הזירה הלשונית נזכרת בפזמונים של חיים חפר
בעקבות פטירתו של חתן פרס ישראל חיים חפר, אנו מביאים לכם את טור הזירה הלשונית מחודש מאי 2011 העוסק בפזמוניו הבלתי נשכחים
ביום ראשון נערך מופע מחווה לפזמונאי הוותיק חיים חפר במסגרת הכינוס "מי אני שיר ישראלי" באוניברסיטת בר אילן, מפעל החוגג כבר עשר שנים בהנהגתה של ד"ר טלילה אלירם. חיים חפר חי בשפה, יצר בה וגם תרם לה בשימור תקופות לשוניות ובכמה מטבעות לשון ושורות בלתי נשכחות:
מעליש, נסתדר
חפר שיבץ בשיריו כמה מילות יסוד של הסלנג הפלמ"חניקי, שיסודו בערבית. בשיר "שושנה שושנה" שר דני "מעליש, נסתדר". מעליש, בערבית: אין דבר, מככב בעוד שירי התקופה כולל אצל חפר, כמו בשיר החבלנים ובשיר על מוישה אש. לצד מעליש לא נפקד מקומם של הצי'זבט (בערבית בדואית: צ'יזבאת, כזבים), הפינג'אן (על השיבוש בשימוש במילה ראו מילון הקפה במדור קודם); וכמובן דחילק (בבקשה, מילולית: אבקש את חסותך), אהלן ויחרבתק (יחרב ביתך), מבסוט ועוד. הערבית חוזרת ומלווה את העולים מארצות ערב, בשירו של סלאח "אח יה ראב, יא ראב, אח יא וול, יא וול, איפה, איפה, איפה, ארץ ישראל". יא ראב: הוי, אלוהים.
לצד הסלנג מתעד חפר גם פולקלור תקופתי. זה מתחיל בימיה העתיקים של 'המחתרת הטורקית' שבה מדברים צרפתית: "דוקומנט טורקי נמסורה, זה השפיונאז', חוט של טלפון נגזורה, זה הסאבוטז'", וגם השאוויש,
הבלקון (מרפסת) והרפורט. אחר כך בא השיר על תל אביב הקטנטנה שגם בה יש בלקון, וגם "ברד בשני מיל", עץ ג'ומס ו"אישי לוקס" (משהו משובח).
ימי ההגנה והפלמ"ח הם המקום שבו נמצא לבו של חפר. בשיר "דודו" "הזֶקס בא בערב אחד". זֶקס הוא השושו של אותם ימים, האיש המביא מידע סודי. מקורו בשפת הגנבים הגרמנית, והוא כנראה גלגול של המילה 'סכנה' בהיגוי אשכנזי. ב"דחילק מוטקה" ארסנל שלם של נשקייה ואפסנאות בנוסח טרום המדינה. מוטקה מחכה ל"ג'וב חדש", ו"קנה ארוך של פרבֶלום בסמרטוט ניקה", ואילו שולה "בשעות הערב את הדטו היא חיברה לפתיל, אחר-כך את הז'לניט (סוג של חומר נפץ) היא שמה בתרמיל". "שיר החבלנים" מדבר על אבותיהם של אנשי ההנדסה הקרבית. למפגעים פלסטינים של טרום ששת הימים קראו גם כן "חבלנים", ושינוי המילה ל"מחבלים" נועדה ליצור בידול בינם לבין החבלן הפלמ"חניקי.
זה טוב, זה אוסם
"שיר השכונה" הוא מעין פואמה המתעדת את שנות החמישים, ובה שרשרת משחקי דיבור כמו 'אן דן דינו', 'וואן טו סרי אלרי', 'אסומניה אבודניה'; וגם משחקי חרוזים:
"איפה דן? הלך לגן! איפה חנה? נסעה לרעננה!"
"תגיד מה? מה? תפוח אדמה!"
"קפוץ כמו סוס, קפוץ כמו רוח, אל תקפץ כמו נאד נפוח!"
עקרות הבית של שנות החמישים זוכות לתיעוד בשיר "כביסת הרש" של להקת בצל ירוק: "תן לי אמה, תן לי קסם, תן לי ניקי, תן לי נס". למי שלא הבין, אלה חומרי הניקוי של פעם, ואת הכביסה שמים "בתוך הפיילה". חיים חפר מנציח גם סיסמת פרסומת פופולרית: "באוויר ניחוח בושם, זה טוב, זה טוב, זה אסם".
בימי ההמתנה גם נולד שיר פטריוטי, שנבנה על אירועי אותם ימים, לא נגענו:
"נאצר מחכה לרבין, איי איי איי, נאצר מחכה לרבין, איי איי איי! שיחכה ולא יזוז, כי יבוא מאה אחוז! פעמיים כבר חיכה, והכנסנו לו דפיקה".
איציק זבנג ועוזי דג
הפזמונים התקופתיים של חפר מלאים שמות, חלקם אופייניים, חלקם יצירתיים, בחברה שבה האדם הוא הכינוי שהדביקו לו. זה התחיל כבר באיכרים של מסחה. ל'קורקין' אין פיננסים, אבל הוא מביא להֶניה כל יום "שק מראנסים" (תפוחי זהב). 'מוטל פרדקין' מרים את הפרד של נוח "כאילו היה זה אפרוח".
אחרי איכרי מסחה מגיעים הפלמ"חניקים המיתולוגיים. מוטי מוטי, ציפ ציפ ציפי (שאיננה ציפורה!), מוטקה ושולה מ"דחילק, מוטקה", איציק ורינה מ"היי הג'יפ", מוישה-אש (מעליש), דודו, רותי, שושנה שושנה ובת שבע בת שבע. נוסעי "היי הג'יפ מדברים: "קוראים לי חדווה, איזה יופי, שמי איציק זבנג, שמי
ואיך קוראים לילדי השכונה של שנות החמישים? ג'ים ואודי, אהרל'ה ושמעון רודי, ג'ינג'י צביק ויוסי פליק ומוישה שמיר, ורפי נוד שיש לו דוד בעין חרוד, אורי קפיץ וראובן שפריץ, והרשימה חלקית. לעומתם צצה הכנופייה היפואית מהשטח הגדול. צ'יקו הנהג, מוישה גנב הזגג ואלי פוקר הקלפן. יש גם צמדים רב תרבותיים: טיטינה ואפרים, יוסף ג'ון ורבקה ג'ון, וגם סגן גד רפאלי ודינה ברזילי, שממש לא הכירו זה את זו, אבל מצטופפים באותו שיר.
אל אחוריים חביבים
חפר כתב לא מעט שירי רומנטיקה על לוחמי תש"ח שנפלו כשבידיהם סטן ופרבלום, ובראשם "יצאנו אט" ו"הוא לא ידע את שמה". השירים האלה התחלפו בשירים על חיילים היושבים על טנקים, צונחים ממרומים או משתייכים לסיירות נבחרות. השריונר חולם על אהובתו: "וכשהטנק שלו נפגע בשתי רקטות, הוא בתוך אש לוהטת הוסיף ללחוש את שמה". בשיר על החבר מהסיירת ניכרת קריצה מסוימת, רומנטיקה בעירבון מוגבל: "ביום הראשון כשקבענו פגישה, הלך הוא לבדוק את דרכי הגישה של איזשהו מעבר בירדן, בבוקר חזר מנומנם וישן. יש לי אהוב בסיירת חרוב".
הרבה נשים מככבות בשיריו של חפר, בשמן או כ'נשים' סתם, ובהחלט מנקודת ראותו של המאצ'ו הישראלי. בלילות יפו "עוברות החתיכות עם שפתיים צבע דם, איך שהן מנדנדות, - וואלה זאת ממול פצצה, רק תקרא לה היא תיתן קפיצה כמו חטפה פה עקיצה". על "החתיכה מרחוב פנורמה" מסופר ש"זוג שדיה כגלים, שני שיבר ושליש ירכתיים". בשיר אוהבי הטבע האשה הנחשקת מראשון "היתה משולה לנוף ראשוני וקרקע בתולה". על כולם עולה "שיר אהבה חיילי" שניטשה עליו מחלוקת ציבורית, ובצדק. למי שלא מכיר: "אהבתנו אש בוערת, אהבתנו אדירה, ואם גם נמזמז אחרת זה לא נורא, זה לא נורא, נחשוב עליך יקירה". וזה לא הכל: "וכששולחים אנו ידיים אל אחוריים חביבים, אל תדאגי ובינתיים, למה פנייך עצובים? התנחמי במכתבים".
בומבה של נביא
חיים חפר אינו מרבה בציטוטים או בהדהודי מקורות, אבל פה ושם יש הפתעות. בשיר "כיתת סיירים" נזכרים בפסוק ידוע מספר משלי: "את דרך הנחש עלי צורים, דרך ציפור בשמים, בורות המים, האבנים והעצים, הכוכבים הנוצצים". בשיר "בראשית" מביא חפר גירסה יפהפייה את סיפור הבריאה: "וביום השני הוא יצר את הרקיע, הרקיע הנפלא והכחול, הרקיע שפרץ מתוך המים והבקיע, ונפרש מעל גבוה ועגול". יש גם בדיחה נהדרת שהוחרמה בזמנה על ידי הקומיסרים של הרדיו, על יחזקאל, שהוא "בומבה של נביא": "אח, איזה גבר, אח, איזה איש, שתי העיניים כאבן תרשיש, עם מלאכים הוא אכל ושתה, הוא ואלוהים כמו אני ואתה".
מדי פעם פונה חפר למשחק מכוון עם השפה. כך ב"שיר הפטנטים": "תריס זז, תריס עף, תריס רץ, תריס בום, זה גדול זה עצום". ומיהו פלטיאל? "הוא לא גבר, הוא גבריאל! הוא גברוש! הוא גברור, הוא גברבר". בשיר בוכרה היפה "שני אחים רבים אודות הסיר, האמיר את ראש שניהם הסיר, והסיר הוא האסיר של האמיר".
שני שירים של חפר עוסקים בשפה, ושניהם קשורים לאהבה, אולי לא במקרה. בשיר "הורה אהבה" שרים התרנגולים: "כל מקום בו נהיה ויהיה לנו טוב, שם נשב ונטה את הפועל אהוב, ובפועל בנפעל בהתפעל, את הפועל אהוב נדקדק ונגלגל".
בשיר "אהבה ברמזים" עוברים לשיעור בניקוד: "קמץ, פתח, חולם חסר, שורוק, סגול, צירה, קמץ קטן, קובוץ, שווא נע, פתח, מפיק בהא ... אם כך או כך, אני אוהב אותך". דובי זלצר, שזהו אחד השירים הראשונים שהלחין, מספר שהשיר נכתב כמעין בדיחה פרטית של חפר כדי לבחון את כישורי ההלחנה שלו. להפתעת שניהם יצא אחלה שיר.
הכל זהב בסלע האדום
לא מעט צירופי לשון בשיריו של חפר נכנסו לשפה ומשמשים בפינות שונות ומשונות שלה.
היו זמנים. ניב הנוסטלגיה. "היו זמנים, אז במשלט ישבנו, היו זמנים, לחמנו ואהבנו".
הכל זהב. ניב לאוהבי החיים: "מחוץ לעיר מריחים את הסתיו, ומחכים לגשמי הזהב, כן, הכל זהב". על בסיסו נטבעו מטבעות נוספות כגון "הכל דבש", "הכל סבאבה" ועוד.
הסלע האדום. היא פטרה, שבחורים צעירים נהרו, אליה וחלקם לא חזרו. חפר לא המציא את הכינוי, אבל הנציח אותו בשיר בשם זה.
הפלמחניק מחפש את המחר. ניב המייצג דור. "הנה הערב כבר ירד על המדבר, אבל אנחנו נספר עד כלות הליל, איך הפלמחניק מחפש את המחר, איך הפלמחניק למחר נושא עיניים".
הפשפש עלה למעלה. ניב המכוון לעסקני כל המפלגות שהפכו למנהיגים, וכוון ישירות לאדם מסוים שבאמת הגיע למעלה וגם נשאר שם: "איך קרה שהפשפש עלה למעלה? זה לא מובן, זה לא מובן". פשפש? הכל בעיני המתבונן.
לא נפסיק לשיר. ניב לאופטימיסטים. "אם יהיה רע והמיסים עוד יעלו, ובמוסקבה השערים יינעלו, והסוכר גם הוא עוד יעלה במחיר, אנחנו לא נפסיק לשיר".
לחיי העם הזה, ניב לפטריוטים. "לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה!"
מיטב הנוער. לא ברור מה היה קודם, האמרה "מיטב הנוער לעבודה בדואר" או השיר של חפר, אבל זה מה שנאמר בו: "לאן הולך מיטב הנוער? מיטב הנוער מחלק פה את הדואר".
רבותי, ההיסטוריה חוזרת. שיר הנשען על הניב הרב-לשוני "ההיסטוריה חוזרת". בהמשך שזור ניב נוסף, שמקורו במחזה של שילר: "ומסיימת הסבתא לנכד, ויושבת כפופה למולו: כן, הכושי יכול כבר ללכת, כי הכושי עשה את שלו".
המלחמה האחרונה
לסיום, שורות בלתי נשכחות של חפר, לפחות לדור או שניים שעוד ישירו את שיריו, הרשימה חלקית.
"וצ'יף צ'יף צ'ף, הקטר נשף, ותיק תיק תק, הגלגל דפק".
"לי כל גל נושא מזכרת, מן הבית, מן החוף, מן העצים יפי צמרת, וזהב שלכת בת חלוף".
"לעולל ולרך שערים פה נפתח. למך ולזקן אנו פה חומת מגן!"
"שן, שן צריף ישן, חלומות הרקומים חוט זהב".
"שקיעה נוגה, הים אובד בערפל ודומיה גדולה".
"תותחים במקום גרביים, טנק במקום זוג נעליים".
"אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזאת תהיה המלחמה האחרונה".
אחרי הצפירה
שושנה כותבת: ינון בן הארבע שומע את הצפירה ביום השואה ושואל: "מה? זו צפירת העומר?"
אקו"ם