סקס, שקרים וכדורים: על הסרט "תופעות לוואי"
"תופעות לוואי" של הבמאי סטיבן סודרברג הוא סרט קונספירטיבי, ביקורתי, מהפנט ומפתיע, אך בסופו של דבר מאכזב ביכולתו לגעת בנקודות הכואבות של החברה האמריקאית
סודרברג התחיל את הקריירה שלו בבימוי סרטים עצמאיים, דלי תקציב וחתרניים, אשר הידוע מביניהם, "סקס, שקרים ווידאוטייפ", אף זכה להכרה בידי הממסד (דקל הזהב בפסטיבל קאן) וסימן את מגמת הסרטים הרפלקסיביים של סוף שנות ה-80'. מצד שני, סודרברג וסרטיו מזוהים מאד עם הוליווד ועם הממסד ונדמה שמאז אותו סרט ביכורים אגדי, שהפך לסרט פולחן, הוא לא יצר דבר חתרני באמת. כך, סרטיו אכן חושפים ביקורת מסוימת על חברת הבצע המערבית ועל הבדידות שהיא מייצרת, אולם במהלך זה הוא למעשה מבקר את אותה חברה ממנה הוא יונק ואותה הוא משרת.
ב"סקס, שקרים ווידאוטייפ", מקשרת הבדידות בין כל הדמויות והן מסוגלות לתקשר באופן אינטימי רק באמצעות תיווכה של מצלמת הווידיאו, אשר יוצרת מעין מבט שלישי, קר וזר לסיטואציה. גם בסרטו החדש "תופעות לוואי" הדמויות חסרות כל אינטימיות ואנושיות, והן מתקשרות באמצעות החומרים הכימיים של כדורים נוגדי דיכאון.
הבדידות כגורם מקשר. "סקס, שקרים ווידאוטייפ"
במרכז הסרט ניצבת אמילי טיילר, בחורה צעירה ויפה (השחקנית המבטיחה רוני מארה), אשר מחכה שבעלה (צ'נינג טייטום, החשפן מ"מג'יק מייק") ישתחרר מהכלא ושהכל ישוב להיות כשהיה בטרם ריצה את זמן מאסרו, אולם במהרה דברים מתחילים להשתבש.
אמילי נכנסת לדיכאון קשה ומפתחת נטיות אובדניות. הפסיכיאטר שלה (ג'וד לאו) רושם לה תרופה חדשה נגד דיכאון בעלת תופעות לוואי ומכאן, ובכן, העניינים מתחיילם להסתבך, בעיקר בגזרה הנשית של הסרט. האופן שבו מוצגות הנשים בסרט מעט משונה, חייבים לומר, כאשר מתברר שכל הדמויות הנשיות בו נוטלות כדורים על מנת להצליח להתמודד עם המציאות המלחיצה. הדבר מתפתח לכדי אמירה חברתית המציגה את השימוש בתרופות כתופעת לוואי של אינטרסים כלכליים ושל חברות התרופות.
וכך, כולן ב"תופעות לוואי" חיות על כדורים; אמילי, הבוסית שלה, אחת מחברותיה, אשתו של הפסיכיאטר שלה, אפילו הפסיכיאטר עצמו מגיע לרגע בו הוא מבקש מרשם לכדורים, אך הוא היחיד בים של נשים משוגעות ונירוטיות. השימוש בתרופה גורם לשרשרת של התפתחויות מפתיעות אשר מתלכדות לכדי סרט מתח עשוי היטב,מהודק ומהוקצע - יש שיאמרו יתר על המידה.
על אף העלילה המהודקת וההתרחשות המפתיעה, הדמויות ב"תופעות לוואי" נותרות שטוחות לחלוטין - במיוחד אמילי עצמה, אשר במהלך הסרט כל התהליכים שהיא עוברת הינם כימיים בלבד ולא ממש אמינים. גם קתרין זיטה ג'ונס, המשחקת את הפסיכיאטרית הקודמת של גיבורת הסרט, נראית כפראפאזה של עצמה באינספור סרטים אחרים. ג'וד לאו אמנם משחק מצוין, אולם בואו נודה בכך - אין ביכולתו להחזיק את קו העלילה כולו.
בסופו של דבר נראה כי בחירות הליהוק הינן רק חלק מן האמצעים של הסרט למצוא־חן בעיני צופיו, לבקר אבל לא באמת, לחשוף אבל להשאיר את הכל עם טעם טוב, כי למי יש כוח באמת להתמודד עם תופעות הלוואי של האמת? בסך הכל "תופעות לוואי" הוא בילוי נחמד לערב נחמד עם דמויות נחמדות וקצת מתח נחמד, אבל לא הרבה מעבר לזה. ככה זה אצל האמריקאים , הכל בשליטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם