקסט המתנשף. המספר היפני מקדים טקסט אישי שלו לכל חלק מן הספר, ומרשה לעצמו התערבויות מעודנות בטקסט של אופלהרטי, בהערות שוליים מאירות ומנומסות.
כל הבחירות האלה ממקמות את הקורא עצמו במקום נטול הגנה ומרחק, בחזית רגשית ישירה למגע עם הסיפור הביוגרפי. זה קורה מפני שבויל הסתווה היטב מאחרי כמה מספרים, שכל אחד מהם פוער את נבכי אישיותו וקורותיו ללא חיץ. גם כשהטקסט מוגש בגוף שלישי, הוא מדבר מעמדתה של דמות, בדרך כלל אחת מנשותיו של רייט. ובדרך כלל האישיות תהיה אקסצנטרית, או תמהונית, או מופרעת, ובכל מקרה – טראגית.
באתר שלו כותב בויל על ספרו: "אני מקווה שהקורא יהנה מהמסע – יש כאן הומור שופע יחד עם מופרעות ואימה (תמהיל מעולה תמיד, לפחות מנקודת מבטי) – אבל כמו כן אני מקווה שהקורא ילמד להעריך באופן מעמיק יותר את דמותו ואת הקריירה של הארכיטקט."
ובכן, הקוראת ממשה את תקוות הסופר. למרות שאהבת המוזרות שלו אינה קולעת לטעמי באופן טבעי, הטקסטים המופרעים שלו משכו אותי תמיד, כולל האימה והעוקצנות. גם אם בויל מעדיף לתאר את הקיצוני שבספקטרום ההתנהגות האנושית מפני שקל לתאר את הקיצוני והוא מפתה את הקליינט כעטיפה ססגונית, הרי שהסופר משתמש היטב בקיצוניות ההתנהגותית כמכשיר אמנותי. בעל המקצוע הזה יודע את מלאכתו. אך מעבר למקצועיות המושלמת, הרומן הביוגרפי הזה עשוי בתנופת אנרגיה אדירה, אינה נובעת ממכשיר מושחז כלשהו, אלא מצירוף של כישרון ואישיות. היצריות והלהט והרגש המשולח, כפי שהתבטאו אצל רייט עצמו ואצל רוב נשותיו, גורפים עימם את הקורא בזכות הסגנון.
הסגנון של בויל כפי שהוא מתבטא בתיאורים העשירים של אופלהרטי והמשפטים האירוניים המעודנים של טדשי. והסגנון של בויל מחייה על הדפים ארבע נשים במלאוּת טוטאלית. קיטי, האשה הראשונה, אם ילדיו של רייט, האשה המסורתית הנאמנה, המסרבת לוותר על הביתיות והמשפחתיות והבעל, גם כשהוא מבזה אותה ומענה בהתנהגות של מי שהחליט שהעולם יציית לו. רייט המתואר כאן וגם במיתוסים האמריקאים (איין ראנד כתבה על-פי דמותו את "כמעיין המתגבר", שתורגם עתה מחדש בכנרת-זמורה-ביתן) הוא גבר ששובר מוסכמות בדרך למימוש העצמי. בקריירה ובאהבה. והאשה השנייה, מיימה, שביימה את עצמה בתוך סיפור האהבה הזה, ואימצה לעצמה תורה שתצדיק את התנהגותה בתקופה שבה התנהגות כזאת זכתה רק לגינוי חברתי. מיימה תשלם את המחיר היקר ביותר על ההתאהבות חסרת המעצורים באדריכל הגדול. מרים, הגברת הדרומית שסיגלה לה התנהגות פריזאית מזויפת והתמכרה למורפיום כדי לעמוד בלחצי החיים בכלל והחיים כמאהבת של רייט. ולבסוף – אולגיבנה, היפיפיה האמנותית שהייתה לאשה שתלטנית וקשת יום. החוואית המוסרנית שדואגת להפריד את טדשי מאהובתו דייזי, כי יפני לא יחבור לאמריקאית לבנה בשנות השלושים של המאה העשרים.
כל אשה מתוארת כאן מתוך חדריה, ממצב שבו היא עירומה בחדר האמבטיה ונפשה חשופה לקורא
כפי שהייתה חשופה לעולם. קשה לאהוד את הנשים המתוארות כאן. לעתים הן מעוררות חמלה, ולפעמים הערכה מסוימת. אבל כיוון שהן מתוארות תמיד במצב של מאבק הישרדותי, נלחמות על הגבר שלהן, נאבקות להשגת יציבות כלשהי, נחמה, שמחה, רדופות על-ידי התקשורת והחברה, מגוננות על ילדיהן בכל מחיר, קשה להרגע בחברתן. קשה לראות אותן על מישור נורמלי של החיים לפי תומם. בויל מתאר חיים שאין בהם מישור. אין שלווה. אין סיפוק, אלא לרגע חולף.
פרנק לויד רייט נאבק תמיד להשיג כסף, מימון לפרויקטים שלו, לנשים שלו, לילדים שלו, לבית שלו, והוא לא שילם את חובותיו. במקביל נאבק בחברה צדקנית, דתית ושמרנית, מפני שהיו תעצומות נפש של נונקונפורמיסט. בתוך סערת חייו חי תמיד כאילו מובן לו מאליו שמגיע לו. מגיע לו לתכנן בתים כראות עיניו, מגיע לו לקנות מכונית יוקרתית בלי לשלם עליה. ומגיע לו להתאהב גם בנשים שבחרו בו, כמו מרים. פתיינית מלודרמתית שחצתה את האוקיינוס אחרי שקראה כותרת בעיתון. "איזה מסכן, חשבה. איזה איש מסכן." זה המשפט האחרון בספר גדוש אירועים. אבל בויל מתאר גבר שלמרות הטרגדיה הנוראה שהכתה בו בתקופה הפורחת בחייו, הוא לא התרסק. פרנק לויד רייט מעולם לא היה מסכן. וזה מה שבויל הסופר רוצה שנבין מן המשפט החותם את ספרו.
ת.ק. בויל, הנשים, מאנגלית, ליה נירגד, עם עובד וחרגול, 484 עמ'
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם