אתה צריך אהבה חדשה: מה עדיף, בידור טוב או שידוך טוב?
עלייתן בו זמנית של "סינגלס" ההורסת ושל "דייט בחשיכה" מעוררת המחלוקת מעלה את השאלה הנוקבת: מה הופך תוכנית שידוכים למוצלחת? סקירת הז'אנר מראשית ימיו מגלה שדבר אחד בטוח - עדיף להתמקד בבידור טוב מאשר בשידוך טוב
אם פעם היו נבחרים כמה יחידי סגולה להשתתף בתוכנית, והיה עליהם לבחור בסך הכל באחת מתוך שלוש, כיום כל אחד חי בתוכנית ריאליטי רבת משתתפים משלו. רוב סצנת הדייטינג מתרכזת באתרי היכרויות ובאפליקציות שונות שבהן כל גבר עם סנדלי שורש יכול להיות "הרווק" עקב עומס פניות, וכל בחורה בינונית מראה עם תמונה טובה היא בבחינת שרון אילון עד שהוכח אחרת, שזה על הדייט הראשון בדרך כלל.
מאז ימי "זה מה יש", שזכתה לפרודיה עוקצנית ב"זהו זה" שנקראה "למה מה יש", המירוץ אחר החופה הפך למתוחכם בהרבה, ויש שיגידו גם למסורבל בהרבה. רק בשבועות האחרונים עלו בישראל שתי תוכניות שידוכים מז'אנרים שונים: "סינגלס" של קומדי סנטרל, בהנחיית יעל פוליאקוב ועידו רוזנבלום; ו"דייט בחשיכה" של רשת, שמנחה ירון ברובינסקי. השוני הגדול בין שני הפורמטים מעלה את התהייה מהי, בעצם, תוכנית שידוכים טובה?
בחינה של יותר מעשר תוכניות שידוכים ישראליות מהעבר מראה שפרדיגמת ה"שלושה זיווגים מוצלחים שווה מקום בגן עדן" לא היתה בהכרח זו שכיוונה את ההפקה. אם ניקח לדוגמה תוכנית כמו "דאבל דייט" הקאלטית ("לוק מיי איי"), ש"סינגלס" המצחיקה (מאוד) הולכת בעקבותיה, אפשר לומר בפירוש שהיא העדיפה בידור טוב על פני שידוך טוב. ב"דאבל דייט", שהנחו דנה מודן ורועי לוי, הליהוק כלל כמעט תמיד דמויות קיצוניות ואת הגחכת המשתתפים. אהבה גדולה באמת, ככל הידוע, לא יצאה משם.
בשנות התשעים היתה האהבה שייכת בעיקר לצעירים מאוד. בערוץ 2 שודרו שלוש תוכניות שידוכים, "סטוץ" עם אקי אבני, "אהבה ראשונה" עם אקס נערת הגלגל מרב לוין ובן זוגה דאז יורם דון ו"החצי השני". מה שאפיין את שלוש התוכניות (האחרונה נעשתה על פי פורמט מצליח מ-MTV) הוא ניסיון לשכלל את מה שמתחולל על המסך באמצעות עזרים ויזואליים, כמו לבבות חצויים בצבעי פסטל או מצלמה מרחפת שמאתרת רווקים ורווקות נחשקים העומדים בדוחק בתוך ערמת
שוק בשר? מסר מדאיג? העיקר שהכל עטוף באריזה מגניבה. אגב, מול כל המגניבות הזאת, התוכנית היחידה שהצליחה להנפיק כמה וכמה זוגות נשואים ומאושרים שודרה בכלל ברדיו. "העולם שמח", בהגשת אברי גלעד, הקדישה את התוכנית פעם בשבוע לשידוכים, והצליחה, בבליינדייט אמיתי, להביא לא מעט אהבה לעולם.
הניסיון למצוא אהבה המשיך להשתכלל, אמנם בגמלוניות רבה, אבל עדיין - במצב כזה כל שינוי הוא לטובה. שני שינויים עיקריים הגיעו עם "קחי אותי שרון" (2003), בהנחיית אקי אבני: האחד, התמקדות במושא אהבה אחד וקבוע שמשווק כיצור הנחשק בעולם; השני, יציאה מהאולפן לטובת לוקיישן מרכזי ולצילומי חוץ, לטובת משימות שונות ודייטים חלומיים. הריאליטי, שסחף אחוז נכבד מקהל הצופים והשיג רייטינג מרשים מאוד, העמיד בתפקיד הסינדרלה את שרון אילון, בחורה נאה בעלת גומות ענק ובעיקר הרבה מאותו מוג'ו חמקמק. בתפקיד הנסיכים הפוטנציאלים: כל מיני, כולל רודריגו גונזלס צעיר וחצוף אחד. אחרי התלבטויות בחרה לבסוף אילון ביואב שוורד בזוגיות ששרדה לא מעט חודשים. למרות ההצלחה הגדולה, "קחי אותי" לא חזרה למסכים עם נסיכה חדשה.
ב-2005 ניסתה הוט ליצור את החבילה הגברית המושלמת, כזו שתהפוך 20 בנות למאוהבות ברגע ולא תשאיר את הצופות בבית אדישות. "מכל הבנות בעולם" כללה גבר צעיר ומצליח שיש לו גם - החזיקו במשענות הכיסא - דרכון אמריקאי. התוצאה, לעומת זאת, היתה רחוקה מהחלום האמריקאי, מכיוון שארי גולדמן, הגבר הנבחר, הזכיר במנטליות שלו את דמותו של טוביה צפיר ב"חגיגה בסנוקר" ולא את בראד פיט. האהבה שלו ושל בחירת לבו, מרי ענבר הצעירה, החזיקה מעמד זמן מבוטל במיוחד.
ב-2008 לקחה רשת החלטה ליצור טראש אמיתי, שנטל השראה מ"פרדייז הוטל", אחת מתוכניות הריאליטי האמריקאיות הזכורות ביותר מימי ראשית הז'אנר בתחילת שנות האלפיים. ב"מפרץ האהבה", בהנחיית אילנית לוי, כלל הקונספט קבוצת נשים וקבוצת גברים, שמשתדכים כאוות נפשם ומנסים ליצור חזית אחידה עם מישהו מהקבוצה השנייה, שתשמור אותם במשחק. התוצאה, למרות הליהוק המוצלח של דנה "אתם עוד תשלמו על זה" מזרחי, היתה פושרת. אבל בעצם למה כבר אפשר לצפות כשמצלמים בריזורט בטורקיה.
דווקא הגרסה הישראלית ל"הרווק", אותו פורמט אמריקאי מצליח שאפשר להדביק איתו טפטים, הוא היחיד שהצליח לנפק זוג יציב כמו גיא גיאור ודפנה דה גרוט, שחיים יחד כבר יותר משנתיים. הבעיה היא שב"הרווק" יש היעדר כמעט מוחלט של הומור. כאן מאמינים באהבה מהאגדות, בטקסים רבי-רושם ובנשים שבאמת ובתמים מחפשות נסיך. כל אלה אולי עובדים מצוין לאמריקאים, אבל כשכל הפאתוס הזה מתורגם לעברית, התוצאה יוצאת קצת מגוחכת. כנראה זו הסיבה שזמן רב אחרי שדה גרוט האכילה את הפיינליסטית נטלי תורג'מן בעלי ורדים מיובשים, אפשר כבר לומר שעונה שנייה לא תהיה פה.
הניסיון השני של ערוץ 10 ליצור סינדרלה ממין זכר היה כושל בהרבה. "24/7", התשובה של הערוץ ל"האח הגדול", העמידה במרכז הבריכה שבמתחם הצילומים הסגור את איתן אורבך, שחיין עבר וחתיך הורס שלכאורה רק צריך לחייך, להתכופף ולקטוף. אורבך הגיע עם האנטורז' שלו, שכללה שלושה חברים טובים. יחד איתם שכשך בבריכה עם ערמת בחורות מעפעפות שמחכות להודעת טקסט פתיינית מאורבך או מאחד מחבריו. תחושת ההרמון שנוצרה במתחם היתה מביכה, אבל הבעיה האמיתית היתה בעומס הגדול בפרטים ובחוסר הכימיה שנוצרה בין רוב הבנות לאורבך. בניסיון להציל את העסק הוכנס לזירה נסיך חדש, בוגר "הישרדות" גב פשטי. פשטי הגיע, חבר למתמודדת קרן שחם, לקח את הכסף והשאיר את אורבך ההמום עם בחירת לבו דניאל טרקאי. מילא אם היתה יוצאת מהסיפור הזה חתונה, אבל גם הזוג הזה כבר הספיק להיפרד.
בעקבות עידן "מחוברות" הגיע לתוכניות השידוכים - שהוגדרו מעתה כתוכניות למציאת אהבה - עידן הדוקו ריאליטי, זה שמנסה לגרד כמה שיותר את האפידרמיס ולחדור פנימה, לרקמות, לסיפורים האישיים ולפחדים. "בקרוב אהבה", בהשתתפות מפורסמות כמו סיגל שחמון (שעזבה באמצע התוכנית והוחלפה במעצבת גלית לוי), גילי שם טוב, גאיה טראוב, אמירה בוזגלו ומיכל שפירא ובהובלתו של אירי ריקין, ויתרה על האופציה של ריבים וחשיפת ציפורניים בין המתמודדות והלכה על כוח נשי.
הנשים תקשרו ביניהן ועם ריקין באמצעות שיחות ועידה מצולמות, סיפרו על עצמן, על אהבות קודמות ועל הקושי בלמצוא מישהו לאהוב. בכל פעם מישהי אחרת היתה יוצאת לדייט, בין שבחברת אהוב נחשק ובין שבחברת אדם זר. לאחר מכן היו נפגשים כולם בצ'אט ומנתחים את כל מה שקרה. ל"בקרוב אהבה" היה הישג אותנטי אחד, והוא שהמשתתפות לא היו סינדרלות וגם הן סבלו דחיות. מיכל שפירא, לדוגמה, חשפה מערכת יחסים מפותלת עם המוזיקאי משה לוי, ובהמשך את פריחת הזוגיות עם אורי סלונים ז"ל. כיום אגב, היא נמצאת בזוגיות עם יואב שוורד, זוכה "קחי אותי שרון".
תוכנית נוספת בז'אנר היתה "שלוש". קים בוסי, מיה רובין ושרית גומז יצאו לחפש אהבה כשהן ספונות בווילה יפואית, והמחזרים הפוטנציאלים הגיעו, עם או בלי מנחות, מכל קצות הארץ כדי לנשוא חן בעיניהן. גם כאן נוצרה אחווה נשית חזקה שלא השאירה מקום לריבים ולהתנגשויות, והשלישייה, בעזרתו של המנחה אסי עזר, סייעה זו לזו להחליט על האחד. גם כאן, בסופו של דבר, לא נוצר זיווג משמים, ושני הזוגות שנוצרו בסוף התוכנית התפרקו עד מהרה. רובין נאלצה להתמודד לאחר תום התוכנית עם מותו הטרגי של גלעד פרידלנסקי, שבו התאהבה במהלך צילומי התוכנית, אשר שם קץ לחייו כמה חודשים לאחר פרידתם (ללא כל קשר אליה).
"דייט בחשיכה" של רשת, שמציעה פגישה עיוורת אמיתית בחושך מוחלט, אמנם התחילה בפרק שצרם מאוד לעיניים ולאוזניים עם גילויי גזענות כלפי העדה האתיופית שהרתיחו לא מעט אנשים, אבל מאז היא נמצאת במגמת שיפור. בניגוד לתוכניות אחרות, יש תחושה שההפקה עושה ניסיון אמיתי - שטחי אמנם - למצוא זיווגים מתאימים למתמודדים. גם בתחום הליהוק אפשר לראות שיפור מסוים. הרוב המוחץ של המתמודדות עדיין מסתובב עם מכשיר בייביליס צמוד, וגם חלק לא מבוטל מהמתמודדים נכנסים בקלות לתוך שבלונת ה"מצליחן, זיין ושטחי", אבל גם בתוך החשכה אפשר לזהות שם מדי פעם איזה ניצוץ אמיתי, גם אם הוא כבה בשנייה שמדליקים את האור.
תוכנית שידוכים מוצלחת באמת צריכה לכלול כמה אלמנטים: בידור טוב כמו ב"סינגלס" וב"דאבל דייט", מינון נכון בין דמויות מגוחכות לאנשים סטנדרטיים, והכי חשוב: יציאה מהשבלונות, כי אהבה, בניגוד למה שמנסים תמיד למכור לנו, היא הרבה יותר מבקבוק יין, ג'קוזי ובייביליס. אהבה צריכה גם לכאוב קצת. רק אז היא תצליח להפוך לאמיתית.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם