דובר פלוס: דובר קוסאשווילי עורך חשבון נפש נדיר
העליהום על סרטו האחרון, "רווקה פלוס", הותיר את דובר קוסאשווילי בהלם. בשבועות האחרונים הוא בעיצומו של חשבון נפש נדיר במונחים מקומיים. "אני צריך לראות איך אני מנטרל את האגרסיות של האנשים, כי בסך הכל אני רוצה לדבר איתם, לא לריב איתם". זה לא מונע ממנו להחליט שהסרט הבא יהיה כולו בעירום
>> ניסינו לפענח - האם קוסאשווילי שונא נשים?
>> כיצד הגיב הבמאי למבקריו בפרמיירת "רווקה פלוס"?
>> מאיר שניצר דווקא לא חשב ש"רווקה פלוס" הוא כל כך נורא
אחת המסקנות שהגיע אליהן היא שהסרט האחרון הפך, לדבריו, ל"הזדמנות שקיבלתי וחרבנתי אותה". בשלב זה לא ברור לקוסאשווילי אם מההזדמנות המחורבנת תיוולד תובנה חדשה, שפה קולנועית שונה או עדכון האמירה. בינתיים הוא נע, מעט מבולבל, בין מה שחשב שהבין לבין מה שהוא מבין כעת. רק דבר אחד ברור לו: בסרטו החמישי הוא נכשל בניסיון להגיע לקהל הישראלי. וזה קרה לו דווקא בסרט שהיה שאמור לקרב אותו, בעיניו לפחות, לכמעט שלמות, או לפחות להרחיק אותו מהבינוניות.
"יש שנים שבהן הכוח שלך גדל ואתה מתרחב, ויש שנים שבהן אתה מבין שהכוח שלך הוא לא כמו שהערכת, ואז אתה מצטמצם ועושה הערכת מצב: לאן אתה ממשיך מכאן, לאן זה לוקח אותך ואיך אתה מתמודד עם מה שגילית. וגיליתי שאני זקוק להרבה יותר מאמץ ממה שחשבתי בשביל להיות קומוניקטיבי, הרבה יותר. אני היום צריך לעשות הערכת מצב ולבדוק אם הרטוריקה שלי נכונה; לסגת אחורה, לבדוק את הגבולות, לעצור ולבדוק למה אני מאוכזב מהתוצאות, לבדוק מה אני עושה. האם אני מוותר על הקהל? האם אני מוותר על אופן ההבעה שלי? או שאולי אצליח למצוא משהו ולעשות אותו באמצע. היתה לי הזדמנות ונראה לי שפספסתי אותה. אני לא חשבתי שאני שם, חשבתי שאני כן קומוניקטיבי, ונתקלתי באגרסיות, אחרי שהסרט יצא, שחבל על הזמן, הם יורקים עליך, משתינים עליך ומחרבנים עליך".
מי זה הם?
"מי לא?".
"רווקה פלוס" הוא סרטו החמישי של קוסאשווילי. במרכזו זהבה, רווקה בת 30 שאמה הגוססת מחליטה להתערב בחייה בקיצוניות, ודורשת ממנה שתביא לה נכד לפני מותה. בדרך להגשמת השאיפה של האם עוברת הבת מסע קשה, אכזר, פרובוקטיבי. עוד לפני שיצא לבתי הקולנוע, כשהוקרן בפסטיבל ירושלים ובהקרנות מוקדמות נוספות, עורר מהומה: בהקרנה מיוחדת לחברי האקדמיה הישראלית לקולנוע עזבה בזעם חברת האקדמיה דיתה גרי, וטענה שמדובר בסרט משפיל, נמוך ופוגעני כלפי הנשים. לקינוח, התפטרה מהאקדמיה.
את הסערה שליוותה את הסרט בתחילת דרכו על המסכים - בעקבות דבריה של גרי, אבל לא רק - ספג קוסאשווילי כמעט ברצון. הוא קיווה שהמחלוקת בין אלו שראו בו סרט בורקס שמבזה נשים ובין אלו שטענו שמדובר בסרט בעל אמירות פמיניסטיות רדיקליות, תזין ותתרום ליחסי הציבור. רעש שווה פרסום ששווה קהל ששווה כסף. גם ההצהרות לתקשורת שהעניק קוסאשווילי היו בהתאם. אלא שעם הזמן התגברה המתקפה לממדים שלא צפה, וגם במבחן הקופות הסרט רחוק מלעמוד בציפיות. קוסאשווילי מעריך שאולי יצליח להביא לקולנוע 30-25 אלף צופים. בינתיים הצליח להביא רק חצי מהכמות.
"חשבנו שזה ייצור סקרנות ועניין", הוא אומר, "ואם הסרט חי ועובד אז סבבה, מה אכפת לי מתוך מה הוא עובד כל עוד הוא עובד? אבל עכשיו הסרט נמצא באמצע הדרך, ואני רואה שהוא הולך להיגמר בסביבות 30-25 אלף צופים, ואני מבין שהוא גווע. בדרך כלל סרטים עובדים פחות טוב בפריפריה ויותר טוב במרכז. למרות שבהתחלה היינו מעודדים מהתגובות של 'רווקה' בפריפריה, עכשיו הוא נחלש שם ושומר על עצמו במרכז".
בהיעדר קהל שיפצה על הביקורות הקשות, קוסאשווילי נאלץ להסתכל פנימה, ובשתיקה. "מה זה יעזור אם אחרי שיורקים עליך אתה יורק חזרה? זה לא העניין. לא באתי להחליף מהלומות או יריקות, מזה לא תצמח לי פרנסה וזה בעיקר לא האמן שאני רוצה להיות. אני צריך לראות איך אני מנטרל את האגרסיות של האנשים, כי בסך הכל אני רוצה לדבר איתם, לא לריב איתם. אבל יכול להיות שאני לא אצליח לדבר איתם, שאני אגלה שזה המצב, ומשם אני אצטרך להמשיך הלאה; שאגיד, זו השפה שלי, זה אני ואני מבין שזה מעורר אנטגוניזם ולכן אני מוותר, מרים ידיים - אבל זה לא מעניין אותי כי אני חושב שזה יותר מדי קל. אני לא רוצה להגיע לשם, אני כן רוצה להגיע לקהל. הרי זה מדיום שבו אתה לא יוצר בשבילך או בשביל נישה מסוימת, זה מדיום להמונים ואני צריך לראות אם אפשר לגעת בהמונים בלי לאבד את הצלם שלי".
מבזה נשים או פמיניסטי ורדיקלי? "רווקה פלוס", הטריילר:
הופתעת מעוצמת התגובות.
"אתה לא חושב אף פעם שסרט יהיה שלאגר, אתה עושה משהו שאתה מאמין בו וזה הימור, יכול להיות שתצליח ויכול להיות שלא. אף אחד לא מבטיח שתצליח. קיוויתי שזה לא יהיה ככה, אבל התבדיתי וזה לא הגילוי המרעיש, אבל האגרסיות - זו היתה הפתעה. זה סרט בוטה, לא מרחם, לוקח אישה וטוחן לה את הצורה עד הסוף ובלי רחמים, ובמקום לעורר חמלה ראו את זה כהתעללות וזה הפספוס שלי".
ניסית לדבר עם דיתה גרי?
"אז אני אדבר, אז? היא גם לא ניסתה לדבר איתי, היא פשוט הלכה, ירקה עליי והלכה, לא באה ושאלה מה עשיתי ולמה, וזו האישה שאני מכיר. אז מה, שאני אשכנע אותה שהיא טועה? שזה לא מה שהתכוונתי? שאני מצטער שאלו הדברים שהסרט עורר בה?".
ומה בנוגע למבקרים?
"מה לא אמרו עליי? אמרו שאני שונא נשים, זה הפליא אותי. למה שונא נשים? אבל אני לא מאשים אותם שיש להם ראייה שטחית, זו האחריות שלי, כנראה האמצעים הרטוריים שלי לא היו מספיק טובים כדי שאעניק להם גם את הראייה הלא שטחית, להפוך את זה ליותר אכיל, ולא עשיתי את זה".
עם פרופ' אמיל קנבל, מרצה שלך לשעבר, דיברת? הוא אמר בראיון במוסף הזה שלא צריך לעבור לסדר היום על "רווקה פלוס", ושזה סרט שלא היה צריך להיעשות; שהתעלמת מהאזהרות של האנשים סביבך.
"עם קנבל לא דיברתי מאז שסיימתי את לימודי הקולנוע ואין לי מושג על איזה אנשים הוא מדבר. בפעם הבאה אשכור צלם עם ידיים רועדות ואצלם סוסים מזדיינים בשביל שגם הוא יהיה מרוצה מהסרט".
ומה עד עכשיו גילית במסגרת הבדיקות שאתה עושה עם עצמך?
"אני עוד מעכל את זה, אני לא אחרי, אבל יש לי כיווני בדיקה. אחד מהם הוא שבדרך כלל, ממה שאני רואה, סרטים שעובדים לוקחים את הדמויות צעד אחד אחורה. הם לוקחים מלכתחילה דמויות מהוססות ולא מגובשות ואז מניעים אותן במהלך הסרט. אבל אותי כרגע הדמויות האלו לא מעניינות, אני לא רוצה לגבש אותן, אני בא עם דמויות מגובשות וזה נע משם והלאה, ואני צריך לבדוק אם העניין הזה אכן עובד. גם 'בחתונה מאוחרת', ובכלל איפה שהצלחתי, זה היה כשעבדתי לפי הכללים, ואני כבר לא רוצה לשחק את המשחק הזה, אני אדם מגובש אז למה שאני אתעסק בדמויות לא מגובשות? אבל כנראה המדיום הזה לא סובל את זה, ואני צריך לבדוק אם אני יכול לפתור את העניין בצורה כזו שאני לא אצטרך ללכת כל כך הרבה אחורה. אני צריך לשאול את עצמי אם אני מוכן לשלם את המחיר, אם זה אפשרי בכלל לשלם את המחיר, כי בקולנוע, ברגע שאתה לא מצליח, אתה גווע. בלי שום קשר למה שעשית לפני. לכן אני נמצא במצב שבו אני עושה הערכות מצב מבחינת הקריירה ומבחינת היצירה ובדק בית איך להתנהל מכאן והלאה, איך אני בוחר לספר את הסיפור".
זאת פעם ראשונה שאתה מוצא את עצמך בעמדה כזאת?
"עד עכשיו לא קיבלתי את המכה הזאת בראש, את הזעזוע שבעקבותיו אני צריך לבדוק. עד עכשיו האמנתי שזה בסדר ושיש בזה חן וכוח להתחיל ככה סרט עם דמויות מגובשות, אבל פתאום אנשים מרביצים לך, לוקחים את זה קשה, ואם אני לא אמצא משוואה טובה אני אמשיך לחטוף".
וקוסאשווילי לא לגמרי בטוח שתהיה לו עוד הזדמנות לחטוף. ב"רווקה פלוס" הושקעו 3.6 מיליון שקל מקרנות שונות, בהן קרן ירושלים וזכיינית ערוץ 2 רשת, שמחויבת כמו שאר הזכייניות, הכבלים והלוויין, להשקיע בקולנוע ישראלי. "אני יכול לעשות הרבה דברים בלי עזרה ותמיכה, יש לי היכולות שלי והכריזמה שלי ואני יודע לעבוד עם אמצעים ובלעדיהם. אמצעים לא מבטיחים תוצאות וחוסר אמצעים לא מבטיח כישלון, מה שחשוב זה שאהיה קומוניקטיבי", הוא מסביר. אבל גם הוא יודע שבמצב שבו בגלל המצוקה הכלכלית בטלוויזיה קשה לגייס כספים הוא זקוק לתמיכת הקרנות ולקהל.
"אני לא בת יענה. אני לא טומן את הראש בחול ואומר שהכל בסדר ושאני יכול לעשות מה שאני רוצה, אני מבין של'רווקה' יש השלכות חמורות, השלכות קיומיות, לכן השנה הזאת כל כך חשובה, או שאני פורץ את הגבולות ואומר שהכל על הזין שלי או שאני עובר ניתוח לניסור עצמות".
אתה רואה את עצמך מתפשר?
"כרגע אני לא יודע. לפעמים מי שלא מתכופף - נשבר, ואני לא מאחל לעצמי שבר. תפסת אותי במצב שבו אני מצטמצם, ואני צריך לראות איך אני שוב מתרחב מתוך הצמצום, כי להצטמצם ולהיות גמד לא מעניין אותי. אני צריך להרכיב משוואה חדשה כדי למנף את עצמי בחזרה, אבל אף אחד לא מבטיח לי כלום, זה מקצוע של מהמרים".
ההשלכות הקיומיות מטרידות אותך?
"יש לי אחריות, ילדים שאני צריך לדאוג לצרכים שלהם בהווה ובעתיד, וזה פן מכריע. אני יכול לבוא ולעשות קאט יום אחד ולהחליט שאני לא עוסק יותר בקולנוע, זהו, לך תביא כסף. אני לא שם, אבל אם תהיה עוד אכזבה ועוד אכזבה אני אהיה שם. כשסרט מצליח יש לך שקט, עכשיו אני ברעש וזה משהו שאני צריך לפתור, אבל אני לא מודאג, אמנם אני לא שבע אבל גם לא מודאג. את המכה הכלכלית כבר חטפתי, עכשיו אני צריך לשאול את עצמי איך אני מתרגם את זה ליצירה".
מתוך הרעש קוסאשווילי עובד על הפרויקט הבא שלו, שאולי בתום המסע עם עצמו יהפוך לסרט השישי. למי שהסיק מדבריו של קוסאשווילי עד כה שהוא עושה צעדים מדודים בחזרה ללב המיינסטרים, הנתון הבא יסדר את הראש: הסרט יהיה כולו בעירום מלא. בימים אלה הוא עובד על התסריט במרץ, תוך מלחמה מתמדת בפחדים - החוויה הקשה בעקבות "רווקה פלוס" וחשש מכישלון נוסף פעלו את פעולתם. על העירום הוא אומר: "מבחינתי זה מה שמתוכנן, אין משהו אחר ואין מישהו שלבוש בסרט. אין גם סיבה שיהיו לבושים, זה על זוג שבוגד ונמצא בחדר. יכול להיות שאני אכתוב ולא אעשה את זה, לא יודע לאן זה הולך. אם 'רווקה פלוס' היה הצלחה זה מה שהייתי עושה, אבל בגלל שחטפתי מכה, אני בודק. יכול להיות שאני אגיד שהכל על הזין שלי ואם אני רוצה לעשות סרט שאף אחד לא לבוש זה מה שאני אעשה".
יהרגו אותך.
"לגמרי. כשמדובר בעירום, כל דבר מקפיץ. זה מעטה של צביעות שכנראה קשה להסיר. אנשים מבינים את המשחק, אבל אם הווילון נפתח זה ממוטט אותם לגמרי. כנראה המעטה הזה חשוב. החברה לא מוכנה להשיל את המעטה הזה מעצמה, והאמנות להפך: היא הכי מפשיטה ומקלפת את המסכות. כנראה בפער הזה יש התנגשות".
משהו בכתיבה של הפרויקט החדש הפך מהוסס בעקבות "רווקה פלוס"?
"אני מזהה אצלי כיוצר שני מאפיינים - אימפוטנציה וזעם. אימפוטנציה במובן הזה שהדמויות שלי לא זוכות לממש את הפנטזיות שלהן, לא זוכות להגיע לעולם ורוד. ואז מה נותר לי לעשות כשאני לא מצליח לממש את השאיפות שלי? או להיכנע או לזעום. ואז הזעם הוא שמלווה אותי. יכול להיות שהתגובה שלי למה שקרה עם 'רווקה' תהיה זעם".
עד עכשיו נראה שרוב הזעם ממה קרה עם "רווקה" מופנה כלפי עצמך.
"הבחוץ לא מעניין אותי, האחריות היא עליי. לך אין אחריות על מה שאני עושה ואין לך אחריות על זה שאת לא מבינה אותי. אבל ההערכות שלי היו שגויות, לא חשבתי שיגיבו בצורה כזו בוטה וכל כך נחרצת: 'אה, זה הנפש שלך? טפו'. אבל אני מבין שזה אני וזה העולם ואנחנו מנהלים יחסים וזה הדבר שאיתו אני צריך לנהל יחסים. אבל הזעם הוא התקווה, אם אתה לא זועם ולא אכפת לך אתה אפאתי".
אתה מפחד?
"יש פחד, יש אחריות, ילדים, משפחה, אבל בנוגע לעצמי לא אכפת לי, מזמן הפכתי למשני בעולם הזה. חשבתי שהזעם שלי דווקא נרגע, שאני מתבגר, משלים עם עצמי, אבל מסתבר שלא, הזעם רק גובר, תראי את התגובות מסביב".
הזעם מסביב לקוסאשווילי לא נולד ב"רווקה פלוס". קוסאשווילי, בן ,46 נשוי ואב לשתיים, עלה לישראל מגיאורגיה כשהיה בן שש וגדל באור יהודה, שבה הוא מתגורר עד היום. לפני יותר מעשור פרץ בזכות "חתונה מאוחרת". הקהל אהב, הברנז'ה חיבקה: כ-300 אלף צופים, עשרה פרסי אופיר ופרסים בפסטיבלים בינלאומיים בהם סלובקיה, צ'כיה ונורבגיה. מאז יצר עוד ארבעה סרטים והצליח להכעיס לא מעט אנשים בכנות הבלתי מתפשרת שלו, כלפי עצמו קודם כל וכלפי העולם. ב-2004 בטקס פרסי אופיר כשהוזמן להציג את "ללכת על המים", מחה על ההתעלמות מ"סוף העולם שמאלה". בכמה הזדמנויות, בעיקר בכנסים ובטקסים חגיגיים שבהם השתתף, כינה את הקולנוע הישראלי נכה ובינוני. "בונים פה מיתוס של הצלחה, אבל הקולנוע הישראלי הוא לא יותר טוב ממה שהוא היה בשנות השבעים והשמונים. אני לא מאמין באיכות הסיפורים שאנחנו מספרים על הצבא, על הדוסים, ואני מצפה לצאת עם ערך מוסף מסרט, מכמה סרטים ישראליים יצאת עם ערך מוסף?".
אני צריכה לחשוב על זה.
"שיהיה לך בהצלחה. אפשר לדבר על צבא ועל דוסים, אבל אלו תחבולות כדי להגיע לערך המוסף, וכשזה לא מגיע, אתה נשאר עם התחבולה. ב'חתונה מאוחרת' לא לקחתי אותך לעדה הגרוזינית כדי לעשות סרט תדמית על העדה, זו היתה תחבולה כדי לתת לך ערך מוסף. הבעיה היא שחלק גדול מעדיף אותי בנישה הזאת, כאילו אומרים לי: 'מה אתה מדבר? אתה גרוזיני, תישאר שם, תעשה מה שעשית בסרט הראשון'. גם פסטיבלים עושים את זה. לפעמים אני מרים טלפון לפסטיבל ובפירוש מקבל תשובות שמצפים ממני להישאר שם. אתה תספר לנו על גרוזינים, אל תספר לנו על עצמנו. אבל הגרוזינים זו רק תחבולה כדי לספר על עצמנו. וזו גם הסיבה שלוקחים אותנו לאוסקר, לפסטיבלים, אנחנו הנייטיבז מהמזרח התיכון, יהודים, ערבים, מבחינתם זה אותו דבר".
יכול להיות שזו הסיבה שכל כך כעסו עליך? מי אתה, הגרוזיני מאור יהודה שתגיד לנו שאנחנו בינוניים?
"יכול להיות. אני חושב שלשמוע מכל אחד שאומר לך שאתה בינוני זה קשה, אף אחד לא אוהב לשמוע את זה. אבל אולי מגרוזיני מאור יהודה זה נשמע חמור יותר. אמרתי את הדברים בנסיבות מיוחדות, ומתעלמים מהנסיבות. אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, למה אתה משבית שמחות? אבל אני חושב שכן חשוב להשבית שמחות, כי כשאתה חוגג לפני הזמן אתה לא יכול לשאוף הלאה, להשתפר. וכשאני אומר בינוני זה קודם כל אני. אני עוד לא מרוצה מאף אחת מהיצירות שעשיתי. בישראל הכוח בקולנוע מצומצם, יש או תמונה או תמה, לא ראיתי אף שילוב של מאסטר. אני לא שם, אני יודע, וזה הכאב האמיתי שלי, אז אני לא צריך שיירקו עליי. את חשבון הנפש אני עושה לא בגלל הביקורות בחוץ, אלא בגלל שהייתי צריך להיות קרוב למאסטר שאני מכיר ויודע איך הוא עובד. ויכול להיות שבגלל זה אני רוצה שהסרט הבא יהיה בעירום, כי שם אתה מוכרח לדבר בתמונות, ולא זוג מזדיין, כי זאת פורנוגרפיה ואת זה אני לא רוצה לעשות. אני דוחף את עצמי לשם כדי להתעסק בתמונה, כאילו התסריטאי שבי דוחף את הבמאי לתת פתרונות, מעין הצלה לעצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם