ראשי » תרבות » ספרות

כשהרגש מתנגש עם השכל: שמעון אדף מזגזג

בדיוק ברגע שבו מתחילה עלילת "מתנות החתונה" לסקרן ולעניין, היא נקטעת לטובת סיפור מסוג שונה לגמרי. מהלך אמנותי מבריק או החמצה מצערת? תלוי את מי שואלים, הרגש או השכל

"מתנות החתונה", הרומן השישי של הסופר המוערך שמעון אדף, נחלק לשניים. חלקו הראשון של הספר מלא רגש, אינו מהסס לגעת היכן שכואב ומציג את המציאות בדיוק כפי שהיא, בלי לייפות אותה. בחלק הזה אנחנו שומעים את סיפור חייו, בגוף ראשון, של אב גרוש המתגורר בעיירת פריפריה ישראלית. זהו סיפור נוגע ללב על משפחה שהוחמצה ועל ילדים שהולכים לאיבוד בין האב, סלי, שחזר לגור בבית אמו, לאם יוליה. ההחמצה הגדולה ביותר היא זו של מערכת היחסים בין סלי לבין בנו הבכור, נועם.

עוד כותרות ב-nrg:
ליידי גאגא חושפת: נאנסתי בגיל 19
פושרז: הורים חסרי אחריות, ילדים נטולי כישרון
דרך האמנות: הצצה לחייהם של נשאים וחולי איידס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אלא שבדיוק ברגע שבו נשבר הקרח בין הקורא לבין הדמויות, ברגע שבו אנחנו מתחילים להרגיש קרובים קצת יותר לדמותו המסוכסכת של סלי, מתרחשת תפנית בלתי צפויה. בשלב הזה מסתיים החלק הראשון של הסיפור ומתחיל החלק השני, שזורק אותנו לזמן אחר, למציאות שונה ולז'אנר ספרותי אחר לחלוטין: המונולוג הכן של סלי מתחלף ביומן שנכתב על ידי סופר מדע בדיוני מישראל השוהה במושבת אמנים בוורמונט, יומן שבו מתנהל שיח על מדע בדיוני ועל בינה מלאכותית.

שני החלקים מתכתבים זה עם זה, ושניהם בוחנים סוגיות רגשיות ובין–אישיות דומות באופנים שונים. אלא שהמרחק ביניהם כה גדול — מבחינת הז'אנר, השפה, הדמויות והעולם — שספק אם החוטים המקשרים הם יותר מנימים דקיקים ושקופים, שאין בכוחם לכרוך את שני חלקי הספר יחד.

איני אומרת כי חלקו השני של הספר אינו טוב, ההפך הוא הנכון: הוא משובח ומלא תעוזה ומעוף. שני חלקי הספר כתובים היטב, אך לא בטוח שנכון עבור הטקסט שידורו בכפיפה אחת.

כישרונו של אדף בבריאת עולמות ובבחירת מילים מדויקת יכול היה להוביל אותו לכתיבת יצירה שלמה ומוגמרת, שהיא אחד מן השניים: סיפורה של משפחה קשת יום וחבוטה רגשית, שמערכת היחסים בין חבריה מורכבת ועדינה, או פנטזיה עתידנית על ספק–רובוטים ספק–אנשים. כותב מוכשר יש, תובנות ודיונים פילוסופיים — גם, דמויות מעניינות ומורכבות — בהחלט. ובכל זאת משהו חורק כאן, החל מהאמצע.
 

ל"מתנות החתונה" יש שני קוראים: הרגש והשכל. מבחינה רגשית, יש משהו מרגיז בבחירה של אדף לקטוע את החלק הראשון בדיוק ברגע שבו הקורא מתחיל לצלול לתוכו. מבחינה מחשבתית ורעיונית, לעומת זאת, קשה להתכחש לאופן האינטליגנטי והמעמיק שבו ניגש אדף לסוגיות הנידונות בספר ובוחן אותן מזוויות שונות.

תחושת ההחמצה נובעת מכך שאף אחת מן האפשרויות לא הגיעה 

לכדי מיצוי. נלקחו מאיתנו הדמויות שלאורך הדפים למדנו להכיר ולפתח אליהן רגש, לפני שהספקנו לעבור איתן תהליך שלם. אדף הרגיל אותנו לתהומות רגשיות, לחיטוט בפצעים, להתכנסות עצמית מלאת חרטות, ובהינף עט לקח אותנו אל עולם אחר שכולו איפוק, שליטה וטשטוש חושי.

מנגד, יטען השכל, סופר אינו צריך לרצות את קוראיו. ביום שיעשה זאת, יאבד מהאמינות האמנותית שלו כיוצר. ספר טוב הוא לא זה המעניק לקוראים את מה שהם מצפים לקרוא, אלא דווקא את מה שאינם מצפים לו. ספר טוב מאתגר את קוראיו, מציג להם זוויות ראייה שונות, מעורר בהם מחשבה ונוגע בכפתורי הרגש החבויים בתוכם. "מתנות החתונה" בהחלט עושה את כל זאת.

כוחו של "מתנות החתונה", אם כך, בדיון הפנימי שהוא מעורר, בהתנגשות בין הרצון להתנגד לכמה מן ההחלטות האמנותיות שקיבל אדף בעת כתיבת הספר ובין ההכרח להכיר בחשיבותו ובעוצמתו של המהלך שביצע בין דפיו. לא בטוח שיהיה לספר אהוב, אך אפשר לנחש שיזכה למעמד של יצירה מוערכת.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...