הניצחון האחרון של יעקב קוזלצ'יק
יעקב קוזלצ'יק היה מתאבק מקצועי ששימש כסוהר באושוויץ. הוא שרד את הזוועה, אך מת ב–1953, לאחר שנטען נגדו כי שיתף פעולה עם הנאצים. ספר חדש מגלה כיצד הציל חיי אסירים בשואה ומציג אותו כגיבור אמיתי, 60 שנה מאוחר מדי
השכל לא קשור למשפחתו של קוזלצ'יק ולא הכיר את האיש, ובכל זאת היה חשוב לו לעשות צדק היסטורי עם ניצול השואה שמת משיברון לב לאחר שהואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים במחנה אושוויץ. ההאשמות האלו לא היו נטולות בסיס נוכח תפקידו של קוזלצ'יק כסוהר של בלוק הנידונים למוות, אך לאחר מחקר בן שמונה שנים וגביית עדויות מלמעלה מ־30 אנשים שהעידו כי הציל את חייהם, השכל מרגיש שלם עם התיאור על גבי המצבה החדשה: "קדוש וגיבור, וכך ייזכר לעולמים". את קורותיו תיאר בספר חדש שהוציא לאור - "הסוהר מבלוק 11".
עד לשלב מאוחר בחייו לא עסק השכל בשואה. הוא אמנם מגיע מבית פולני טוב, אבל המשפחות של הוריו עזבו את המדינה לפני מלחמת העולם השנייה, והוא נחשף לנושא בעיקר בבית הספר. הוא שירת בחיל האוויר 32 שנה, ולקראת סוף שירותו הצבאי יזם, יחד עם מפקד חיל החינוך בזמנו אלעזר שטרן, את פרויקט "עדים במדים" והיה מפקד המשלחת שיצאה לפולין ב־1991. זו היתה הפעם הראשונה שביקר במחנות ההשמדה, ובעקבות המסע רב החשיבות החל להתעמק בנושא.
אל סיפורו של קוזלצ'יק הגיע השכל במקרה. הוא נתקל בפורום באינטרנט במודעה על פרסומה של חוברת קטנה שהוציא הסופר מאיר אלדר, "הגיבור מקרינקי בבלוק 11", והדבר עורר את סקרנותו. "שתי עובדות משכו אותי לסיפור הזה - העובדה שהוא היה יהודי בתפקיד של סוהר, ושמדובר היה בבלוק 11 באושוויץ", מספר השכל, "רוב בעלי התפקידים במחנה היו אסירים פליליים גרמנים. מלבדם היו אסירים לא יהודים שנשאו בתפקידים שונים, ורק כברירה אחרונה מונו יהודים".
במשך שנה וחצי שימש קוזלצ'יק כקלפקטור (סוהר בגרמנית) של בלוק 11 - מתקן הכליאה לאסירים שחיכו למשפט בבית דין של המחנה. קיומו של טריבונל מטעם האס.אס במחנה השמדה אמנם נשמע אבסורדי, אך הוא כמובן לא שפט את מיליוני היהודים שהגיעו במשלוחים והועברו לתאי הגזים, אלא עסק באסירים פוליטיים ואסירים שניסו לברוח מהמחנה. באופן לא מפתיע, 97 אחוז מהמשפטים הסתיימו בגזר דין מוות, אך הבירוקרטיה הגרמנית דרשה לערוך משפט מסודר.
קוזלצ'יק נולד ב־1902 בעיירה קרינקי שליד ביאליסטוק, פולין. מגיל צעיר בלט בגודלו הפיזי וכונה "שמשון אייזן". הוא התייתם מהוריו בגיל 8 וגדל בבית יתומים. בגיל 18 עזב את פולין במטרה להגיע לאמריקה, אך מצא את עצמו בקובה - שם נשא אישה ונולדו לו שני ילדים. הוא עבד כפועל בנמל עד שהצליח להגר באופן בלתי חוקי לארה”ב, שם הצטרף לקרקס נודד של מתאבקים. כשהקרקס הגיע ב־1938 להופעה בוורשה, קוזלצ’יק חזר לקרינקי והקים משפחה חדשה עם בחורה יהודייה מהעיירה. הוא המשיך להופיע כמתאבק, ועלה לזירה כשעל חולצתו מתנוסס מגן דוד ענק. מאיר אלדר, שפרסם את החוברת על קוזלצ’יק, צפה באחת מהופעותיו ב־1939, שבה שני אנשים חזקים הניחו אבן על חזהו והכו בה בפטישים עד שהתעייפו.
כחלק מהסכם ריבנטרופ־מולוטוב עברה קרינקי לידי הסובייטים, אך עם פרוץ מבצע ברברוסה ב־1941 נכבשה העיר על ידי הגרמנים. במהלך המבצע נחת בעיירה נפל גרמני במשקל 100 ק”ג. קוזלצ’יק סיכן את חייו ונשא את הפצצה לשדה פתוח. הגרמנים התרשמו מהמעשה וכינו אותו “בומבנטראגר” - נושא הפצצות - ומינו אותו למפקד משטרת הגטו שהוקם בעיירה. ב־2 בנובמבר 1942 הגרמנים החלו לחסל את הגטו, וכל היהודים, למעט 350 בעלי מלאכה, נשלחו ברכבות לטרבלינקה, בהם גם אשתו ושני ילדיו של קוזלצ’יק. הוא עצמו נותר לפקד על היהודים שנשארו שם במשך כמה חודשים, עד שהם הועלו ב־23 בינואר 1943 על רכבת לאושוויץ.
במהלך הנסיעה סייע קוזלצ’יק לפרוץ את החלון, ועזר לנערים לקפוץ החוצה. הוא ניסה לברוח בעצמו, אך בשל גופו הגדול הוא לא הצליח לצאת דרך הפתח. קוזלצ’יק אף ניסה להתאבד באמצעות בליעת רעל, אבל כמות הסם לא הספיקה כדי להרוג אותו - וכך הוא הגיע לאושוויץ. הגרמנים התרשמו מכוחו הפיזי, ובמהרה העבירו אותו להיות הסוהר של בלוק 11. במסגרת תפקידו היה אחראי קוזלצ’יק על האסירים ב־28 תאי כליאה, חילק להם אוכל וניקה את הבלוק. הוא היה מוציא לפועל את עונשי המלקות ומכין את הנידונים למוות להוצאה להורג בחצר.
בחוברת של אלדר מובאות עדויות של אסירים שקוזלצ’יק הציל. בין השאר הם מספרים איך עזר לחייל הקומנדו הפולני סטפן ישינסקי שנתפס על ידי הגרמנים. הוא הגניב לו תרופות באוכל וכאות הוקרה חרט ישינסקי את דמותו קוזלצ’יק על דלת התא. החוברת של אלדר מסתיימת בתיאור עלייתו של קוזלצ’יק לארץ לאחר המלחמה, ומציינת כי הוא מת ב־1953 משיברון לב ולא הוקמה מצבה על קברו.
“כשסיימתי לקרוא את החוברת היו לי רגשות מעורבים”, מודה השכל, “מצד אחד לא הבנתי איך יהודי הופך לבעל תפקיד בבלוק 11, ומנגד יש סיפורים על עזרה שנתן”. שלושה חודשים לאחר מכן, בנסיעה נוספת לפולין, החליט השכל לבדוק את סיפור הדיוקן בבלוק 11. להפתעתו, על הדלת של תא 21 גילה את דמותו של קוזלצ’יק, חבוש בכובע אסירים.
“כשקוראים סיפור ולא בטוחים באמיתותו ואז פתאום מופיעה הוכחה לכך - זה מאוד מרשים”, אומר השכל, אבל מה שחיבר אותו סופית לקוזלצ’יק היה צירוף מקרים שאירע בסיום אותו מסע. באולם ההמתנה בנמל התעופה, בדרך חזרה לארץ, פגש השכל את אל”מ זאביק לירון, ניצול שואה מאושוויץ וטייס לשעבר. השכל ניגש אליו ושאל בעדינות על קורותיו בשואה. לירון סיפר כיצד הגיע עם אחיו לבירקנאו, ולאחר שהלשינו עליהם שתכננו לברוח עם חבר נוסף, הובלו לחקירה בבלוק 11. “כששמעתי שהוא היה בבלוק 11, מיד שאלתי אותו אם הוא הכיר את יעקב קוזלצ’יק", הוא מספר. "זאביק ענה מיד ‘מה זאת אומרת, יעקב קוזלצ’יק הציל את חיי, ואת חייהם של אחי ושל יוסף רוזנפט’. באותו רגע קיבלתי החלטה להקים מצבה על קברו של קוזלצ’יק, אבל כשאמרתי זאת לאלדר הוא התנגד ואמר ‘עוד לא הגיע הזמן. יש אנשים שחושבים שיעקב שיתף פעולה עם הנאצים ואני חייב לשכנע אותם שיעקב היה טהור’”.
השכל החל לאסוף מידע וחומר על קוזלצ’יק, ונחשף לעשרות עדויות מרתקות כיצד סייע לאסירים בבלוק המוות במזון ותרופות, העביר הודעות מאסירים למחתרות והציל רבים ממוות. ז’ק סטרומזה, “הכנר מאושוויץ”, סיפר כיצד עמד לדין באשמת ניסיון בריחה מהמחנה - עבירה שעונשה מוות - ובאורח פלא נמצא זכאי בזכות מעורבותו של קוזלצ’יק.
שרגא ניצברג סיפר להשכל כיצד נידון לשבוע ימים בתא העמידה בבלוק 11, תא צר שאליו הוכנסו למשך הלילה ארבעה־חמישה אסירים ללא אפשרות לשבת או לשכב. לאחר שחייל האס.אס יצא מהבלוק, קוזלצ’יק הגניב אותו לחדרו ונתן לו לישון במיטתו למשך הלילה. לפנות בוקר החזיר אותו לתא העמידה. “לא ידעתי מדוע מצאתי חן בעיניו ומדוע הוא משתדל כל כך להציל אותי” סיפר ניצברג, “אבל כשהשתחררתי מבלוק העונשין, הוא לחש באוזניי ‘הזכרת לי את בני. גם הוא היה קטן קומה כמוך ודיבר באותה יידיש שלנו. אבל אל תחשוב שרק איתך אני נוהג ככה, אני נוהג ככה עם כל יהודי שבא אלינו ועונשו אינו כה חמור. ישנם כאלה שבאים, נזרקים לתוך תאים סגורים וחשוכים אשר גם לי אין גישה אליהם. אלה כבר לא יוצאים מכאן בחיים”.במקרה אחר, של ניקולאוס אנגל, צעיר יהודי שניסה לברוח ממחנה ליביוז’ ונידון למוות, חבל התלייה נקרע במהלך ההוצאה להורג, לאחר שקוזלצ’יק חיבל בו - והתלייה נכשלה. קוזלצ’יק ניצל מגזר דין דומה כאשר טען שהחבל היה רקוב, ונענש על כך בסדרת מלקות.
לאחר מלחמת העולם השנייה עלה קוזלצ’יק לארץ על ספינת המעפילים ביריה. בישראל הצעירה הוא חזר להופיע כאיש ברזל והשתתף בתחרויות. כיתום הוא היה רגיש לילדים ואף הופיע בלונדון כדי לגייס תרומות לבתי יתומים בארץ. קוזלצ’יק נשא לאישה את יוכבד, ניצולת שואה שהכיר בגרמניה, ונולד להם בן, איציק. אך ההשתלבות בחיים בארץ ישראל היו קשים לקוזלצ’יק. הוא הואשם בשיתוף פעולה עם הנאצים, והדבר פגע בקריירה שלו כשרירן והרס את נישואיו.
ב־1946 התפרסמה כתבה בעיתון “הארץ” שכינתה אותו “אתלט יהודי תליין”. קוזלצ’יק עבר בכמה קיבוצים שבהם גרו נערים שהוא הציל, וביקש מהם להגיע למערכת העיתון ולהעיד כיצד הציל את חייהם. שלושה ימים לאחר פרסום הידיעה פורסמה כתבה מתקנת תחת הכותרת “מעידים לזכותו של מר י. קוזלצ’יק”, ובה סיפרו הניצולים על עזרתו של קוזלצ’יק לעצורים וכיצד הציל את חייהם. אך הנזק נעשה, והכתם שדבק בקוזלצ’יק הכניס אותו לדיכאון. “את סבל מחנה ההשמדה יכולתי לשאת, אבל את החרפה הלאומית כיהודי על האשמה זו לא יכולתי לשאת”, אמר.
בתחילת שנות החמישים הגישו ממשלות פולין וצ’כיה בקשות הסגרה נגד קוזלצ’יק על שיתוף פעולה עם הנאצים, אך לאחר חקירה היועץ המשפטי לממשלה ניקה את קוזלצ’יק מחשד, וסירב להסגיר אותו. זמן לא רב לאחר מכן הוא נפטר.
השכל מדגיש כי בין 400 התלונות שהוגשו נגד ניצולים בגין שיתוף פעולה עם הנאצים, אף אחת לא הוגשה נגד קוזלצ’יק. למרות זאת, רק בשנת 2005 הצליח השכל לשכנע את אלדר להקים מצבה ולקיים אזכרה לקוזלצ’יק. בעיני השכל, מעבר למצבה על הקבר, הספר שהוציא כעת הוא מצבה חיה שתטהר את שמו.
את הספר “הסוהר מבלוק 11" ניתן לרכוש ישירות מן המחבר וההכנסות מועברות לקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם