מה יהיה? יהיה טוטו: "טור אחד לחלום" מדדה וצולעת
אם חשבתם שהדרמה הישראלית עשתה כמה צעדים קדימה בשנים האחרונות, צפו ב"טור אחד לחלום" ותחשבו שוב. וגם: מדוע ערוצי הטלוויזיה שמרו אתמול על שגרה?
שבי, הבן הבכור במשפחה, מנוכר אליה. הוא נוהג במונית, חולם על המכה הגדולה שיעשה בטוטו. התסריטאי אלון שרביט בחר רקע ססגוני. בני המשפחה מתכנסים יחד למסיבת החינה לקראת נישואי אחיו של שבי. ברחובות קוראים מפגינים "בגין, בגין", לקראת המהפך הפוליטי.
מכאן ואילך הסרט צולע ומדדה לכל אורכו. המרוקאית המדוברת בסרט, למי שמכיר, היא לא המנגינה רבת הצלילים והעושר של השפה, אלא נשמעת בפי השחקנים בדיוק כפי שהיא: שחקנים שלא יודעים מרוקאית ומדקלמים טקסט שהוכנס לפיהם. באיזו איטיות קהויה מתנהלים ימיו של שבי, חסרי קליימקס דרמטי וקולנועי. איזה רומן לא רומן מתפתח לא מתפתח בינו לבין קרובת משפחה שהגיעה עם אמה לאירוע.
לכאורה, תחת האדמה רוחשת המשפחה איזה סודות ישנים, ובעצם מדובר בסוד-לא סוד בודד, כעס ישן על אלמנת הבן, שהתחתנה לפני
ואז נכנס שבי ומוכיח אותם על פניהם, שמה שחשוב זה המשפחה ולא הכסף, ובכלל פויה איך שאתם מתנהגים. אז כולם עכשיו מתנהגים יפה, ובאה שבת של החתונה, וכולם אוהבים את כולם, והכעס הישן על האלמנה נעלם, ושבי לבוש יפה ומתנשק עם הבחורה שלו, ואפילו מחליק כפיים עם ילד אחד שכל הזמן עיצבן אותו. כאילו הזמן קפא. כאילו הקולנוע הישראלי לא התקדם שנות אור. כאילו תסריט לא צריך לעמוד בסטנדרטים ראשוניים. ובגלל הסרט הזה נאלצתי להחמיץ את ריאל מדריד נגד דורטמונד.
טור אחד לחלום, ערוץ 10
התקשורת - וזאת אמת ישנה - מתגוררת בתל אביב. לפעמים, כשמכריחים אותה בחוק, היא מקימה חצי אולפן בירושלים, ואז עובדים מתפטרים בזעזוע. ההוויה התל אביבית משפיעה על ההכרה: אם זה לא בתל אביב או בסביבות גוש דן מקסימום, זה לא קיים. יש 70 נפילות על הבוקר? אין סיבה להתרגשות. זה לא בארץ שלנו. נמשיך בשידורים כרגיל. משפחות נמלטות לממ"דים? תושבי קיבוץ רעים חוסמים כבישים ומפגינים שלא יהיו בשר תותחים? ערוץ 1 למשל, בווירטואוזיות מפליאה, משדר תוכנית עתיקה ששמה - איך לא - "אחלה יום".
מי שהחמיץ את האחלה יום הראשון יכול בעזרת לחיצה על המקש הארכיאולוגי על השלט שלו לקבל את השידור המעגלי החוזר כעבור שעתיים בערך. בערוץ 10 מעבירים עוד בוקר בסבבה. אורנה דץ באינטרמצו, לקראת צהריים נשפכים מהמסך הררי אווילות בזמן מיסטיקה. לפעמים מבזקים על המצב בארץ הרחוקה הרחוקה ההיא, החמה, איך קוראים לה, מי זוכר, הדרום.
גם לערוץ 2 יש אחלה יום משלו, עם מירה עוואד ויובל כספין, ולפעמים מבזקים על אותה ארץ דרומית מרוחקת. לשלוח ניידת לשטח? בשעה כזאת של רייטינג נמוך? אז מה אם חמישית מדינה בערך יושבת במקלטים במצב של מלחמה? אנחנו בארץ הנכונה, לא עם הילידים הדרומיים האלה, ועכשיו הרי זה אחלה יום.
מרתק להיזכר בכמה תגובות שנשמעו כאן בימי מלחמת המפרץ, כשכמה טילים - לא 70 ביום - נחתו פה ברחובות. למחוק אותם מעל פני האדמה, זעמו כמה כותבים, לכתוש אותם בנשק גרעיני. גרעיני - לא פחות. רק תארו לעצמכם מה היה נשאר מהעולם הערבי אם ראשוני תל אביב היו מדלגים על החולות ליד יפו, ממשיכים דרומה וממקמים את העיר העברית הראשונה באזור שדרות.
אש בדרום, כל הערוצים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם