עשיתם טעות? תקנו אותה: על הפרסומת החדשה של "yes"
תשדיר הפרסומת החדש של "yes" מנסה לצור מחדש את הקסם של סיינפלד, אך התוצאה בעיקר מעליבה ופוגענית
המשך הפרסומת רואה את דמותה של דרייפוס מכנסת ישיבת צוות כלשהי ועל אף כי מטרתה הייתה לתקן את העלבון שיצרה מוקדם יותר באותו הבוקר באמצעות התנצלות פומבית, היא מצליחה להסתבך ולעלוב עוד יותר בקולגה. "ברור שהיא לא בהריון", אומרת הגרסה האמריקאית לציפיטפוט. "היא הרי לא יצאה לדייט כבר חודשים ו..כן, את צריכה גבר בשביל...". המסר שמנסה הפרסומת להעביר? ובכן, ביכולתכם לתקן כל טעות שעשיתם, בין אם מדובר במנוי לחברת תוכן טלוויזיונית שאינה "yes” ובין אם רצחתם את נפש חברכם הלא אתסטי עוד בטרם הדלקתם את המחשב בעבודה.
בואו נשים בצד לרגע את שאלת נחיצותו (הכלכלית או הקרייריסטית) של תשדיר הפרסומת בחייה של ג'וליה לואי דרייפוס. ספק רב אם דרייפוס, בתו של המיליארדר ז'ראר לואי דרייפוס (אדם שמגזין "פורבס" כלל בשנת 2006 ברשימת 200 האנשים העשירים בעולם) ומי שהתעשרה לא מעט בזכות עצמה כאשר גילמה את איליין בניס במשך רוב שנות התשעים, באמת זקוקה לחלטורות כאלה. כמו שאומרת עליה ליז למון, דמותה של טינה פיי בפרק הלייב הראשון של "רוק 30": "לי אין כסף סיינפלד", וברוך השם ללואי דרייפוס יש מספיק ממון שיבדל אותה מאושיות ניינטיז דוגמת פמלה אנדרסון, אשר עיקר פרנסתן בימים אלה מתמצה בעבודת פרזנטורינג במדינות עולם שלישי. ייתכן כי מדובר כאן בעיקר במחוייבות חוזית של הכוכבת כלפי כל גוף אשר רכש את זכויות השידור של הסדרה החדשה שלה ובכל מקרה – לאף אחד אף פעם לא הזיק עוד דולר בארנק.
אבל הדבר המטריד בתשדיר הפרסומת החדש של חברת הלווין, שנדמה שנעשה גרוע ומטופש יותר בכל אחד מחמשת אלפים הפעמים בהן הוא מוקרן במהלך יממה, היא העובדה כי הוא רואה בצופיו חבורת מאותגרים קומית, צופים שלא היו עדים לפאנץ' ליין מימיהם, אשר יפרצו בשאגות צחוק למשמע בדיחת נוק נוק ממוצעת. תמוהה מכל היא העובדה כי ההומור הדלוח, הבדיחה הצפויה והטקסט המביך אינם חלק מלקסיקון התארים המורעף על רוב הקמפיינים של החברה, שבדרך כלל נוהגת להפתיע בסרטוני פרסומת עתירי תקציב וחן.
גם ערימת החורים הלוגיים בתסריט לא עושה חסד עם צופי התשדיר. קראו לזה התקטננות, ישיבה על נקודות או אנאליות חסרת תקנה, אבל בין אכילת חטיף במעלית (שהרי זה מה ששמנים עושים - אוכלים בכל תנאי ובכל מצב), מישוש כרס סחבקי לעמיתה חצי זרה (בניגוד לכל כלל התנהגות חברתית אמריקאי) והתנצלות פומבית – אפילו השעיית המציאות הקלה ביותר תבחר להאביס את עצמה למוות.
וכמובן, יש גם את נושא המשקל, עליו הלינה עמותת "ידיד", ודי בצדק, אם לומר את האמת. אם לא די בהשפלה שסופגת בטי המאותגרת משקלית (וגרדרובית, לפי החולצה המרופטת ונטולת הגזרה בה היא כוסתה), נדמה כי בשלב מסוים בחייה של הדמות, כמויות השומן החלו להפעיל לחץ מתמיד על אונתה הימנית. אחרת קשה להסביר את עושרה המפוקפק של מערכת התגובות וההבעות הילדותית שהיא מייצרת בפחות מדקת פרסומת. במילים אחרות, כובד משקל משול בפרסומת החדשה של "yes" לדיסלקציה חברתית; בעוד הדמות הרזה היא זו שמועדת במלכודות הטאקט והטעם הטוב, בסופו של תשדיר הדמות העגלגלה שחולקת איתה פריים היא עדיין מושא הלעג המרכזי בעלילה.
נכון, השקעה של 1.5 מיליון דולר כמו גם נתונים נאים המצביעים על הפופולאריות הגבוהה לה זוכה התשדיר מעידות עבור מישהו מהוגיה על הצלחה פנומנלית. אבל השקעה כספית והצלחה בקרב קהל לא תמיד שווים טעם טוב, ובמקרה זה נדמה כי בניסיון לצור מחדש משהו מהקסם הסיינפלדי, זה שרכיביו העיקריים היו אשליית מוסכמות חברתית וניפוצה לרסיסים, נותרה רק גסות רוח, זלזול ומידה אפסית של חן. עוד מקרה של קללת סיינפלד? נה, סתם רעיון רע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם