לא אוספת שבויים: העימות בין ח"כ מירי רגב לסתיו שפיר
מערכת הבחירות המתחממת הולידה אמש שיעור בעימות אותו נאלצה סתיו שפיר ללמוד, כמה אירוני, דווקא מח"כ מירי רגב
לא רומני, לא אובמה - המנצח הגדול בעימות האמריקאי הוא הצופה הישראלי. שלושת הקרבות המפוארים (כולל קרב הסגנים) שנערכו עד עכשיו, הבעירו את אש העימותים גם אצלנו. בהיעדר נתניהו גויסו שלל פוליטיקאים למיני-עימותים, מעל כל במה, תחת כל מהדורה. אתמול הגיע תורן של מירי רגב וסתיו שפיר. את המפגש הקודם בין השתיים, מימיי לבלוב המחאה, קשה לשכוח. רגב התעקשה לשמוע משפיר "חברת הכנסת רגב", הביכה את עצמה והושלכה למקום שממנו לא חוזרים: קליפ של נוי אלוש. מולה ייצגה שפיר קול רענן, תמים ומשוחרר מסמכות. אתמול התייצבה שפיר כפוליטיקאית, מתמודדת לרשימת העבודה לכנסת. הפעם, בהיעדר גב בדמות מחאה ציבורית ובמגרש הביתי של רגב (הבחירות לכנסת), התמונה התהפכה.
שפיר, מתעקשת לאחוז בשולי הגלימה החברתית ורק בה, הביאה את רוח המחאה המנומסת לאולפן. היא חייכה לרגב, החמיאה לה, ביקשה זכות דיבור. רגב, לא אחת שבאה לאסוף שבויים, התנפלה בחמת זעם על שפיר ובפיה נשק
מול הצופה צריך לשלוף מטחים קצרים, להיות מהיר, חד, מדויק - אבל לאו דווקא ענייני. להבדיל, את העימות הנשיאותי השני סיים מיט רומני עם הביטוי "קלסרים מלאים בנשים", פליטת הפה המטופשת שלו שמיד קועקעה על מצחו. מירי ("הסודנים הם סרטן") רגב רחוקה מלהיות דוברת אחראית וייצוגית, אבל היא עדיין פוליטיקאית משופשפת.
"פוליטיקה חדשה", מצהירים הכוכבים של שלי, סתיו שפיר ואיציק שמולי, שהתארח יום קודם לכן באולפן שישי. נשמע טוב, מרענן, אפילו מזמין. אלא שהדרך לפוליטיקה החדשה, למדה אתמול שפיר, עוברת בשיטה הישנה והאגרסיבית. ואת זה, אגב כל המצטרפים החדשים לקרב, כדאי לשנן רגע לפני הריצה לאולפן.
אחרי היעדרות ארוכה, חזרה שלשום "מה נסגר" ללקט תמהונים טלוויזיוניים לצד רגעים שבהם הטלוויזיה שלנו עושה כבוד לקופים.
"מה נסגר" היא תוכנית בוטיק. לא מפלצת רייטינג שאמורה לנווט ערב שידורים, בטח לא "צחוק מעבודה" הוותיקה ועתירת הכוכבים שמשודרת במקביל. והנה, דווקא תוכנית דלת תקציב, משוחררת ונעדרת פאסון, מצליחה איפה ש"צחוק מעבודה" נכשלת: היא שנונה ומשעשעת.
כל זה בזמן שבערוץ המתחרה הריץ שלום אסייג בדיחות על כותרות השבוע. "המלפפונים כל כך התייקרו", סיפר , "שאמא שלי התחילה לצבוע גזרים בירוק". שני מושבי לצים, לא טלוויזיה של פסלונים, ועדיין הבדלים כל כך גדולים. העיקרי שבהם, רועי בר נתן. קומיקאי מהזן האינטיליגנטי, מבשל כל קטע בדקירות קטנות, אבל כואבות.
ערבי שישי, לא מאתמול, הפכו לשטח הפקר טלוויזיוני. כל מה שצועק, צוחק ומיטפש הושלך לשם. "מה נסגר", גם כן ספקית צחוקים ודאחקות, לפחות מצדיקה אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם