"המגיפה": נמצאה סדרת הטלוויזיה הגרועה בישראל
המלצות ואזהרות צפייה (חמורות) לסופ"ש הזה: בראבא וגליקמן מבזים עצמם בסדרה המופרכת ביותר שהופקה כאן מזה שנים (וגם זה הישג); וודי אלן מפגיז עם סרטו הטוב ביותר ואנתוני הופקניס חוזר לשתות לכם את הדם
מה יכול להיות רע בסדרה חדשה בכיכובם של כישרונות מהוללים כמו שלמה בראבא, דבל'ה גליקמן, מנשה נוי ותיקי דיין? מה יכול לצאת רע מתסריט ובימוי של ימי ויסלר המוכשר, בוגר להקת "הבילויים" המצוינת? התשובה: כל הרע שתוכלו לדמיין.
טורי "אחוז צפיה" נוספים:
הסודות הלא מתוקים של קרין גורן
"אחד נגד מאה": כבר עדיף למלא לוטו
הלילה של ערוץ 1: קמצנות בשחור לבן
לא קל לכתוב על יצירה, בה מעורבים כל כך הרבה גורמים שכותב שורות אלו מעריך. אבל אם רוצים לשמור על יושר ועל שפיות, אין ברירה אלא לומר כי מדובר באחת החלטורות הטלוויזיוניות הנוראיות ביותר שנוצרו כאן מאז ימי "משפחת קמיצ'לי". וזה הרבה. תשאלו את מפיקי "קמיצ'לי", שלא סיימה כאן עונה אחת.
קשה לדעת מאיפה להתחיל: תסריט מופרך וחסר פשר על מגיפת חלזונות פלוס נזלת, שתוקפת בית דירות יוקרה (אותו מראים בצילום מרושל ומפוקסל) והופכת את המקום לאזור אסון, כשכל העסק מלווה בקטעי מיוזיקל (?!) פלוס סצנות אימה, פלוס סצנות אופרת סבון, כשהכל מתובל בצילומי תקריב בלתי נגמרים של חלזונות.
תוסיפו גם עלילת משנה של דביר בנדק שסוגד למיכל מים מינרלים ועוד מיני סיפורי צד משונים והרי לכם סדרה ביזארית שסובלת ממאניה דפרסיה משתוללת, הגורמת לה להחליף בכל רגע את מצב הרוח שלה - מעלילה רצינית לבין טייק אוף על אותה עלילה עצמה.
את כל אלה החליטו לחזק עם צילומי קלוז-אפ-פחד ילדותיים ומביכים, תפאורה עשויה בחובבניות, כתוביות מעוצבות בפונטים של שנות ה-90, פאות מודבקות באופן גס ואפקטים של B Movies (במקום שהנזלת תשפך מפתחי המזגן, שמים מדבקה ירוקה שגזורה בצורת נזילה. עד כדי כך), אותם סרטים שהיו כל כך רעים בזמנו למסך הגדול, עד שעברו ישירות לקלטות וידאו. אולי זו הסיבה ש-HOT הכריזה כי כל הסדרה תשודר היום במכה אחת, מההתחלה ועד הסוף, בלי לחכות קצת לפרקים הבאים. אולי זו גם הסיבה שהמשתתפים עצמם, בראיונות לתקשורת, לא הסכימו להגיד בפה מלא את דעתם, אלא מלמלו משהו על כך שלא הספיקו לראות את התוצאה הסופית במלואה.
רגע, תאמרו: ואולי בכלל מדובר בפארודיה מכוונת? בהפוך על הפוך של ההפוך ובעצם אנו ניצבים מול סדרה נועזת שהחליטה לגחך על כל הז'אנרים הללו? והכל כאן בעצם קריצת עין שובבה (למרות שהסדרה מוגדרת באופן רשמי כ"מלודרמת אימה")? אם כן, נסו את הכיוון הזה. מובטח לכם שתוך דקה וחצי כבר תעדיפו לחזור לפרשנות הרצינית, כי הומור לא תמצאו שם.
מילא ליצור סדרה לא טובה, אבל גם לשווק אותה ככזו בעלת עומק לחדי עין בלבד? זהו כבר צעד נואל. לא צריך להיות מומחה לפוסט מודרניזם, להומור סוריאליסטי, או לזרם הדקדנס כדי להבין שאמירות בסגנון "הסדרה היא אלגוריה חברתית נוקבת על הניוון של החברה בישראל", היא קשקוש מז'אנר בגדי המלך החדשים.
"המגיפה" היא כתם על שיקול דעתו של כל מי שהחליט לקחת בה חלק. וכעת נותרה השאלה, האם מהמגיפה האמיתית הזו, יוכלו לצאת ללא נזק.
ציון: 4
"פשעים ועבירות קלות", 1989 (18:00, MGM)
הסרט הטוב ביותר של הבמאי הגאון וודי אלן, שממוקם ברשימתו של כותב שורות אלה כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר בכלל. רופא עיניים מסתבך במעשה פשע, המוביל אותו לתהות על שאלות מוסר. וכל זאת מתרחש בעלילה המקבילה, שבה במאי סרטי דוקו כושלים מנסה למצוא לו פרנסה כמתעד חייו של מפיק הוליוודי שאותו הוא מתעב. ולכן, נמצא בקונפליקט שבין המשכורת לעשייה האומנותית.
משחק מושלם של מרטין לנדאו כרופא העיניים ואנג'ליקה יוסטון כמאהבת שלו היוצאת משליטה. תסריט מבריק, דיאלוגים שהם מעשי אומנות נדירה, צילום משובח (מאת סוון ניקוויסט, צלמו הקבוע של אינגמר ברגמן), מוסיקת רקע מצמררת של שוברט. ובקיצור: מעדן חלומי שנוצר פעם בתולדות משהו. אסור בשום פנים ואופן להחמיץ
ציון: 10
"חניבעל", 2001 (03:10, Hot Action)
סרט ההמשך הזה הוא לחלוטין לא בליגה של "שתיקת הכבשים" המעולה, אבל גם רחוק מלהיות נפילה כמו יתר סרטי הסיקוול הנודעים. אנתוני הופקינס ממשיך להצמית את הצופה במעללי חניבעל לקטר, טורף בני האדם לתיאבון, כשהוא עומד כניצוד עבור פרס כספי. לא הכל הגיוני, לא הכל רציני, אבל הרוב אכן מצליח לעורר אמוציות ופחדים. כדאי לראות ובזהירות.
ציון: 7.5
"מלך בניו יורק", 1957 (07:49, yes3)
אקורד סיום לא מכוון לקריירה מזהירה של גאון הקולנוע צ'רלי צ'פלין. זוהי הופעתו האחרונה בתפקיד הראשי (לפני שיביים את סרטו האחרון: "הרוזנת מהונג קונג"), כשהוא נטול שפם ומקל, עם הרבה קמטים על המצח וגם איננו מפסיק לדבר. הסרט מטיל ביקורת קשה בתרבות האמריקאית שבעטה באיש החשוב הזה אל מחוץ לגבולות המדינה, כמו גם לועג לציד המכשפות שבוצע שם כנגד מי שנתפס כ"אדום". התכנים חזקים – הביצוע חלש. ובכל זאת, זהו צ'פלין ויש רק אחד כזה. לכן, למרות כל אלה – כדאי לראות, כחלק מהשלמת ההשכלה הקולנועית.
ציון: 7
"גברת דאוטפייר", 1993 (15:17, yes5)
בעייני, תפקידו הקומי המוצלח יותר של רובין וויליאמס בקומדיה קולנועית, בעיקר בגלל היכולת שלו להפגין ווירטואוזיות מרשימה ועדיין לשמור על סיפור מסגרת קלאסי וקוהרנטי. ילדותי אמנם, אך משעשע מאוד. אבא אוהב, נזרק על ידי אשתו ומנסה לחזור להיות בחיק ילדיו על ידי התחפשות לאומנת וכל הגגים הכרוכים בדראג, החלפת זכר ונקבה וכו. כדאי לראות ועם כל המשפחה.
ציון: 7.5
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם