יובל של טירוף: טרנטינו חוגג 50
על העובדה שקוונטין טרנטינו נמנה עם הבמאים המהפכניים והחשובים של הקולנוע האמריקאי אין עוררין. אבל גם כשרונו הרב ומעמדו הרם לא מנעו ממנו עצבים, התפרצויות ואבדן שליטה בפומבי. יום הולדתו ה-50 הוא תזמון מצוין להזכר בסצנות הגדולות של הבמאי המטורף - בחיים האמיתיים
כרגיל, לצד הצלחה קופתית והערכה אמנותית (חלקית), הדיון סביב "קיל ביל" גלש במהרה למחוזות ה"האם זהו סרט נאות לצפייה לילדים?". טרנטינו התעקש שמדובר בסרט ההעצמה הנשית האולטימטיבי, פיסת פילמאות פמיניסטית שוברת גבולות ומחסומי מגדר. אחרי הכל, אומה תורמן מתוארת שם כ"לוחמת ממין נקבה", כמילותיו, שמצליחה לנקום בגברים שעוללו לה רע בחייה. אם בד הקנבס הוא לא פחות מראי לנשמתו של האומן, הרי שקשה לא לצפות את התגובה האמוציונלית של טרנטינו כאשר שאלת מידת הלגיטימיות של האלימות בסרטיו עולה.
גם הקור והאווירה החגיגית ששוררים בפסטיבל הסרטים העצמאיים סאנדנס, לא הצליחו לצנן את מזגו של הבמאי הנוירוטי מכולם. בסרטון הבא נראה טרנטינו תוקף צלם פפרצי, כשהוא חמוש בכוס קפה רותח ובפיוז קצר.
"מה קורה פה? מה קורה פה? מה אתה עושה?" שואל הבמאי את האיש מאחורי המצלמה, שמסיבות לא מובנות בוחר לשמור על זכות השתיקה וממשיך לצלם. בשלב מסוים טרנטינו לוקח את החוק לידיים, סוטר לצלם ואף בועט לעברו שלג. כשהצלם חובב הסיכונים מתעקש להתקרב שוב וממשיך להתגרות, מסביר לו טרנטינו שהוא לא הולך להכות בו מול המצלמה, אבל אם זו הייתה כבויה...ובכן, זה כבר סיפור אחר.
הדיון אודות אלימות, סקסיזם ופמיניזם לא פסח גם על הסרט "חסין מוות" משנת 2007, שהציג שני סיפורים שונים אשר במרכזם דמויות נשיות היוצאות כנגד אוייביהן הגבריים. ניצחון הנשים בסרט והצגתן כלוחמות ג'דיי אנושיות לא שכנע במיוחד את חבורת המפגינות הפמיניסטיות מגלגזו, שערבה לטרנטינו בהקרנה אינטימית של הסרט. המפגינות, חבורת נשים בשנות ה-50 לחייהן שספק אם אחת מחברותיה טרחה לצפות בסרט בטרם יצאה להפגין, מקדמות את פניו של הבמאי בקריאות "התבייש!" וכמובן, לוכדות את תשומת לבו.
"לא ראיתן את הסרט ולכן אתן לא יכולות לשפוט אותו!", התעקש טרנטינו להתעכב ולומר להמון הנשי הזועם, ולבסוף הוסיף "אתן אלו שצריכות להתבייש", בטרם חייך את החיוך המפורסם והמעט קריפי שלו ונכנס אל תוך אולם הקולנוע כמנצח.
הדיון סביב האלימות בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים" הסיח את הדעת לחלוטין מהתיקון היסטורי שביצע טרנטינו בסרטו האחרון, במהלכו העניק, לדבריו, לקהילה האפרו אמריקאית את גיבור המערבון שתמיד פיללה לו. כשמראיין ערוץ 4 קרישאן גורו-מורט'י מתעקש להכנס עם הבמאי הכועס לשאלת הלגיטימיות שבסצינות הירי והמכות הרבות, קופץ הבמאי האקסצנטרי ועובר לעמדת תקיפה כמעט באופן מיידי.
"אתה לא האדון שלי ואני לא העבד שלך!", מטיח טרנטינו במראיין המופתע, ולא במקרה בוחר להשתמש בטרמינולוגיה מעולם התוכן המרכיב את סרטו החדש. "אני לא רוצה להכנס לדיון הזה", הוא ממשיך, "אתה רק רוצה שאדבר על כך לצרכי רייטינג. זו (מסגרת הראיון) היא לא יותר מפרסומת לסרט שלי, שיהיה לך ברור!".
זו, ללא ספק, התפרצות הזעם הקיצונית ביותר של טרנטינו, שבדרך כלל נוטה לשלוט בעצמו כאשר הוא מוצב מול מצלמה. על אף הניסיונות להמשיך בראיון ולהראות מחוייכים, שפת הגוף והטון הצורם אומרים הכל: שני הצדדים רק רוצים שהכל יסתיים כבר.
כמו לא מעט יוצרים גדולים, גם קוונטין ידידינו יכול להיות רודן לא קטן על סט הצילומים של סרטיו. ואם יש משהו שמטריף את טרנטינו יותר מכל, זו הסגידה של החברה המודרנית לטלפונים סלולריים. במיוחד לאלו החכמים יותר, שמוכיחים את קלישאת הניכור שיוצרת הטכנולוגיה על בסיס שעתי.
בראיון שהעניק לאחורנה לג'יי לנו הסביר הבמאי מדוע בסט שלו אסור לגעת בטלפונים סלולריים, מה קורה אם הם כן נמצאים בשימוש ולמה העולם יכול להיות מקום הרבה יותר טוב, אם רק נעזוב לשניה את האפליקציות ונסתכל על האדם שעומד מולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם