אימפריית הפשע: התסריט הכי טוב הוא המציאות

הסדרה "אימפריית הפשע" לא עוסקת במיתולוגיה של התקופה אלא בדמותו של נאקי תומפסון. זה בדיוק מה שהופך אותה הן לסדרת מופת והן לבעלת ערך היסטורי, גם מבלי להעמידה בראי ההיסטוריה

אמרי סדן | 4/11/2014 17:09 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בין שתי מלחמות העולם הגדולות של המאה העשרים התרחשה מלחמה אחת קטנה, לא מוכרת יחסית, בתוך עולם המאפיונרים בארה"ב שכונתה "מלחמת הקסטלמרים". המאבק שבמסגרתו נרצחו עשרות אנשים, התנהל בין משפחת מסרייה למשפחת מרנזנו, וסימל את תחילתו של עידן הפשע המאורגן תחת הנהגתו של "הבוס של הבוסים" – סלבטורה מרנזנו. מלכותו של מרנזנו לא נמשכה זמן רב: חצי שנה לאחר עלייתו לשלטון נרצח מרנזנו על ידי צ'ארלי "לאקי" לוצ'יאנו, שכיהן כראש עולם הפשע בארה"ב במשך שנים ארוכות לאחר מכן (דמותו של לוצ'יאנו היוותה השראה לדמותו של דון קורליאונה ב"סנדק").

עוד כותרות ב-nrg:
בייבי בום: הריאליטי עולה על כל דמיון
סטיב בושמי חוזר לתחנת מכבי האש
קאט סטיבנס מצוין גם כיוסוף איסלאם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באדיבות יס
''אימפריית הפשע'' באדיבות יס
מועדון הסינמומאפיה

הדמויות שהוזכרו לעיל אמיתיות, אולם מרביתן לא מוכרות לקוראים. ה"השכלה" של הקוראים בעידן שלנו מתבססת הרבה פעמים על התרבות הפופולרית, ובמקרה של צמיחת ארגוני הפשיעה בארה"ב: סרטי "הסנדק" וסדרת "הסופרנוס". בשנים האחרונות הצטרפה "אימפריית הפשע", שפרק הסיום שלה שודר בשבוע שעבר, למועדון הסינמומאפיה. סדרת המופת סיפקה לצופים שחזור היסטורי מרתק של תקופת חוק היובש ושל הדמויות שהיטיבו לנצל אותו לצרכיהן האישיים.

עידן שנות ה-20 נחשב בעולם המערבי לעידן של פריחה תרבותית חסרת תקדים שהתרחשה בשני מוקדים מרכזיים: ברלין של רפובליקת ויימאר, שהפכה לגן עדן תרבותי קוסמופוליטי שנעצר רק עם המשבר הגדול של 1929 ועליית הנאצים לשלטון, וארה"ב של עידן הג'אז, שפרץ לא מעט בזכותו של חוק היובש – התיקון ה-18 לחוקת ארה"ב – שאסר על ייצור ומכירת אלכוהול. לא במקרה, הפך החוק הדרקוני והיומרני לסיבה המרכזית לצמיחת הפשע המאורגן בארה"ב, אולי באופן דומה לכך שחוקת ויימאר והסכמי מינכן היו כר נוח לעלייתה של התנועה הנאצית.

ההקבלה בין ארה"ב לגרמניה של אותן שנים, רלוונטית גם לגיבור הסדרה, אנוק "נאקי" תומפסון. הדימיון בין הכרונולוגיה של אנוק לואיס "נאקי" ג'ונסון, הדמות עליה מבוססת הסדרה, לבין זו משטר הנאצים מדהים. בשנת 1929 פרץ המשבר הכלכלי בארה"ב שהפך במהרה למשבר עולמי. המפלגה הנאצית ניצלה היטב את המשבר הזה ובשנת 1930 הפכה המפלגה הנציונל-סוציאליסטית למפלגה השנייה בגודלה ברייכסטאג. במקביל כונסה בשנת 1929 ועידה של "קבוצתה השבעה", ברשות ג'ונסון (תומפסון), שהייתה לגרסה הראשונה של מועצת ברוני הפשע בארה"ב. הוועידה בה נכח גם אל-קפונה, התכנסה באטלנטיק סיטי, עיר תיירותית שהייתה למרכז הימורים, אלכוהול וזנות באותן השנים.

הדמיון ההיסטורי נמשך: בשנת 1933 הפך אדולף היטלר לקנצלר גרמניה ולמעשה, לשליטה הבלתי מעורער. באותה שנה עצמה שועבדו נכסיו של תומפסון לאור החשד כי הוא מעלים מסים מהממשל הפדרלי. בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השניה באירופה, הוגשו כתבי אישום נגד ג'ונסון, שהחל בריצוי עונש מאסרו בשנת 1941, אותו סיים בשנת 1945 – שנת סיום מלחמת העולם השניה.

באדיבות יס
הבוס של הבוסים. ''אימפריית הפשע'' באדיבות יס
היסטוריית הפשע

השוואה מעניינת נוספת מאותה תקופה נוגעת למהפכה שעברו ארגוני הפשע באמריקה, שהייתה שונה באופייה מזו שהתרחשה בגרמניה הנאצית בהיבט אחד מרכזי: ויתור על האלמנט הגזעי. תחת הנהגתו של צ'ארלי לוצ'יאנו (אולי גדול המאפיונרים של המאה ה-20) הסכימו ראשי משפחות המאפיה האיטלקית לשתף פעולה עם מאפיונרים ממוצא לא-איטלקי, בחלקם הגדול יהודים; מאייר לנסקי, ארנולד רוטשטיין ("המוח) ובאגסי סיגל (שייסד את לאס וגאס) הם רק דוגמאות למאפיונרים יהודים שהיו חלק מרכזי במכונת הפשע המאורגן של הסיציליאניים.

אבל כשהצופה הממוצע רואה את סדרת הטלוויזיה "אימפריית הפשע" הוא לא יודע את כל הדברים האלו, כך שנשאלת השאלה: מה התפקיד שהעובדות ההיסטוריות שמאחורי סדרות מהסוג הזה ממלאות בחוויית הצפייה?

התשובה לשאלה זו מורכבת. חלק מהשחזורים התקופתיים שעלו על המסך בשנים האחרונות, כמו "מד מן", "אימפריית הפשע" ו"אחוזת דאונטון" נוקטים באסטרטגיה דומה: במקום לנסות ולהציג את כל המכלול ההיסטורי של אותן השנים, הם מעדיפים להתמקד באדם או קבוצת אנשים מסויימת, שתמחיש לצופים את הלך הרוח של התקופה. המשותף לכל הסדרות הללו הוא שהן מבוססות על מחקר היסטורי מקיף, שהפך, בגרסה הטלוויזיונית, ליצירה עמוקה ומרתקת. "אימפריית הפשע" לא עוסקת במיתולוגיה של התקופה כפי שהוצגה לעיל, אלא בדמותו הספציפית של נאקי תומפסון. דמותו של הפושע איננה "הנבל" המוכר מספרי הקומיקס, אלא דמות מלאה ועגולה, שעוברת תהליכים נפשיים מורכבים, אוהבת ונאהבת, בוגדת ונבגדת. הסיפור של תומפסון הוא סיפור פרטיקולרי של אדם פרטי, שמהווה חלון הצצה לשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20.

יח''צ
לראות את התקופה דרך עיני הדמות. דון דרייפר ב''מד מן'' יח''צ
המדיה היא התוכן

האופן שבו המיתי מתלבש באנושי הוא זה שמעניק לסדרות כמו "אימפריית הפשע" את העוצמה שלהן. גיבורי הסדרה לא רק מייצגים משהו אחר, הם גם פיגורות שעומדות בפני עצמן. אנשים שגורמים לצופה להיקשר אליהן ולתהות על זהותן. הדחיסה של הרקע ההיסטורי של התקופה היוצאת דופן לתוך סדרת טלוויזיה, מצריכה כמובן לוותר על ה"אמת ההיסטורית האובייקטיבית", שהרי לא כל הפרטים ב"אימפריית הפשע" התרחשו במציאות. אבל זה לא משנה. השילוב בין בדיה למציאות יכול ללמד הרבה על התקופה גם אם לא מדייקים בכל הפרטים הקטנים.

זו הסיבה שלסדרה כמו "אימפריית הפשע" יש ערך אדיר בפני עצמה, גם מבלי להעמידה בראי ההיסטוריה, וזהו סימן היכר של יצירת מופת. מרבית הצופים לא יבדקו את הרקע 

שמאחורי התקופה בה עוסקת הסדרה, אולם בכך הם מפספסים חלק מחוויית הצפייה. יצירה טובה עומדת בפני עצמה אבל גם פותחת פתח לסיפורים נוספים שמועברים דרכה. "אימפריית הפשע" היא מדיה, מתווכת בין הצופה לבין ההיסטוריה. המחקר התרבותי כבר הבין ש"המדיה היא התוכן", והיא מהווה חוליה עצמאית, אלא שניסיון לחדור מעבר אליה חושף הצצה לתסריט הטוב ביותר שנכתב אי פעם: המציאות.

הדיכוטומיה בין המציאות לבין הבדיה אינה כה דרמטית. מאפיונרים רבים עסקו כבר בחייהם ביחסים מורכבים עם תעשיית הקולנוע של ארה"ב, שקיימה יחסי גומלין עם עולם הפשע בארה"ב. מצד אחד, הוליווד זיהתה את הפוטנציאל הגלום בסרטי פשע, ומצד שני, היו אלו המאפיונרים שהושפעו מאלמנטים שראו בקולנוע. היחסים האלו הופכים סדרות כמו "אימפריית הפשע" או סרטים כמו "הסנדק" לא רק לייצוגים של המציאות ההיסטורית, אלא לחלק ממנה.

"אימפריית הפשע" זמינה לצפייה ב-yes VOD

yes
הסדרה שתכנס לספרי ההיסטוריה. ''אימפריית הפשע'' yes
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק