ואת אמא שלך גם: קולין פארל עדיין קצת ילד רע
אחרי קילוגרמים של הרואין, זיונים עם כוכבניות סטייל בריטני וכמה סרטים ממש מחורבנים, קולין פארל חוזר לעניינים בגרסה חדשה ל"זיכרון גורלי". לכבוד המאורע הוא התייצב לראיון עם שומרת ראש מפתיעה שפיקחה על הדברים שיצאו לו מהפה. זה לא מנע ממנו לטנף על ארנולד שוורצנגר
אפשר להבין מדוע פארל מתנגד לשימוש במונח הזה. אלא שלאחר בירור קצר גיליתי שהעיתונאי שעלה לפארל על העצבים הוא גרמני, ושבגרמנית אין לביטוי "משפחה שהיא מעשה טלאים" שום קונוטציה שלילית. מדובר פשוט בביטוי המתאר משפחה שבה הילדים נולדו להורים שונים. בתקשורת הגרמנית מרבים להשתמש במונח כדי לתאר, למשל, את השבט של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, ואף אחד לא יכול להגיד שלא מתייחסים אל המשפחה הזאת בכבוד.
פארל לא ידע את זה. לשחקן בן ה-36 יליד דבלין, יש שני בנים: ג'יימס בן ה-9, שאמו היא הדוגמנית האמריקאית קים בורדנייב, והנרי בן ה-3, שאמו היא השחקנית הפולנייה אליסיה בצ'לדה, שכיכבה לצד פארל בסרט "אונדין". הוא רגיש מאוד לדיבור על ילדיו, בין השאר בשל העובדה שהוא המשיך לנהל אורח חיים מופקר ופרוע כמה שנים אחרי הולדתו של ג'יימס (שסובל מתסמונת אנגלמן). יש לו ייסורי מצפון.
"הבן הבכור שלי כבר היה בן 3 לפני שקיבלתי החלטה אחת שמתחילה להזכיר התנהלות של אדם בוגר", הוא מספר. "כך שאני ממש לא יכול להגיד שהאבהות שינתה אותי בן לילה. אבל כיום אני אדם שונה. החיים שלי עכשיו הרבה יותר רגועים בהשוואה לאיך שהם היו לפני כמה שנים. וזה בסדר גמור מבחינתי. אני אוהב את הילדים שלי. אני משוגע עליהם".
בשלב מסוים הוא מתכופף לעברי ולוחש. אני תוהה אם הוא רוצה לחשוף בפניי מידע סודי או שהוא פשוט לא רוצה שמישהו אחר ישמע את מה שהוא אומר לי. ויש עוד מישהו בחדר, יותר נכון מישהי. אישה נמוכת קומה ולבושה בהידור שיושבת בשקט בפינה. היא לא עסוקה כל הזמן בסלולרי, כך שאני מסיק שהיא לא אשת יחסי הציבור שלו. אבל היא נכנסה יחד עם פארל לחדר. למען האמת היא נראית כמו מישהי שיכולה להיות אמו. "בקיצור," ממשיך פארל, "הדברים השתנו. אני שמח יותר, הפכתי לבחור מיושב".
פארל הגיע לראיון כדי לדבר על הגרסה החדשה ללהיט המדע הבדיוני משנת 1990 "זיכרון גורלי". הוא מגלם את קווייד, שזכור בזכות שורות המחץ של ארנולד שוורצנגר. השחקן האירי נמצא במקסיקו כבר כמה ימים ונדמה שהוא נהנה מכל רגע. "מה שקורה כאן בימים האחרונים זה מדהים", הוא אומר לי. "יש כאן המון אנרגיה וזה כיף להיות חלק ממנה, כי בעבר הייתי גורר את עצמי דרך האירועים האלה, צועק, מעשן שתי סיגריות בבת אחת, ובקיצור - מאוד מעצבן. אבל היום זה כבר לא ככה ואני מאושר".
המסע המעצבן של פארל - שתודלק בשלבים שונים על ידי הרואין, קוקאין ואלכוהול - תועד היטב. כיום אין לשחקן שום בעיה לדבר על הימים ההם. למשל כשבתוכנית האירוח של הבי.בי.סי "שישי בלילה עם ג'ונתן רוס" הודה שלא הצליח להכניס למיטה את דיים איילין אטקינס, שנמצאת בשנות ה-70 לחייה, או כשאמר את האמת על קלטת הסקס שלו שהסתובבה באינטרנט ב-2008.
"זה עוזר כשאתה מתרחק מוויסקי ומקוקאין", הוא אומר ומחייך. "החיים נעים במעגלים. אני לא יכול לשים את האצבע על רגע מסוים בחיי שבו התחולל השינוי
אם זה יוגה, ההורות או ההנאה מהעבודה - נראה שזה עובד, כי "זיכרון גורלי" הוא הסרט ההוליוודי הראשון של פארל בתקציב ענק מאז "מיאמי וייס" ב-2006 אחרי שצילומי הסרט הזה הסתיימו ב-2005 פארל אשפז את עצמו במוסד גמילה.
שני סרטי הענק האחרונים שלו נכשלו בקופות. "אלכסנדר" של אוליבר סטון מ-2004, שבו גילם פארל את התפקיד הראשי, גרף בקופות בארה"ב פחות מ-35 מיליון דולר - בסרט הושקעו בסביבות 150 מיליון דולר. סרטו של מייקל מאן "מיאמי וייס", בתקציב של 135 מיליון דולר, הרוויח בקופות בארה"ב פחות מ-65 מיליון דולר. הסרטים הבאים בהשתתפותו של פארל היו קטנים יותר: "חלומה של קסנדרה", "גאווה ותהילה" ו"אונדין". הוא רשם הופעה מצוינת ב"ברוז'", וכך גם ב"לב לא שפוי". סרטים אחרים שבהם השתתף באחרונה, כמו "לונדון בולווארד" ו"ליל האימה", כמעט לא הותירו את רישומם.
"התחייבתי להשתתף בכמה מהסרטים האלה לפני שנכנסתי לגמילה אחרי 'מיאמי וייס"', הוא אומר, "וגם הופעתי בכמה סרטים בתקציבים גדולים שלא הצליחו, ולכן לא קיבלתי הרבה הצעות להשתתף בסרטים גדולים. יכול להיות שגם קיבלתי בעיטה בישבן. מתוך ההצעות שכן קיבלתי, בחרתי במעניינות ביותר. לא כולם היו סרטים טובים, לא כולם הצליחו. 'חלומה של קסנדרה' לא כל כך הצליח והמבקרים לא כל כך אהבו את 'גאווה ותהילה'. אף אחד לא צפה ב'אונדין', אבל אני מאוד אוהב את הסרט הזה".
אמנם פארל לא יכול לזהות רגע מסוים שבו החל השינוי בחייו, אולם השתתפותו בסרטים קטנים חילצה אותו מאור הזרקורים, וכך הוא התרחק מהתענוגות ומהפיתויים שליוו אותו לכל מקום. בין שהתכוון לכך ובין שלא, השחקן מצא סוף סוף זמן לגלות מה הוא באמת רוצה.
"בדיעבד זה התברר כצעד נכון מבחינתי, להתרחק מהסרטים הגדולים", הוא מודה. "כך יכולתי להיות ממוקד בלי שדעתי תהיה מוסחת מהאנרגיה שלעתים סובבת את הסרטים הגדולים. זה אולי נשמע שטחי מאוד, אבל אחד הדברים הגרועים ביותר בחייך זה כשמתעלמים ממך. זה אחד הדברים הכי עצובים אצל חסרי בית - אף אחד לא סופר אותם. טוב, ברור שאני לא מכוון לקיצוניות כזו. אבל העובדה שלא שמים לב אליך, שזה מה שחוויתי כמה שנים, גורמת לך לחשוב, 'אוקיי, אז אני לא תוהה מה חושבים עליי, כי לא חושבים עליי. אם כך, מה לעזאזל אני חושב על עצמי?'.
"כיום אני חי יותר עם עצמי. אפשר להיסחף כאשר כל אחד מחמיא לך, או להפך, קוטל את העבודה שלך. אני לא אומר שהתעלמו ממני ושאנשים אפילו לא ענו לטלפונים ממני. אבל לפני זה, במשך שבע-שמונה שנים זה היה פשוט תוהו ובוהו".
התוהו ובוהו החל לאחר "טייגרלנד", הסרט משנת 2000 שהיה הפריצה הגדולה של פארל ושכעבור שנה זיכה אותו בפרס תגלית השנה בקולנוע הבריטי של תא מבקרי הקולנוע של לונדון. עוד קודם לכן זכה להצלחה לאחר ש"נקלע לכיתת משחק" בגיל 17. בהמשך גנב את ההצגה בתפקיד דני בירן בסדרה "באליקיסאנג'ל" של הבי.בי.סי. העולם שלו החל להשתנות. "תמיד רציתי להיות במרכז תשומת הלב", הוא אומר. "זה היה כיף, ומבחינתי זה היה ממש ביג דיל להיות בטלוויזיה".
פארל נולד בדבלין ב-1976 הצעיר מבין ארבעת הילדים במשפחה. אביו שיחק כדורגל בשמרוק רוברס ובנבחרת אירלנד ופארל חלם ללכת בעקבותיו, לפחות לזמן מה. "אבא היה שחקן טוב", הוא מספר, "וזה מה שרציתי לעשות, עד סביבות גיל 14. אבל אז, כשאתה מעשן יותר מדי ג'וינטים ושותה יותר מדי בירה, לא מתחשק לך להגיע לאימונים. רציתי את זה יותר בראש מאשר בלב, אבל אני עדיין אוהב מאוד את המשחק".
הוא כבר לא משחק כדורגל, אולם לדבריו הוא מרגיש כיום בריא מאוד ובכושר טוב. הוא היה גם חזק ובכושר לפני שהחל לעבוד על "אלכסנדר", אולם לדבריו באותה תקופה הוא עדיין שתה. "לפני 'זיכרון גורלי' הרגשתי ממש חזק", הוא אומר. "כיום אני מתאמן הרבה ומרגיש בכושר".
אין לו בעיה להיזכר בימי ההוללות וההפקרות המינית, כי עכשיו הוא יכול "לדבר על זה בצורה אובייקטיבית. אני מרגיש רחוק מזה עכשיו. הפרסום שקיבלתי לאחר 'טייגרלנד', הכסף שהשליכו לעברי, המיטות שמצאתי את עצמי בהן - זה היה טירוף". וחלום רטוב של הרבה גברים, אני מציין, ומזכיר לו שהיו לו קשרים רומנטיים עם כוכבות כמו בריטני ספירס, דמי מור ועוד שורה של דוגמניות זוהרות ופחות ידועות. "אני יודע", הוא אומר, "והעובדה שזכיתי בחוויות האלה היא נפלאה. אבל אני גם שמח שזה נגמר".
אז מה התוכניות שלו עכשיו, לאחר שהתקבל חזרה להוליווד? "אין לי תוכנית מסודרת", הוא אומר, "כמו 'סרטים גדולים הם זבל' או 'אעשה סרט אחד בשבילם ואחד בשבילי'. אני בודק כל הצעה לגופה ושואל 'מה המשמעות של זה עבורי ועבור משפחתי ועל מה אצטרך להתפשר?'. אם אני יודע מראש מדוע אני נכנס למשהו, אז הפשרה הרבה יותר קטנה. אם אעשה עוד סרט בסדר גודל של 'זיכרון גורלי', אעבוד קשה כמו שעבדתי בסרט הזה".
"זיכרון גורלי", בבימויו של לן וייסמן ("מלחמת האופל" ו"מת לחיות 4.0"), שבו פארל מככב לצדן של קייט בקינסייל וג'סיקה ביל, מסתמך על אותו מקור ספרותי שעליו הסתמך סרטו של שוורצנגר מ-1990 - הסיפור הקצר "We Can Remember It For You Wholesale" מאת פיליפ ק' דיק. עם זאת, הוא מנסה להיות אפל יותר ולהימנע מהקטעים המגוחכים.
"כאשר שמעתי שמצלמים גרסה חדשה ל'זיכרון גורלי', חשבתי 'זה שווה את זה? איך הם יתייחסו לסרט המקורי?'. אבל אז קראתי את התסריט, וזה היה תסריט טוב. לא הייתי אומר שהסרט המקורי חסר ערך, אבל הוא היה מגוחך. אתה תוקע כדור בראש של אשתך ואומר 'תקראי לזה גירושין!"' הוא אומר ומחקה את שוורצנגר - "זאת אומרת, זה טוב, זה היה טוב מאוד. אבל זה היה מגוחך והסרט החדש שונה. מדובר בדרמה שמתרחשת על רקע הנוף העירוני המדהים וסצנות האקשן המורכבות".
אפשר להניח שהסרטים הבאים של פארל לא יהיו הרבה יותר שמחים. אחרי סיום הצילומים של "זיכרון גורלי" הוא החל מיד את העבודה של "שבעה פסיכופטים", סרטו השני של תסריטאי ובמאי "ברוז"' מרטין מקדונה. "יש שם אלימות בכמות מדהימה, הרבה דם וניבולי פה וגם לא חסרים שם קטעים גזעניים והומופוביים", הוא מספר. למחרת השיחה איתי הוא טס לעבוד על הסרט "Dead Man Down" בבימויו של נילס ארדן אופלב, במאי הגרסה השבדית המקורית של "נערה עם קעקוע דרקון". "גם פה מדובר בסרט אפל וכבד", הוא אומר, "אין בו אפילו צחוק אחד".
בשלב זה הגברת שישבה בפינה מופיעה פתאום לצדו של פארל ואוחזת בזרועו. "זו אמא שלי", הוא מציג אותה ומאשר את החשד המקורי שלי. "היא כאן כדי לוודא שאתה לא כותב משהו מרושע", הוא חצי מתבדח. אמו, ריטה, נועצת בי מבט ומעלה חיוך שאני לא יודע מה מסתתר מאחוריו. אני נפרד מהם ורק מקווה שהיא תאהב את הכתבה הזאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם