הזקן והעם: הביוגרפיה של בן גוריון מאנישה את המיתוס
הביוגרפיה החדשה של בן גוריון מאת מיכאל בר זהר, חושפת, בין השאר, את שיחותיו של ראש הממשלה הראשון עם מגדת עתידות. “יהיה טוב”, היא הבטיחה לו
אייקון היסטורי. דוד בן גוריון צילום: ארכיון
הביוגרפיה של בן גוריון, כפי שמספר אותה מיכאל בר זהר, רואה עכשיו אור בהוצאה מחודשת (ידיעות ספרים), ולמרות שהובטחו "גילויים חדשים", היא זהה לחלוטין לקודמתה, שראתה אור לראשונה בשנת 1986 (בהוצאת מגל ומשרד הביטחון) ובמהדורה תשיעית לרגל 120 שנה להולדתו בשנת 2005.
פנים רבות לזקן, וחידת בן גוריון עדיין לא נפתרה עד תומה. למרות ריבוי הכותבים על המנהיג, נראה שעדיין רב הנסתר על הגלוי. ההיסטוריונית אניטה שפירא כתבה עליו שלא היה פילוסוף אלא מנהיג פוליטי הנאבק להגשמת מטרותיו. בר זהר מחדד את הנקודה ומאניש את המיתוס. "איש קצוות היה בן גוריון. עז ברגשותיו, יוקד בשנאותיו, אכזר במלחמותיו", הוא כותב, ומוסיף כי למרות שנתפס כאיש חזון וראשו היה בעננים, רגליו עמדו איתן על הקרקע.
פרשת חייו של בן גוריון נחלקת לשתיים: בן גוריון שלאחר קום המדינה לא היה אותו בן גוריון שלפניה. כמו רבים אחרים מבני דורו, גם בן גוריון נשתכר מהיכולת הצבאית המפתיעה שגילה צה"ל. גם סמכות המדינה וכוחה, ששינו את המציאות בארץ, היה בהם משהו משכר. אל תוך המציאות הזאת ניסה הזקן ליצוק תכנים מעצבים, דוגמת הממלכתיות המאחדת.
בר זהר מציג גם את גישתו של בן גוריון לנושאים שונים שעמדו על הפרק במהלך שנות שלטונו. מעניינת במיוחד היא גישתו של הזקן למיעוט הערבי בישראל ולפלסטינים. בניגוד למנהיגי שמאל רבים, בר זהר מציין כי אל הערבים לא היתה לבן גוריון כל זיקה נפשית. הוא אמנם התחבט רבות בבעיה הערבית ומדי פעם ניסה להתמודד איתה על ידי יוזמות שלום חשאיות, אך לא הגה ולא חזה לה פתרון עתידי. בר זהר מוסיף ומדגיש כי בן גוריון, בכל שנות שלטונו, עד 1963, ביקר כנראה רק פעם אחת בלבד בכפר ערבי, בקה אל ע'רביה, ערב הבחירות לכנסת בשנת 1959. הוא אמנם תבע לכבד את זכויות הערבים כאזרחי המדינה, אולם עמד בתוקף על קיום הממשל הצבאי ביישובים הערביים.
ספרו של בר זהר, שללא ספק עשה עבודת מחקר רבת היקף, הוא ספר תולדות מדינת ישראל: מלחמה רודפת מלחמה ופרשה רודפת פרשה - מהאלטלנה ועד עסק הביש. מרבית הדברים ידועים, אולם בר זהר מגלה גם כמה אנקדוטות עלומות, כמו תחביבו החדש של הזקן ממחצית 1959: פגישות עם מגדת העתידות סאלי לינקר, יהודייה מרומניה. בן גוריון הגדיר אותה ביומנו כ"בוחנת כליות ולב". היא אמרה לו, באריכות, דברים עליו ועל אנשים שמעסיקים את מחשבותיו, בהם פנחס לבון, גולדה מאיר ומשה דיין, והוא ישב מולה, רכון לפנים, עיניו פעורות לרווחה, כנער מוקסם. הם נפגשו כתריסר פעמים לערך, במשרדו ובביתו, וכשהיתה באה, הוא היה מסלק מעל פניו את כל המשפחה, כולל אשתו פולה. היא סיפרה לו שבנגב יש מים ונפט כמו בארצות ערב ובישרה לו שעוד הרבה שנות חיים ועבודה לפניו. בסיכום העניין מציין בר זהר כי ככל הנראה היה זה רק שעשוע עבור המנהיג, וספק רב אם האמין באמת ובתמים לנבואותיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם