"האיש המת" של אוריה שביט: הישרדות נוסח תל אביב
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא חי, אבל הוא בעצם מת. עכשיו הוא צריך להסתדר בתל אביב כשהוא חסר כל. אוריה שביט, שכתב את "האיש המת", חושב שמחר זה יכול לקרות גם לכם
"הסיטואציה הזו של אדם שקם בוקר אחד ומגלה שהוא מת פותחת פתח להרפתקה ותעלומה מאוד מסעירות, שיכולות להתפתח לכיוונים שונים. כל רגע יכול להיות מרתק, שמח או עצוב", אומר שביט, "אבל יותר מאשר סיטואציה מעניינת, הספר אפשר לי לעסוק בשאלות גדולות שמעניינות אותי, אותך וכל אחד. הספר עוסק ביחס שבין חיים למוות. דווקא הימצאות של אדם באזור דמדומים פיזי ופסיכולוגי אפשרה לבחון את המשמעות של החיים - באיזו מידה קיומם תלוי במוות".
נוכחותו של המוות מחדדת את נושא ההנצחה, ובשלב מסוים לביא אף משתתף בכתיבת ספר זיכרון עבור עצמו. "הנצחה היא דבר די אבסורדי באופן פילוסופי", מסביר שביט, "הנצחה, במובן של נצח, היא לא רק מחוץ להישג ידו של אדם, אלא מחוץ ליקום. עצם ההכרה ברגע שיתועד מאבדת את האותנטיות. אני חושב שהגיבור, בגלל הימצאותו כמת בעולם של חיים, יכול להאיר את הסוגיה באופן אירוני".מהבחינה הזו, "האיש המת" הוא ספר פילוסופי במובן הכי פשוט של שאילת שאלות. בתור חי-מת, לביא מתבונן על חייו הקודמים מבחוץ ומנסה להבין את משמעותם. החיים בשולי החברה מציבים סימן שאלה על משמעות הכסף בחיינו, על מוסכמות חברתיות למיניהן ועל אורח החיים המערבי, מעין רובינזון קרוזו מודרני. שביט, אגב, מדגיש את ההקבלה לרומן המפורסם בכך שהגיבור קורא את הספר במהלך הטיסה.
זהו רומן הביכורים של שביט, מרצה בכיר בחוג ללימודי ערבית ואסלאם באוניברסיטת תל אביב שמאחוריו כבר 11 ספרי עיון וספרי ילדים. מבחינתו לא מדובר בפריצת דרך או שינוי כיוון בכתיבה, אלא בהמשך טבעי לכתיבה שלו. "לא משנה אם זה ספר מדעי, מאמר בעיתון או ספר ילדים - אני מאמין שכדי שמשהו יהיה ראוי להיכתב, ויהיה כתוב טוב, אתה צריך לקום בבוקר ומאוד לרצות לכתוב אותו, ואז לקום בבוקר שאחרי ועדיין לחשוב שזה רעיון טוב", אומר שביט. "אחר כך זה תהליך ארוך שצריך לעבור כמה מחזורים, אבל בהתחלה אתה צריך מאוד לרצות את זה".
חוץ מהמוות, הנושא המשמעותי השני בספר קשור להישרדות של הגיבור בעולם מודרני ללא האמצעים החברתיים המקובלים: בראש ובראשונה ללא כסף, אך גם ללא טלפון סלולרי, אינטרנט ותעודות. "הגיבור שלנו מגלה שחלק גדול מהקיום שלו הם קודים במחשב, בעיקר הכסף", מסביר שביט. "הוא מגלה משהו שכולנו לא מספיק נותנים עליו את הדעת, שבסוף אין לנו כסף בבנק או רכוש, אלא קודים חברתיים, שמספיקה לחיצת כפתור אחת וכל זה לא קיים". ברק לביא מתחרט שלא החביא כסף מתחת לבלטות, שהוא ממשי לעומת הכסף בבנק, וברגע שמשפחתו מבטלת את כרטיס האשראי הוא מאבד את צינור החמצן שמחבר אותו לחייו הקודמים. כשהוא מנותק מהחיבור לעולם הבורגני שבו חי, לביא מגלה את החיים בשוליים, שבהם לא ניתן לעבוד אפילו כשוטף כלים ללא תעודת זהות.
כשקוראים את הספר, קשה להימנע מההשוואה לסודנים ולאריתראים הנוחתים ליד התחנה המרכזית בתל אביב כשרק בגדים לעורם, אבל לדברי לביא, סיפור ההישרדות של לביא מרתק את הקורא בגלל הקרבה הפוטנציאלית - איש עסקים בורגני שבבת אחת מאבד את עולמו. "הספר נוגע בנימים רגישים של דורנו", הוא מפרשן, "נניח שאמצא את עצמי במצב של חוסר כל, האם אני אסתדר? זו פנטזיה וחרדה. לא במקרה התוכנית 'הישרדות' הצליחה כל כך. לאנשים נשאר הרצון לראות את עצמם בסיטואציה שבה הם צריכים לשרוד".
לדבריו , הצד השני של החרדה הזו הוא המחאה החברתית, שהחלה לא מצד העניים ביותר, אלא ממעמד הביניים. כתיבת הספר הושלמה לפני פרוץ המחאה החברתית, אך שביט רואה את השורשים המשותפים. לטענתו, לפני 30 שנה אנשים חיו בתנאים יותר פשוטים, אבל לא היה להם חשש מאיבוד היכולת לשמר איכות חיים בסיסית. הפחד הזה הוא שהזין את המחאה. "מצד אחד לאנשים נהיה יותר ויותר טוב, ומצד שני החרדה הקיומית מתעצמת. מה עדיף, זו שאלה", הוא מסכם.העיסוק בנושאים "כבדים" כמו מוות ועוני לא מרתיע את שביט. "רומן טוב בעיניי הוא כזה שקיימים בו שני מישורים - אפשר לקרוא אותו וליהנות ממנו, וכן ניתן לקיים עליו דיון פילוסופי".
זה תקף בעיניך גם לגבי ספרי ילדים?
"כן. אני כותב ספרים לילדים בני 10-8, על התפר שבין ילדות לנערות, ואני לוקח אותם ברצינות מאוד גדולה. השתדלתי בכל ספרי הילדים שלי לשלב רובד נוסף. למשל, הספר האחרון שלי,'מעשה קסמים', מספר על ילד ערבי בעכו שמאבד את המצלמה שלו, ומגיעים אליו מכתבים עם משימות שיעזרו לו למצוא אותה. יש לספר מישור עלילתי ויש לו מישור דידקטי, שמלמד על דת האסלאם ועל הקשיים שעמם מתמודדים ערבים ישראלים. הספר שקדם לו, 'הילד שקרא מחשבות', מספר על ילד שמגלה שהוא יכול לקרוא מחשבות, ובמישור היותר עמוק עוסק במה נותנת ידיעה. בספר הילדים הראשון שכתבתי,'משחק הזיכרון', יש ילד שממציא דמות אב, וזה מתכתב עם הנושא של המצאת אלים".
ילדים מבינים את השאלות הפילוסופיות?
"זו שאלה שנכונה גם לגבי מבוגרים. אפשר לקרוא את הספר בלי כל הרבדים הללו. זו בחירה של הקורא. אין לי ציפייה שילד בן 9 יבין את מלוא המשמעות של הספר, אבל הפנמה של רעיון לא חייבת להיות מודעת, היא יכולה להבשיל אחרי כמה שנים. אחד הספרים שהכי השפיעו עליי היה'רפובליקה שקיד'. כשהייתי בן 8 קראתי אותו בפעם הראשונה, ומאז עוד מאות פעמים. הספר מתאר פנימייה קומוניסטית, ולמעשה מדבר על מלחמת מעמדות. זהו ספר הטפה מרקסיסטי, אבל בתור ילד לא ידעתי מה זה מרקסיזם. זה לא פגם בחוויית הקריאה, אבל יכול להיות שזה עיצב השקפת עולם מסוימת".
במשך שנים ארוכות עסקת בעיתונות, אתה רואה דמיון בין עיתונאי לסופר?
"לא. עיתונאי הוא קרוב יותר לחוקר. עיתונאי צריך להיות נאמן למציאות, וסופר בהגדרה לא, הוא יכול להמציא פרטים כמו רכבת תחתית בתל אביב ברגע. עיתונאי לא יכול לברוא מציאות".
שביט עוסק בכתיבה הספרותית לצד מחקר אקדמי בתחום ההלכה האסלאמית, דבר המשחרר אותו מתלות כלכלית בספריו. "אי אפשר להתפרנס מספרות בישראל, גם לפני 40 שנה, גם היום וגם בעוד 20 שנה, מהסיבה הפשוטה שישראל היא מדינה קטנה, יש מעט מדי שקונים ספרים והרבה אנשים שכותבים ספרים", הוא אומר בשוויון נפש. לדבריו, הפתרון הוא לא חקיקת חוקים שיגבילו את השוק, אלא תמיכה ממשלתית בסופרים, הגדלת תקציבי הספריות הציבוריות והקצאת תקציבים לתרגום ספרים לשפות זרות, שם טמון הפוטנציאל הכלכלי של סופרים ישראלים. בעיניו, הדבר גם יתרום לדימוי ישראלי חיובי בעולם. "בכל מקום שאנשים קראו את 'סיפור על אהבה וחושך', נוצר גרגיר אמפתיה לישראל. לא משנה על מה הספר, הוא יעורר אמפתיה כי אנשים אמפתיים למה שהם מכירים".
כסופר , שביט שומר על ריחוק מקהל הקוראים. בראיון הוא מקפיד לשוחח על עניינים מקצועיים, והוא ממעט להשתתף באירועים ספרותיים וערבי קריאה, לדבריו בעיקר בגלל מצוקת זמן. "ספרות חייבת להיכתב בתוך בועה", הוא מסביר. "המעשה הספרותי צריך לעבוד בפני עצמו. יש דברים שמגדל השן טוב להם. הספרות אינה יכולה להיכנס לתבנית של ציפיות כלכליות וחברתיות, כי אז זה הופך לבידור. אני כמובן שמח שהספר נכנס לרשימת רבי המכר, אבל אני מאוד מפחד ממצב שאגש אי פעם לכתיבה ואחשוב מה אני צריך לעשות כדי שהוא ייכנס לרשימה הזו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם