ראשי » תרבות » ספרות

"אהבה בימי שפעת" של מיכאל אלוני: פוטנציאל לא מלוטש

ספר ביכוריו של השחקן ומנחה הטלוויזיה מיכאל אלוני עוסק בקשת של רגשות מעוררי הזדהות, אך דרמתיות מוגזמת, המלווה בעודף תיאורים ודימויים, אינה מאפשרת לכישוריו הספרותיים לבלוט

שתי טעויות נעשו בעת הוצאת ספרו של מיכאל אלוני לאור. הראשונה היא הבחירה בשם 'אהבה בימי שפעת', המתכתב עם 'אהבה בימי כולרה' פרי עטו של גבריאל גארסיה מארקס. אמנם נראה כי בחירת השם לא נעשתה מתוך חשיבות עצמית או יומרה להידמות ליצירתו של מארקס, אלא דווקא מתוך מודעות עצמית והומור, מעין אמירה על המפגש שבין הדרמות הגדולות שסוערות בנפשו של האדם ובין חיי היומיום הרגילים, הבנאליים, המשעממים, אך את זאת ניתן לגלות רק מקריאת הספר עצמו, וסביר שרוכשים פוטנציאליים רבים שייתקלו בו בחנויות הספרים ירימו גבה או שתיים וימשיכו הלאה, אל הספר הבא.
 
הטעות השנייה נוגעת לתחושה המתקבלת מקריאת הספר, כי ראה אור בטרם תמה העבודה עליו. איכותו של התוצר המוגמר – הספר הכרוך המגיע לידי הקוראים, אמנם תלויה בעיקר בכישרונו ובעמלו של הכותב, אך במידה לא מבוטלת גם בעריכה. ייתכן שנעשתה כאן מלאכת עריכה משמעותית - אין באפשרותו של הקורא לדעת מה היה חומר הגלם הספרותי שהוגש לעריכה, ואופיו של הפינג-פונג המקצועי שמתקיים בין כותב ועורך נותר בדרך כלל מאחורי הקלעים, אך בהחלט היה עוד מה ללטש, להוסיף, לסגנן – וגם להסיר.

הפוטנציאל של אלוני ככותב ניכר בספר ובא לידי ביטוי בבניית הדמויות והמנעד הרגשי שלהן ובמשחק בין עולמן הפנימי לחיצוני, וכן ביכולת לטוות עלילות מעניינות וליצור תפניות משמעותיות, שיש בהן מידה רבה של תעוזה ודמיון. ויחד עם זאת, יש בספר לא מעט פרטים צורמים, שכדאי היה לעבוד עליהם - הסיפורים הקצרים המשובצים בספר נראים שלא במקומם, התיאורים דרמתיים מדי, עמוסים מדי בדימויים, והופכים רגשות שבמקורם הם אמיתיים וכנים למופרזים ובלתי אמינים, וחלק מן הרפרנסים התרבותיים מאולצים. 
 
הנושאים שעומדים במרכז הטקסטים שבספר הם כאלה שניתן להזדהות עמם בקלות, והם נובעים ממנעד של רגשות - תקווה גדולה לאהבה שסופה באכזבה, תחושת זרות ובדידות, רצון להשתייך ולהיות נאהב, התמודדות עם עלבון וכעס, הקושי להישאר פאסיביים לנוכח סיטואציה טורדת מנוחה והסכנה שבפעולה אקטיבית שהרחיקה לכת, ועוד. מיתון של תיאורי התחושות הללו ושימת דגש על פעולות ופחות על תיאורים, היו מוסיפים לתחושת ההזדהות ולאמינותן של הדמויות הפועלות בעקבות הרגש.

ניתן ללמוד מן הספר על כוחם של איפוק ודיוק בכתיבה – על חשיבותה של בחירת מילים מוקפדת ומצומצמת, שאין לה צורך בשורה של מילים נרדפות, בשלל תיאורים או באוסף של דימויים על מנת להעביר את כוונתה, על המשמעות הרבה שיש למשלב השפה ועל ההבנה שניתן לשמור על אותנטיות בדיבורן של הדמויות גם מבלי לעשות שימוש בשפה יומיומית מדי, ועל כך שיש קו דק בין תיאור נוגע ללב ומלא רגש ובין דרמתיות מוגזמת שמעוררת בקורא אי נוחות. אילו היו דגשים אלו מלווים את העבודה על ספרו של אלוני, היו יכולותיו הספרותיות נגלות לעיני הקוראים באופן בולט יותר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg