אהרון מגד סופד לחיים חפר: איבדנו משורר
למרות שאולי לא כיבדו אותו כמו שמכבדים משורר גדול, הוא היה בעיני משורר לאומי כי הוא היה מקובל על רוב העם במשך תקופה ארוכה
חיים חפר ז''ל צילום: קובי קלמנוביץ'
בשדות ים היה הפלי"ם וגם דן בן אמוץ שהיה חברו הטוב של חיים והוא היה ממש כמו בן בית בקיבוץ. לשדות ים היה חלק בהעפלה וכמה מהשירים והפזמונים של חיים חוברו שם, ביניהם גם כאלה שהיו קשורים לרוח התקופה כדוגמת: "שושנה", "הפינג'אן" ו"הן אפשר".
בהמשך פגשתי אותו כששימשתי כעורך של העיתון הספרותי הדו שבועי – "משא". זה היה עיתון של הדור הצעיר של הסופרים. שם הקמנו מדור מיוחד וקראנו לו "ילקוט הכזבים" שאליו חיים חפר ודן בן אמוץ הביאו אחת לשבועיים את הצ'יזבטים שלהם שעוברתו למילה "כזבים".
למדור הזה הם הביאו את הפולקלור של הפלמ"ח והתנועה הקיבוצית שהיו על פי רוב מאוד מצחיקים. היו שם משחקי מילים, אירוניה ולעיתים גם סאטירה על מנהגים והרגלים של אנשים מהתקופה ההיא. אבל הכל נעשה ברוח טובה מאוד.
היה לו ב"משא", גם טור שנקרא "תחמושת קלה" וגם שם הוא כתב על נושאים פוליטיים בהרבה מאוד הומור. "ילקוט הכזבים" התגלגל אחר כך לטור של חיים חפר בידיעות אחרונות, שם הוא כתב מקאמות אחת לשבוע. הייתה קירבה ביננו לבין נתן אלתרמן וחפר הושפע ממנו מאוד.
הטור של חפר בידיעות שהיה מאוד פופולארי כמעט כמו הטור השבועי של אלתרמן. היה דמיון בין הטור של אלתרמן לבין המקאמות של חפר. שנינו היינו קרובים מאוד מבחינה פוליטית גם ליגאל אלון וגם ליצחק שדה. הוא היה במידה רבה גם נגד דויד בן גוריון בייחוד בגלל פירוק הפלמ"ח. הוא חיבר פזמונים למחזות, ביניהם
גם את השיר "לחיי העם הזה" שהוא כתב למחזה שלי "איי לייק מייק".
למרות שאולי לא כיבדו אותו כמו שמכבדים משורר גדול, הוא היה בעיני משורר לאומי. כי הוא היה מקובל מאוד על רוב העם במשך תקופה ארוכה ומסוימת. בדרכו שלו הוא היה מבטא את רצון העם ואת התגובות שלו על עוולות שנעשו לו על ידי הבריטים בארץ ואחר כך בעולם.
צריך לזכור את הדברים האלה. במשך הזמן אנשים הולכים ונשכחים ויהיה חבל מאוד אם חפר לא ייזכר כפי שהוא צריך להיזכר. איבדנו את אחד המשוררים שידעו לבטא באופן תמציתי מאוד וחריף מאוד את המאווים, התשוקות והתגובות של העם בישראל.
הביאה לפרסום: עדי חשמונאי
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
אקו"ם