אוליבר סטון חושף את סודות העולם
האטום על יפן? "עשינו זאת כדי להראות שאיתנו לא מתעסקים". ברית המועצות? "המנצחת האמיתית במלחמת העולם השנייה". אובמה? "זאב בעור של כבש" הבמאי אוליבר סטון מדבר על סדרת הטלוויזיה שלו "ההיסטוריה הסודית של ארה"ב" ומצהיר: "היה אפשר להימנע מווייטנאם, מעיראק ומאפגניסטן"
הן הספר והן סדרת הטלוויזיה (שם הסדרה שונה ל"אוליבר סטון - ההיסטוריה הסודית של ארה"ב") מנתחים "היכן ארה"ב שגתה, בתקווה שהיא תתקן את דרכיה", אומר סטון, שביים את "פלאטון", "JFK תיק פתוח", " וול סטריט" ו"נולד בארבעה ביולי". סטון , מגנט של מחלוקת, התנצל על כך שטען כי "התקשורת הנשלטת על ידי היהודים" התמקדה בשואה. עכשיו הוא מגנה את מה שהוא מכנה "בניית האימפריה" האמריקאית, שמחרחרת מלחמה בחיפוש אחר כוח ורווחים. "מה שלא סיפרו לי - נולדתי אחרי הפצצה, גדלתי במלחמה הקרה - זה שהרוסים בעצם היו המנצחים העיקריים במלחמה ושהם גם שילמו את המחיר היקר ביותר", אומר סטון. סטון מתכוון ל-27 מיליון ההרוגים הרוסים שהוא וקוזניק מייחסים את מותם למלחמה, למרות שאחד המומחים שמתח ביקורת על ספרם טוען שבין מיליון לחמישה מיליון מתוכם מתו בגלל אכזריותו של סטלין.
סטון וקוזניק טוענים שטרומן היה תוקפן ושיפן עמדה להיכנע לפני שארה"ב הטילה את הפצצה. "ארה"ב עשתה זאת כדי להעביר מסר חזק וברברי לרוסים: 'איתנו לא מתעסקים. אנו שולטים בעולם והורגים אנשים'", אומר סטון. ואז הוא מוסיף: "ואלו רק שלושת הפרקים הראשונים".
לאחרונה ציינו בארה"ב עשור לפלישה לעיראק. דעתו של סטון על הסוגיה אינה מפתיעה. "זו היתה טראומה לאומית", הוא אומר. "אובמה המשיך את השקרים האלה כאילו מדובר בשירות צבאי אמריקאי מעבר לים ללא כל מניע אנוכי, ושהכל קשור לפיגועי ה-11 בספטמבר".
שבחים לצד ביקורות. הטריילר לסרט
איך סטון רואה את מלחמת עיראק? "זו היתה תוכנית עם מטרות ברורות", הוא אומר. "קודם כל דיק צ'ייני רצה את הנפט ואת מאגרי הגז של עיראק". מבחינת סטון המלחמה ההיא "מייצגת המשך מסוכן של התוכנית של הניאו-שמרנים לחדור לתוך המזרח התיכון".
בפרק שמעורר מחלוקת יותר מכל האחרים סטון וקוזניק טוענים שאילו הנרי וואלאס השמאלני, סגנו של הנשיא רוזוולט, היה הופך לנשיא במקום טרומן, ייתכן שהיינו מצליחים להימנע מכל מה שקרה בהמשך. "מהמלחמה הקרה, ממלחמת וייטנאם, ממרוץ החימוש, ממלחמת עיראק ומהמלחמה באפגניסטן", הם אומרים.
לפי סטון אובמה נכשל במימוש הבטחתו לשנות את אמריקה. "הוא זאב בעור כבש", פוסק הבמאי.
סטון וקוזניק אולי זכו לשבחים מגורבצ'וב, אבל רבים אחרים קטלו אותם. הביקורת הקשה ביותר נגדם פורסמה ב"ניו יורק ריוויו אוף בוקס". ההיסטוריון שון וילנץ האשים את השניים בעיוות ההיסטוריה ופעילותם של טרומן, וואלאס ואחרים, ובבחירת מקורות סלקטיבית. בתגובה אמרו הקולנוענים שהביקורת של וילנץ "מלאה שגיאות". וילנץ מצדו לא נותר חייב ואמר שהגרסה שלהם להיסטוריה "מחפירה".
האם הם עשו שגיאות? "יש כמה, אבל לא משמעותיות", אומר סטון. "יכולנו להקדיש יותר זמן למתיחת ביקורת על סטלין", מציין קוזניק. "אין גבול לדברים הרעים שאפשר להגיד על סטלין", מוסיף סטון. "הוא הרס את התנועה השמאלנית קומוניסטית בשנות העשרים והשלושים, לנצח. ביקרתי ברוסיה בשנות השמונים והאזרחים אהבו את סטלין. הוא היה המנהיג שלהם בתקופת המלחמה".
סטון משבח את "קור הרוח" של סטלין במגעיו עם המערב. "שאל את האמריקאי הממוצע מי ניצח במלחמת העולם השנייה והוא יגיד 'אנחנו'", הוא אומר, "אבל המאבק של הסובייטים היה הרבה יותר קשה וכך גם ההקרבה שלהם". קוזניק מסכים וטוען: "יש ספריות שמלאות בספרים על האכזריות שלו, אבל לא הרגשנו שזה הסיפור שאנו צריכים לספר". קוזניק מסביר שלאמריקאים יש "הבנה מיתולוגית של העבר שלהם" שנובעת מהתחושה שהם מיוחדים. "הפרשים מגיעים ברגע אחרון. . . אנו מתת האל לאנושות. זה הזוי והרסני".
האם אמריקה היתה אי פעם הגיבור הטוב? "במלחמת העולם השנייה", אומר סטון. קוזניק: "תוכנית מרשל היתה דרך חיובית להתייחס אל העולם, לשקם אותו. אילו רק יכלה אמריקה להושיט יד לעולם היינו יכולים לסייע להפוך אותו למקום טוב יותר. היו לנו הזדמנויות לכך, פעם אחר פעם".
מבחינת סטון הנשיאים האמריקאים הטובים ביותר שמעולם לא כיהנו בתפקיד הם מרטין לותר קינג, רוברט קנדי (שניהם נרצחו ( וג'ורג' מקגאוורן. לדבריו, "משהו היה לא בסדר" בהיסטוריה שספג בילדותו. "עד סוף שנות השבעים לא הטלתי ספק בפצצה", הוא אומר. "נולדתי וגדלתי בעידן של קונפורמיזם. הייתי יותר מפוחד מאשר מורד. גדלתי באווירה של פחד מניסויים אטומיים ומהשתלטות הרוסים על המדינה שלנו".
הניתוחים של סטון, ולעתים גם הרביזיות החצופות שהוא עושה להיסטוריה, הם חלק בלתי נפרד גם מסרטיו. במיוחד ב"JFK תיק פתוח", שמעלה תיאוריית קונספירציה סביב רצח קנדי. הסרט "פלאטון" מבוסס על חוויותיו כחייל בחיל רגלים בווייטנאם. על הלחימה שם הוא אומר: "נפתחו לי העיניים, אבל לא בצורה רדיקלית. ב'פלאטון' כאשר אתה רואה אותם יורים ליד הרגליים של הווייטנאמים בתסכול, זה אמיתי. ראינו אונס והרג. החזקנו נשק חצי אוטומטי. אתה מפלצת, אתה חזק כמו היטלר כשאתה אוחז את הנשק הזה בידיך ".
האם וייטנאם גרמה לו לטראומה? "יש אנשים שיגידו שכן", אומר סטון בחיוך. "אבל למעשה הלכתי לאיבוד. כאילו לא הייתי שייך. זה לא היה כמו מלחמת העולם השנייה, מלחמה שאנשים דיברו עליה. זה היה מאוד עצוב. הרגשתי כמו הדמות של דה נירו ב'נהג מונית', שאני עלול להרוג מישהו". לדבריו אשתו הראשונה סייעה לייצב אותו.
סטון הצביע לאובמה בשתי מערכות הבחירות שבהן השתתף (באלה שנערכו לאחרונה: "כי לא רציתי שהשני יזכה"), אבל טוען שהוא לא חף מטעויות. "מבחינות רבות אובמה גרוע יותר מבוש ורק ביסס את המדיניות שלו", הוא טוען.
סטון וקוזניק גם לא מתלהבים מהרעיון שהילרי קלינטון תהיה נשיאה. "היא נצית מדי", אומר קוזניק. "היא גם בקטע של האימפריה", מוסיף סטון. "אף אחד לא רוצה לדבר על כך שצריך להיפטר מהצבא המזו. . .". הבמאי סבור ש"חורבן כלכלי", כפי שהוא מכנה זאת, דווקא יכול להביא תועלת. "זו הדרך היחידה לחסל אימפריות", אומר סטון. "אם אין לך כסף אתה לא יכול לעשות את כל החרא הזה".
אני אומר לו שאם אין מספיק כסף התשתיות שלך מתפוררות. סטון מתעלם ואומר: "אמריקה לא צריכה אלף בסיסי צבא". אובמה לדבריו הוא "מנהל האימפריה, לא אחד שמוכן לקרוא עליה תיגר".
הוא אומר שהוליווד מתרחקת מרדיקליזם. "לאף סרט פוליטי לא היו שיניים", הוא טוען. יש לו הרבה ביקורת על "כוננות עם שחר ", העוסק במצוד אחר אוסמה בן לאדן. מבחינתו מדובר בלא יותר מנקמנות ונטילת החוק לידיים, נושאים שהקולנוע האמריקאי חגג עליהם מאז הארי המזוהם ועד ימינו. "היינו צריכים להביא את בן לאדן לארה"ב ולהעמידו לדין", אומר סטון. "במשפטי נירנברג 'הם' נתנו לנו סיבות ונושאים חשובים הועלו לדיון"
.
קוזניק מצדו אומר שבתנועת "לכבוש את וול סטריט" היה "משהו חיובי", אולם לדבריו לא יחול שום שינוי מהותי עד שאמריקה תהפוך ל"חלק מהקהילה הגלובלית" ותסכים לחתום על אמנות ולהתפרק מנשקה. "מועצה של אומות, כמו ב'מלחמת הכוכבים', צריכה לשלוט בחלל", אומר סטון. "אמריקה צריכה לקחת אחריות על מה שהיא עושה, במקום להיות הדארת' ויידר של העולם".
הוגו צ'אבס, שהלך לעולמו באחרונה, היה לדברי סטון "אחד המצפונים הגדולים". סטון היה חבר טוב של נשיא ונצואלה המנוח. "הוא ייצג את העניים והמדוכאים בכל העולם", אומר סטון. "הוא היה גיבור גדול ומנהיג גדול"
.
סטון מוכן להודות שהספר שעל פיו צולמה הסדרה הוא "ספר לימוד לשמאלן המתחיל, אבל גם הרבה יותר קרוב לאמת ממה שרבים חושבים". ולמה סדרת הטלוויזיה נושאת את שמו? "זה היה רעיון של רשת שואוטיים שהפיקה את הסדרה. אני מבין למה, אחרת אף אחד לא היה שם לב אליה".
"הסדרה הזו קיצרה לי את החיים", ממשיך סטון. "זהו זה, אני גמור. אחרי דבר כזה אני לא יודע איך חוזרים לעשות סרטי דרמה. אני זקוק לפסק זמן".אבל לא לדאוג, הוא לא מתכוון לצאת להפסקה ארוכה. "אני כותב משהו, אבל לא אגלה לך מה". על יציאה לגמלאות הוא אומר: "אולי אוריד קצת את הקצב, אבל אני לא חושב שאוציא את המוח לפנסיה. הוא כל הזמן משחק שחמט נגד עצמו".
באשר לעתיד, הבמאי חובב ההיסטוריה הזה דווקא לא פסימי. הוא מקווה שיצוץ איזה מנהיג פרוגרסיבי. "יש הפתעות, רגעים שבהם דברים משתנים", הוא אומר בחיוך. "לא הייתי יושב כאן מולך היום אם לא הייתי מסוגל לקום בבוקר ולצאת מהמיטה עם תקווה בלב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם