בנו של הנס פאלאדה: "אבא לא היה נאצי"
ההאשמות הקשות ששיתף פעולה עם הנאצים, האשפוזים התכופים בבתי חולים לחולי נפש, והריב הדרמטי עם אשתו שהוביל לירי. בנו של הסופר הגרמני הנס פאלאדה ("לבד בברלין", "איש קטן, מה עכשיו?") מספר על ילדות בצל איש הרוח שנאלץ לעבוד בשביל יוזף גבלס, מסביר למה רק אחרי 63 שנים תורגם ספרו של אביו לעברית וחושף את הקשר המשפחתי לישראל
הנס פאלאדה - כשמם של הגיבור הנס וסוסו פאלאדה מסיפורי האחים גרים - הוא שם העט של הסופר רודולף דיטצן. לפני מלחמת העולם השנייה היו הרומנים של פאלאדה רבי מכר בינלאומיים, שנמכרו לא פחות מספריו של תומס מאן והרמן הסה. שניים מספריו הידועים ביותר הם "לבד בברלין" שיצא ב-1947, שבועות ספורים לאחר מותו, ו"איש קטן, מה עכשיו?" שיצא קודם לכן, ב-1932. האחרון אף הפך לסרט הוליוודי, אך משנודע לנאצים שהסרט הופק בידי יהודי הם אסרו למכור את זכויות התרגום של יצירותיו והוצב עליו מעקב. בימים אלה יוצא "איש קטן, מה עכשיו?" בתרגום חדש ועדכני מגרמנית של יוסיפיה סימון, בתוספת אחרית דבר מאת רחל פן (הוצאת פן וידיעות ספרים). פאלאדה הגיע גם לתאטרון הישראלי, ובקאמרי מציגים כעת עיבוד לספר החדש.
הרומן נכתב זמן קצר לפני עליית הנאצים לשלטון, והוא מספר על זוג צעיר שמנסה לשרוד בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול שפקד את גרמניה בין שתי המלחמות. תוך כדי התמודדות עם מחסור במגורים, מעבידים מרושעים, ביורוקרטיה ממשלתית אדישה ובעיות אבטלה, על בני הזוג להתאמץ ולאזן את התקציב ועם זאת לשמר את כבודם העצמי. ספריו של פאלאדה (ובהם גם "בארצי הזרה לי") עסקו בהומניזם, בבחירה אישית ובמושג החירות.
אכים דיטצן, 72, בנו של הסופר הנודע, גדל במזרח גרמניה ולאורך חייו עסק בהנדסת דפוס. אביו נפטר כשהיה בן שש. בשיחת טלפון מגרמניה הוא מתאר יחס אמביוולנטי לאביו: מצד אחד הערכה לכישרון הגדול, ומנגד בושה באביו, שחייו כללו אשפוז בבית חולים לחולי נפש והתמכרויות לסמים ולאלכוהול.
"הייתי בן שלוש כשאבא ואמא נפרדו ובן שש כשאבא נפטר", הוא אומר. "כמעט כל מה שאני יודע עליו שמעתי מהסביבה. למעשה, הזיכרון העיקרי שלי ממנו היה כשנסעתי עם אמא לברלין לבקר את אבא שלי, והוא לקח אותי לגן וקטף לי אגס צהוב, גדול, יפה וטעים. אני זוכר את הדרך. הרכבת הייתה מלאה אז הייתי צריך לשבת איפה ששמים את המזוודות".
כילד נחשפת לצדדים האפלים של אבא, כמו הסמים, האלכוהול והאשפוזים, או שאמך הסתירה זאת ממך?
"אמא שלי דיברה מעט מאוד על אבא. עד גיל 20 אספתי מידע מימין ומשמאל. את חלקו שמעתי מאחי, וקצת קראתי רק כשיצאה הביוגרפיה הראשונה שלו".
איך הרגשת עם הדמות שהתגלתה בפניך?
"לא הייתי גאה באבא שלי. בכפר הקטן שגרנו בו, לא הבינו איך סופר יכול לכתוב בבית גדול ויפה משלו. כשהגעתי לבית הספר בשנת 46' כל הזמן הקניטו אותי. הילדים בכיתה לא הבינו איך מישהו שלא עובד, לא איכר ולא דייג, חי כל כך יפה. הם לא קראו את הספרים. אגב, לאמא שלי היה קשה מאוד, כי גרו בבית שלנו פליטים שברחו מהמזרח והיא הייתה צריכה לעבוד בחקלאות, ולמכור את התוצרת למדינה. אני מעריץ את אמא שלי על האופן שבו גידלה את הילדים".
החיים עם האב הסופר לא תמיד היו פשוטים. מצבו הנפשי הרעוע השפיע על כל המשפחה, ואחד האירועים הדרמטיים שהתפרסמו בהקשר הזה התרחש בשנת 1944: במהלך תקרית בין פאלאדה לאשתו לשעבר (אמו של אכים), אחז פאלאדה בנשק וככל הנראה ירה לכיוון אשתו. הגרסאות באשר לזהות היורה שונות: יש הטוענים כי מעולם לא נורתה ירייה. בעקבות התקרית אושפז פאלאדה ב"בית מחסה לפושעים חולי נפש".
האם תוכל לשפוך אור על התעלומה ההיסטורית? מה קרה שם?
"אבא ירה, אבל לא התכוון לפגוע באמא. זה היה מקרה של הפרעה פסיכוטית שלו, כנראה תחת השפעה של חומרים, אלכוהול או סמים. הוא לא ירה בכיוון שלה. הייתי אז בן שלוש ולא הייתי עד לזה. יש הרבה סיפורים על מה שקרה שם אבל אף אחד לא יודע מה קרה באמת".
התקווה היחידה של פאלאדה לצאת מבית החולים לחולי נפש הייתה הבטחה לשר התעמולה יוזף גבלס כי ישלים את היצירה האנטישמית שהוזמנה אצלו. פאלאדה כתב בבית החולים שלושה ספרים. אחד מהם היה "השתיין", שאותו כתב בקוד שפוענח רק אחרי מותו. לאחר התמוטטות המשטר הנאצי שוחרר פאלאדה מבית המחסה.
שנים רבות דבק באביך כתם האשמה של שיתוף פעולה עם הנאצים.
"הוא מעולם לא באמת שיתף איתם פעולה. ב-1933 הוא הוציא את הספר 'מי שאכל פעם אחת מצלחת פח', וכתב בהקדמה לספר שהתוספת על הנאצים הייתה הכרח. אבא כתב ספר בהזמנה של השחקן אמיל יאנינגס, במטרה להסריטו. יאנינגס רצה את התפקיד הראשי. אבא כתב את הספר, אבל סיים את העלילה עוד לפני שעלו הנאצים. גבלס אמר שהוא לא מוכן להוציא את הספר לאור אלא אם כן הספר יימשך עד לתקופת הנאצים. אחרי מאבק ארוך כתב אבא את הספר מחדש, עם דמות של נאצי סימפתי. לכן אמרו שאבא שיתף פעולה עם הנאצים. בסופו של דבר הספר הזה יצא לאור אחרי שהעורך שלו הוציא את הקטע עם הנאצים החוצה, אותו קטע שנכפה על אבא. אני חושב שזה נפלא שההוצאה לאור עשתה את זה".
סיפור אחר שמלמד על יחסיו המורכבים של אביו עם הנאצים התרחש כמה שבועות לאחר עליית הנאצים לשלטון. "אבא והמוציא לאור ישבו באיזה בית קפה בברלין וראו שבניין הרייכסטאג עולה באש. אז הם אמרו, נלך לעזור לגרינג, שכנראה היה מאחורי המעשה. הם אמרו את זה בלשון סגי נהור, וזה במפורש לא היה דבר שמקובל לומר, כי אז כבר הנאצים היו בשלטון. אבא שלי האמין שבתוך שנה או שנתיים הנאצים ייפלו".
לדיטצן יחס חם כלפי ישראל. בתו החורגת נשואה לאלי לוי, שמשמש המתורגמן בראיון. לפני שנה וחצי ביקר דיטצן בארץ, והוא מקפיד להדגיש במשך כל הראיון כי היחסים בין ישראל לגרמניה היום שונים ממה שהיו פעם.
בכל זאת, לקחו 63 שנים עד שתרגמו לעברית את "לבד בברלין".
"היחסים בין ישראל לגרמניה מיוחדים מאוד. הם מיוחדים יותר מהיחסים בין ישראל לדנמרק או לצרפת. אני לא יכול להסביר למה חלפו 60 ומשהו שנה עד לתרגום. זה התחיל במקרה, מישהו מארצות הברית תרגם את זה מחדש לאנגלית, ולאחר מכן זה התגלגל להוצאה לאור בעברית".
איך אתה מסביר את העניין המחודש בספרים של פאלאדה בעולם ובישראל?
"שנים רבות כל כך אחרי המלחמה, אנשים לא רוצים לראות יותר דברים בשחור לבן אלא בצבעים. ההצלחה התחילה בארצות הברית ומשם עברה גם לאירופה, בין השאר בצרפת, באנגליה ובגרמניה. אני עוקב אחרי מה שקורה בישראל כל הזמן, והפליא אותי שהספר הצליח גם אצלכם. אני שמח שזה קרה".
לפני שנתיים התגלו בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים מכתבים שכתב פאלאדה לסופר קרל ארנשטיין, אשר שפכו אור נוסף על בדידותו, מחלתו ופחדיו. "זה פנטסטי. בכל פעם מחדש זה מרגש לגלות על מכתבים שאבא שלי כתב לאחרים", אומר דיטצן. "אלה מכתבים שנכתבו בזמן הנאצים. הם לא לימדו אותי דבר חדש על אבא: אני יודע שאבא שלי לא היה נאצי, בכלל לא. הוא רצה לחיות בגרמניה ולא הייתה לו ברירה אחרת. גם העובדה שהוא פחד לא הייתה יוצאת דופן. גרמנים רבים חשו פחד ובכל זאת נשארו לחיות פה".
אתה מוצא קווי דמיון בינך לבין אביך?
"אני דומה לו פיזית. אני לפעמים גם חסר סבלנות, כמו שהוא היה. גם אני מדייק בזמנים, אבל אין לי הכישרון של אבא שלי".
איזה ספר של אבא הכי אהוב עליך?
"'זאב בן זאבים' הוא תיאור פנטסטי של תקופה, והוא נותן תמונה מדויקת על האינפלציה שהייתה בגרמניה בשנות ה-20".
אחת הביקורות שהתפרסמו בניו יורק טיימס על הספר "איש קטן, מה עכשיו?" הייתה ש"לאור המצב הכלכלי העכשווי, הספר הזה עשוי להשפיע ולעורר מחשבות גם כיום".
מה לדעתך בספרים של אביך עדיין נשאר אקטואלי?
"המצב הכלכלי שונה מכפי שהיה לפני עשרות שנים. אבל הדרך שבה אנשים מתנהגים ומדברים היום לא שונה ממה שהיה פעם. הפחד ממשטרים טוטליטריים נשאר אקטואלי. אני חושב שצריך לקחת ברצינות את האיומים מאיראן ומהמדינות הטוטליטריות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם