מי סופר: שי אספריל מול השאלון
בכל שבוע נביא לכם כאן פרק מתוך ספר חדש ונציב את כותבו מול שאלון הסופרים שלנו. והפעם: שי אספריל, מחבר הספר "עוד מעט החורף מתחיל"
איך נולד הספר?
"סיפורים אני כותב מאז שהייתי בכיתה ב', במחברות חומות 14 שורה, או מאוחר יותר, במכונת הכתיבה שאמא שלי שכרה בעבורי. אני יודע שזה נשמע משונה, אבל פעם זה היה מקובל. רוב הסיפורים ההם מצאו את דרכם אל פח הזבל. בחטיבת הביניים הפסקתי עם הכתיבה וחזרתי אליה לאחר השירות הצבאי. גם את רוב מה שכתבתי בשנות העשרים שלי גנזתי. לפני כמה שנים, בלילה אחד שלא נרדמתי בו, כתבתי סיפור בשם 'הילדים של שוקה', שפורסם בכתב העת הנפלא 'מסמרים' ז"ל. זה היה הסיפור הראשון שבאמת חשתי נוח לגביו, ועל הכתפיים שלו בניתי את 'עוד מעט החורף מתחיל'".
מה הספר האהוב עליך?
"'סוף דבר' או 'זכרון דברים' מאת יעקב שבתאי".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"'Your Face Tomorrow' של הסופר הספרדי חוויאר מריאס. אני לא מת על לקרוא באנגלית, אבל לא מסתמן שהוא יתורגם לעברית בקרוב, 'ימי החמה' של קוטזי ועוד כמה ספרים שקראתי בעבר ואני אוהב לחזור אליהם, כמו 'הזהו אדם', 'המנהרה', 'פני האסון' ו'חיי נישואים'".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'איי דונט דו קופי' של סיוון איינשטיין שלמדה אתי באוניברסיטה. לצערי, לא הודיתי בכך גם בפניה, וזו הזדמנות ראויה".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'הקייטנה של קנלר' של אתגר קרת".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'האריה, המכשפה וארון הבגדים'".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות?
"דנידין הרואה ואינו נראה".
ולשנה?
"סופרמן".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"רותי, שושנה ורונית - שלוש הספרניות בספריה שבשכונה שבה גדלתי".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"במוצבים לבנוניים שאסור להוריד בהם נעליים, תוך כדי רכיבה על סוס שנראה כמו חמור ובשירותים הציבוריים הכי מטונפים בעולם - בתחנת הרכבת בצ'נגדו שבסין. זרקתי את הספר לאחר מכן".
כשעמד בפתח הדירה שבקומת הקרקע, יצאה ממנה בחורה צעירה בלבוש אלגנטי ולחשה לטלפון שלה: "זוועה." הוא דפק חלושות על הדלת הפתוחה ונכנס בצעדים קטנים, ביישניים, אל הדירה, שהיתה בעבר מחסן. בלונדיני בלי גיל נעץ בו מבט אלים, שגרם לו להירתע לאחור ולהיתקל בבחורה שרירית, שבפניה כמעט התנצל ב"סליחה, אדוני."היא נתנה בו מבט משמיד, הפנתה את ראשה במיאוס ויצאה.
הכי טוב יהיה אם יעמוד במקומו. ישתדל שלא להפריע. נשען על השיש הישן, הסדוק, לב-לבו של המטבח הזעיר. קוּר עכביש השתלשל בפינת המבואה ורוח קלה וטחובה הרעידה אותו.
בחור צעיר, גבוה ומקריח, כנראה השוכר הנוכחי, הגיח מאחורי דלת חורקת, חייך והביט בו בשאלה. מיד ביקש להסביר: "שלום, סליחה על ההפרעה, דיברנו בטלפון, השם שלי יעקב רוזנבאום."
הבחור הצעיר חייך לעברו ואמר: "אהלן יעקב. אני דן." יעקב הביט בתדהמה בגברת צעירה שיצאה מחדר השינה. "זה היום במודה, עגיל בפה, בשפתיים?" שאל את דן בחשש.
"תגיד, אחי, כמה הארנונה פה?" שאג הבלונדיני.
יעקב השפיל את מבטו ופסע אל חדר השינה. מיטה זוגית נתקעה בין שני קירות, כאילו הניחו אותה ואז בנוּ את החדר סביבה. שתי ציפורים נורו מעלוותו של מִכְנף נאה, שניצב בגינה.
"כיוון מזרח. זה טוב," לחש האיש הזקן לעצמו. קולו של הבלונדיני נשמע מכיוון הכניסה.
יעקב, חושש אך מסוקרן, הציץ לכיוון האיש המוכר, שנעץ בו את עיני המת הקטנות והריקות שלו. בעתה אחזה בו, והוא נס בחזרה אל החדר, שם יהיה בטוח, מאחורי הקיר המוכתם בטביעות יד ונעל.
הדלת נטרקה ודן נכנס אל חדר השינה. האיש הזקן, שלא ידע לאן ילך כשיֵצא מהדירה, התנצל פעם נוספת. "מצטער להפריע... אני פשוט מחפש מקום שקט." דן חזר ואמר שאין שום בעיה, וחייך אל עבר יעקב, שהמשיך להביט בעיניו הכחולות של הבחור הצעיר, שהזכירו לו מאוד את עיניו של מודי.
במה הוא עוסק? אה, סטודנט, זה טוב מאוד. מה לומד? הנדסה. זה יוצא מן הכלל. וגם עובד? כל הכבוד! מלצר. נו טוב. זה עד שיקבל את הדיפלומה. היכן? "צזאר"?!.. אה... בוודאי, בפרישמן, כן, מכיר. יש להם עוגות מצוינות!
ריח יונים נדף מיעקב, שהתרגש כל-כך כשהביט בבחור הצעיר, ובעיקר בעיניו הכחולות, שבהן ראה את הים השליו שבו לימד את מודי לשחות, וחיבק את עורו החלק והתמים והנעים של הבן, שאמר: "אבא, שורף לי בעיניים." "אז השכר פה הוא חמש מאות דולר?"
דן הנהן ואמר: "זה זול למרכז תל אביב."
"ואיך האינסטלציה? ביוב לא זורם ברצפה בלילה מתי אני קם להתפנות?"
"מה פתאום?" צחק הבחור הצעיר, שכעת פניו התמתחו כמו פניו של הילד שלו, זה שהפסיק לגדול.
"ומכולת קרוב?"
"הכול פה קרוב, מכולת, בית קפה," דן רצה לומר את שם הפאב השכונתי, אך אמר: "וקצב."
יעקב הביט בנעל התעמלות ישנה, שהיתה זרוקה שם, ואמר: "הו, זה אין צורך. הרבה שנים אני לא אוכל בשר."
מישהו נכנס אל חדר המדרגות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם