ראשי » תרבות » ספרות

קינות תשע"ז: משוררים כותבים על משבר ונחמה

"כל שנה היא קינה אחרת". מיוחד לט' באב: 13 משוררים ישראלים כותבים על החורבן, הגאולה ומה שביניהם. עריכה: בתאל קולמן

שלומי | אגי משעול

אֲנִי מִתְרַחֶשֶׁת.
עוֹשָֹה פְּסְס פְּסְס לַחֲתוּלִים,
מְזִיזָה נְיָרוֹת, שׁוֹלַחַת גָּשׁוֹשִׁית.

רֹב הַזְּמָן אֲנִי יְשֵׁנָה בְּתוֹךְ הַשֵּׁנָה,
כָּל מַלָּחַי נִרְדְּמוּ כֻּלָּם
וְזֶה הַשּׁוֹאֵל 'אֵיכָה תַגִּיעַ' –
גַּם.

בָּעֶרֶב אֲנִי מִתְפַּשֶּׁטֶת מוּל הַכְּלָבִים,
(הַלְוַאי וְהָיִיתִי רְאוּיָה
לְמָה שֶׁהֵם רוֹאִים בִּי).
הַבְּרוֹשִׁים בַּחַלּוֹן הֵם חֶבֶר מֻשְׁבָּעִים אָפֵל
אֲבָל לַבֶּכִי אֲנִי מַרְשָׁה רַק טִפְטוּף שֶׁל פְּשָׁט
לִפְנֵי הַמִּלִּים לְהַשְׁעִין,
וּכְשֶׁנִּדְחָק הַכֹּל לַגָּרוֹן הַצַּר
מְבַקֵּשׁ (אִם כְּבָר)
לִהְיוֹת בָּכוּי –
אֲנִי יוֹצֵאת לְפִרְסוֹמוֹת,
מַשְׁמִיעָה זַמְרִירִים
עַל חַיַּי מִסֶּתֶר הַמַּדְרֵגָה
וְלוֹחֶשֶׁת לְעַצְמִי יוֹנָתִי יוֹנָתִי
הַכֹּל טוֹב.
הַכֹּל טוֹב.

ספרה האחרון של אגי משעול, "מלאך החדר", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק
 

וְהוּא זִכָּרוֹן שֶׁהָיָה | עמיחי חסון

כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת הִתְקַבְּצוּ הַפְּזוּרִים בָּרָמָה
רֵיחַ פְּלַסְטִיק שָׂרוּף עוֹד עָמַד בְּאַפֵּינוּ
הָעוֹלָם שָׁב לִנְהֹג כְּטִבְעוֹ. לֹא עָצַרְנוּ
אֶת הַיְּרָקוֹת מֵהֵרָקֵב, אֶת הַבֵּיצִים מִלְּהִטָּרֵף
בְּעַצְמָן. שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל הֶעֱלוּ עֹבֶשׁ בַּצַּלָּחוֹת
אָסַפְנוּ פֵּרוּר אַחַר פֵּרוּר
לֶחֶם שֶׁנּוֹפֵל כְּחֵטְא בְּעַרְבֵי פְּסָחִים.
נִסִּינוּ לְהָסִיר רֵיחַ בְּעִירָה שֶׁדָּבַק      
בֵּין הַצִּפָּרְנַיִם בִּזְמַן הַמְּנוּסָה.
כְּשֶׁנִּזְקַקְנוּ כָּרַעְנוּ עַל הַקַּרְקַע
הִרְפֵּינוּ אֶת בְּנֵי הַמֵּעַיִם בְּצַד הַדֶּרֶךְ.
זְקֵנִים רָשְׁמוּ מִשְׁוָאוֹת בְּדַפֵּי חֶשְׁבּוֹן
מְחַשְּׁבִים מָה נוֹתַר וּמִמָּה נִחְיֶה.
יָשַׁבְנוּ מְיֻתָּמִים כְּאַחֲרוֹנֵי הַמְּנַחֲמִים
מַמְתִּינִים לַשֵּׁנָה הַגְּדוֹלָה.

מִי מֵאִתָּנוּ זוֹכֵר
אִישׁ צָנוּם שֶׁעָמַד עַל אַרְגָּז
בְּאֶמְצַע שׁוּק הוֹמֶה עֶרֶב שַׁבָּת
וְצָעַק בְּקוֹל חֲרִישִׁי:
עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם
וְהַבַּיִת נֶהְפָּך.

עמיחי חסון הוא משורר, במאי ותסריטאי. השיר מתוך ספר בכתובים בסדרת "כבר" לשירה, בעריכת ליאת קפלן
 

ואיך אשא |  אורין רוזנר

וְאֵיךְ אֶשָּׂא
אֶת הַבַּיִת שֶׁעָזַבְתִּי
הַאִם רוֹאִים
שֶׁעַל גַּבִּי זוֹרֵחַ
הָאוֹר הַצָּהֹב בַּמִּטְבָּח
הוֹרַי הַיְּשֵׁנִים
הֵם הַחֹמֶר הָרַךְ בְּיוֹתֵר בַּטֶּבַע
כְּכָל שֶׁאֲנִי גְּדֵלָה מִתְבָּרֵר לִי
שֶׁאֵינִי תְּלוּיָה בְּדָבָר
כְּמוֹ בְּאַהֲבָתָם.
 
אורין רוזנר, בת 26, מסיימת תואר ראשון בהיסטוריה ובפסיכולוגיה ועובדת בתקשורת
 

* | ליטל קפלן

עֲקִיבָא,
קַח אוֹתִי לְסִיּוּר מֻדְרָךְ
בֵּין חָרְבוֹת חַיֵּינוּ.
מְשֹׁךְ אוֹתִי
מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת הַמְּתוּקוֹת,
וְאֶל תּוֹכָן בַּחֲזָרָה,
אֲבָל אַחֶרֶת.
אַל תִּרְאֵנִי
שֶׁאֲנִי נִבְהֶלֶת -
לוּחוֹת הַבֶּטוֹן הָיוּ מֻנָּחִים
שֶׁבַע שָׁנִים
עַל חָזִי הַנִּמְעָךְ.
חֲרַךְ
הָאוֹר הָיָה צַר,
וְאֵינִי רְגִילָה
בִּפְשִׁיטוּת הָאֵיבָרִים.
עֲקִיבָא,
פַּלֵּס לָנוּ שְׁבִיל בֵּין גַּלֵּי הָאֲבָנִים,
הוֹלֵךְ אוֹתִי לְאַט,
הַחְזֵק לִי אֶת הַיָּד,
שֶׁלֹּא אֶמְעַד
הָאֲדָמָה שֶׁרָעֲדָה אָז
לֹא שׁוֹתֶקֶת.
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְטַיְּלִים בְּאֶרֶץ צִיָּה,
עֲצֹם לִי אֶת הַזִּכָּרוֹן,
שֶׁלֹּא אֶרְאֶה,
שֶׁלֹּא תַּבְזִיק בִּי
שְׁאֵרִית מַשְׁקוֹף סָלוֹן,
אֶת הָרֶגַע בּוֹ עָמַדְנוּ מִתַּחְתָּיו
נִמְסָכִים זֶה אֶל זוֹ
אֶל תּוֹךְ הַפַּחַד,
לִפְנֵי שֶׁהַתִּקְרָה נָפְלָה.
עֲקִיבָא,
לַמֵּד אוֹתִי לְשַׂחֵק
בַּמִּגְרָשׁ הָאֵין סוֹפִי שֶׁל הַחֻרְבָּן.
הִנֵּה, אֲנִי מִתְחַבֵּאת
מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה הַנְּתוּצָה,
לְיַד הַתְּהוֹם הַפְּעוּרָה,
מִשְּׂמֹאל לַמַּעְיָן הַיָּבֵשׁ.
שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁמִּי שֶׁעָמַד
מֵאֲחוֹרַי וּמִצְּדָדַי
וּמֵעָלַי וּמִתַּחְתַּי,
לֹא יִמְצָא לְעוֹלָם.
עֲקִיבָא,
חַפֵּשׂ אוֹתִי הֵיטֵב,
שֶׁלֹּא אִוָּתֵר גַּם אֲנִי בֵּין הַשְּׁבָרִים.
מְצָא אוֹתִי הֵיטֵב,
אוּלַי אָז
תִּמָּצֵא לִי נֶחָמָה,
אוּלַי אָז נִצְחַק עַל כָּל זֶה
יַחַד.

ליטל קפלן היא פסיכולוגית וכותבת, גרה בת"א
 

מדי שנה קינה | גל כהן

אַחַת לְשָׁנָה
יוֹשֵׁב הַזְּמַן לָרִצְפָּה.
מוֹנֶה אֶת תֵּבוֹתָיו כְּמִי שֶׁסּוֹפֵר
דְּמָעוֹת, וּמְחַבֵּר מֵהֶן קִינָה חֲדָשָׁה.
כָּל שָׁנָה הִיא קִינָה
אַחֶרֶת
וַאֲנַחְנוּ
דְּיוֹ שְׁחֹרָה עַל קְלַף חַיֵּינוּ
נֵשֵׁב עַל הַקַּרְקַע כְּפוּפִים בְּצוּרַת אוֹתִיּוֹת
וְנִהְיֶה גַּם אֲנַחְנוּ
מִלּוֹת זֵכֶר לַחֻרְבָּן.

גל כהן הוא סטודנט לתקשורת. בן 29,
 גר בירושלים


מילים שימושיות | תומר דבורה קהת–שור

אַל נָא תִּשְׁלַח יָדְךָ בַּתְּמִימִים.
לִבָּם מִתְאַגְרֵף בַּלַּיְלָה מִצַּעַר חָשׁוּךְ וּפָעוּר
שֶׁאֵינֶנּוּ בַּר תַּקָּנָה
בַּיָּמִים חָרוּט הַבֶּכִי עַל פְּנֵיהֶם הַטּוֹבוֹת,
עַל חִיּוּכָם.
אֲנָשִׁים יִכָּנְסוּ וְיֵצְאוּ מִן הַחֶדֶר, יְדַבְּרוּ עַל דְּבָרִים חֲשׁוּבִים
יִלְגְּמוּ קָפֶה נָמֵס בְּכוֹסוֹת מִנְּיָר.
עַל קְצֵה כִּסֵּא הַפְּלַסְטִיק הֵם יְמַשְּׁשׁוּ לְבַדָּם
אֶת הַיְּקוּם הַמִּתְפּוֹרֵר שָׁעָה שָׁעָה
בְּאוֹר הַפְלוֹרוֹסֶנְט נָקֵל לָהֶם לִקְבֹּעַ: אִבַּדְנוּ מִלִּים שִׁמּוּשִׁיּוֹת רַבּוֹת.
הֵם נוֹשְׂאִים מַבָּט אֶל הַבְּרוֹשִׁים הָאִטִּיִּים
בַּחֲרָדָה
מְאַמְּצִים סִדּוּר וְדַפָּיו הַבְּלוּיִים אֶל מַפְתֵּחַ הַלֵּב
כְּשֶׁאֶגְרוֹפִים שֶׁלְּךָ מַפִּילִים אוֹתָם אֶל הָרִצְפָּה
בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה
מְרִימִים אֵלֶיךָ עֵינַיִם תּוֹהוֹת
מְלֵאוֹת אַהֲבָה
וְזֶה הָרֹךְ שֶׁאֵינֶנִּי יְכוֹלָה לְהַסְכִּין עִמּוֹ,
הַתְּמִימוּת הַזֹּאת, עוֹד שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
וְאֵיךְ דּוֹבְרִים בִּשְׂפַת בְּנֵי הָאָדָם מִן הָעֵבֶר הַהוּא, הַבָּהִיר.

תומר דבורה קהת–שור מורה לתלמוד במדרשיית הרטמן, גרה בנופי–פרת ואם לשניים
 

רואים לך ירושלים | אודליה גולדמן

אֲרָיוֹת
בְּפַחֵי זֶבֶל וּשְׁעָרִים
וּמִגְרְשֵׁי כַּדּוּרֶגֶל וְאוֹהֲדִים
אֲדוּקִים.
פַּעַם הָיָה לָךְ קוֹלְנוֹעַ
בַּבִּנְיָן שֶׁל סַאטְמֶר, הָיָה בַּיִת מִקְדָּשׁ
עַל הָהָר, הָיָה לָךְ מֶלֶךְ מִשֶּׁלָּךְ
וְהַמַּשְׁבִּיר הָיָה לְיַד טָלִיתָא קוּמִי.
אֲנִי עֲדַיִן רוֹאָה אוֹתוֹ, לִפְעָמִים,
כְּשֶׁהָרוּחַ שֶׁלָּךְ מְדַפְדֶּפֶת
בַּמִּטְרִיּוֹת, הָפוּךְ וְיָשָׁר
אֶצְלֶךְ זֶה אוֹתוֹ הַדָּבָר.
   
אִם אָעִיר אוֹתָךְ בָּאוֹטוֹבּוּס בִּרְחוֹב
הַנְּבִיאִים, לֹא תֵּדְעִי
אִם יָרַדְתְּ בֶּעָבָר אוֹ בֶּעָתִיד,
אִם שִׂמְחָה אוֹ תַּעֲנִית. מַה שֶׁלֹּא תִּהְיִי
כְּבָר הָיִית, מַה שֶׁלָּבַשְׁתְּ עוֹד תִּלְבְּשִׁי בַּשֵּׁנִית.
הִנֵּה, בַּשִּׁקּוּף בַּמֶּרְכָּזִית
רוֹאִים לָךְ
שֶׁאַתְּ עִיר בּוֹ־זְמַנִּית.

אודליה גולדמן היא ירושלמית, מורה 
לעיצוב גרפי, סטודנטית לתואר שני בספרות באוניברסיטת בן–גוריון
 

עמוקים יסודות בתינו | גיא פרל

עֲמֻקִּים יְסוֹדוֹת בָּתֵּינוּ וְהֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר
פְּתוּחִים הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָה
גַּם הֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר וְהָאוֹר הֶעָשׂוּי מֵאוֹר
חוֹדֵר מִבַּעֲדָם וּמֵאִיר אֶת פְּנֵי הַיּוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן
וְאוֹכְלִים מַשֶּׁהוּ, מְשׂוֹחֲחִים זוֹ עִם זֶה
אוֹ נוֹגְעִים זֶה בָּזוֹ כְּאִלּוּ לָאוֹר קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמוֹ
כְּאִלּוּ שֶׁיֵּשׁ דָּבָר שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ
בְּהִירִים קִירוֹת בָּתֵּינוּ וְהֵם עֲשׂוּיִים מִצַּעַר
שְׂדֵרוֹת הָעִיר רְחָבוֹת יָדַיִם וְהָרוּחַ
שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה מִצַּעַר
מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן, בָּאָה אֶל תּוֹךְ הַבָּתִּים,
מְצַעֶרֶת בִּלְטִיפָתָהּ אֶת פָּנֵינוּ הַשְּׁטוּפִים בְּאוֹר
בְּזָכְרֵנוּ שֶׁאֵין לָרוּחַ קִיּוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ
וְאֵין דָּבָר שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹתוֹ

גיא פרל הוא משורר, אנליטיקאי יונגיאני ומורה באוניברסיטת ת"א ובבית הספר לאמנויות המילה
 

בדד | אלון ברנד

לֵב כּוֹסֵף רָקִיעַ וְאוֹדֵם דִּמְעָה בּוֹדֶדֶת
כְּנוֹפֵל אֶל אֲפֵלָה בְּלַהַב אוֹפָקָיו.
אֶלֶם מִלּוֹתָיו פּוֹצֵעַ בּוֹ כְּמוֹ מוֹדֵד אֶת
קוֹל הַלְמוּת עַצְמוֹ בְּצִפְצוּפִים וָקַו.

נִכְנָע שׁוּב עוֹלָמֵנוּ לְכוֹכְבֵי שָׁמָיו וָסַהַר
לְנַקֵּד אֶת רְקִיעוֹ כְּטִפְטוּפִים עַל מִדְרָכָה
הַנְּקֻדִּים כְּבָרְאִי בְּדִמְעוֹתָיו מֵעֵין הַסַּעַר.
עֲנָנוֹ כְּבַמִּטְפַּחַת אֶת בִּכְיוֹ מָחָה.

עַתָּה יָבְשָׁה הָעַיִן, הָרָקִיעַ שׁוּב כּוֹסֵף
וּמַאֲדִים בִּשְׁקִיעָתוֹ הַמִּשְׁתַּתֶּקֶת.
דְּבָרִים נֶעֱתָקִים מִלְּבָבִי וְאֵין אוֹסֵף.
דְּבָרִים נֶאֱלָמִים,
וָשֶׁקֶט.

אלון ברנד לומד באוניברסיטה העברית, 
עוזר מחקר ומתרגם


שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת צָהֳרַיִם | מיכל שוורץ–בלזר

א.
אַרְבָּעִים וְעוֹד אַרְבָּעִים עוֹד אֶתְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה
מִסְתּוֹבֶבֶת עַל שְׁבִילֵי טִשְׁטוּשׁ
(מִי עָבַר כָּאן? הַאִם קוֹמָתוֹ הָיְתָה זְקוּפָה?)
עַכְשָׁו אֲנִי פְּלִיטָה,
עוֹלָה לָרֶכֶב שֶׁיִּקַּח אוֹתִי לְעִיר שְׁמָמָה
שָׁם בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי
אֶכָּנֵס לְתוֹךְ מִסְפָּרָה,
אֵשֵׁב,
יַחְפְּפוּ לִי אֶת הָרֹאשׁ מֵהַגִּיל שֶׁקּוֹפֵץ עָלַי.
הַמַּיִם יִשְׁטְפוּ מִמֶּנִּי אֶת הַחִשּׁוּבִים,
אֶת חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁלִּי לְשַׁלֵּם לסַפָּר.
לְדַקּוֹת אֶהְיֶה עֲסוּקָה בַּשְּׁאֵלָה
הַאִם יִכָּנְסוּ לִי מַיִם
לַצַּוָּארוֹן
וְלָעֵינַיִם

ב.
אֱלוֹהֵיכֶם עוֹבֵר עִם מֶגָפוֹן
וְצוֹעֵק
נַחֲמוּ, נַחֲמוּ
נִרְגַּעְתִּי. עַכְשָׁו אֲנִי בְּאֵשׁ יְדִידוּתִית
שֶׁטּוֹבָה לִתְפִלּוֹת קוֹרְעוֹת לֵב, לְפֵאוֹת מִתְנַפְנְפוֹת
עַכְשָׁו אֱלוֹהֵיכֶם שׁוֹלֵט בְּעַצְמוֹ.

מיכל שוורץ–בלזר היא משוררת ועובדת סוציאלית. גרה בירושלים

אספלט | תומר לב        
                ‬
א.
אֲנִי מְנַסֶּה לְכַסּוֹת אֶת הַפֶּצַע
עִם מִלִּים שֶׁלֹּא מְסֻגָּלוֹת
בֶּאֱמֶת לְהַרְגִּיעַ
כְּמוֹ פְּלַסְטֶר עַל
קָלִיעַ שֶׁל אֶקְדָּ
אָח תִּקְרְאוּ לְחוֹבֵשׁ תִּקְרְאוּ
לְאִמָּא תִּקְרְאוּ לְמִישֶׁהוּ תִּקְרְעוּ
מֵעָלַי אֶת הַבְּגָדִים
תַּשְׁכִּיבוּ אוֹתִי עַל הַקַּרְקַע
תַּגִּידוּ לָהּ שֶׁאָהַבְתִּי שֶׁיֵּשׁ פֶּלֶא
בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא תַּפְסִיק לְהַאֲמִין לֹא
תַּפְסִיק לַחְלֹם שֶׁ
תַּמְשִׁיךְ

ב.
עַל מָה כֻּלָּם צוֹעֲקִים מָה
הָרַעַשׁ הַזֶּה בַּחוּץ
הֵם צוֹעֲקִים שֶׁלֹּא לְהִתְפַּחֵד כְּלָל אֲבָל
קַר פֹּה וְאֵין אֱלוֹהִים וְאֵין אוֹתָךְ
וַאֲנִי מְנַסֶּה
אֲנִי לֹא מָקוֹם בִּלְעָדַיִךְ
קִירוֹת לוֹחֲצִים עָלַי מִכָּל עֵבֶר וַאֲנִי
נוֹפֵל
נִמְרָח עַל אַסְפַלְט לוֹהֵט

ג.
(פַּעַם כָּתַבְתִּי בְּכָזְבִי
שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא עַל דַּלְמָטִי זָקֵן
הַיּוֹם אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמָּשִׁיחַ יָבוֹא בְּקַו
אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁתַּיִם
יִדָּחֵס בְּתוֹךְ זֵעָה
יַדְלִיק סִיגַרְיָה בַּקֹּר שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם
אֶל מוּל מוֹעֲדוֹן רוֹעֵשׁ
וְיִלְחַשׁ לְעַצְמוֹ
גְּאֻלָּה)

תומר לב הוא תלמיד בישיבת עתניאל

הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב | תהילה חכימי

הוֹלְכִים סְגוּרִים
חוֹלְפִים עַל פָּנֵינוּ
כְּמוֹ זָרִים בִּשְׁעַת הָעֹמֶס.
וְגַם אִם עָלֵינוּ גִּדְרוֹת הַתַּיִל,
שֶׁחֲלוּדָה נֶעֶזְבָה בָּהֶם,
וְהַמִּדְרָכוֹת שְׁבוּרוֹת
רְאוּ אֶת הַלְּבָבוֹת:
בְּרַחֲמֵי הַנָּשִׁים, הָאִמָּהוֹת,
הָיָה מִדְבָּר, וְהָלַכְנוּ בּוֹ
עַד שֶׁיָּרְדוּ עָלֵינוּ הַמַּיִם
שָׂחִינוּ הַחוּצָה אַחֲרֵיהֶן
זָחַלְנוּ עַל הַגָּחוֹן וְעָמַדְנוּ
עַל דַּעְתֵּנוּ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
כְּדֵי לְהָבִין רֹב הַזְּמַן רַק בְּעֵרֶךְ
וּלְהִצְטַעֵר תָּמִיד אַחֲרֵי
הַמַּעֲשֶׂה, וְלָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט
בִּימֵי הַחֹל הָרַבִּים
בְּדֶרֶךְ אַחַת -
הָלוֹךְ וָשׁוֹב
עַל הַגָּחוֹן
הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

תהילה חכימי היא משוררת ומהנדסת מכונות. ספריה: "מחר נעבוד" ו"במים", נובלה גרפית בשיתוף עם לירון כהן

חסיה | אפרת ניסימוב

בְּקַיִץ 84 הָאֲדָמָה רָעֲדָה
מֵחַלּוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הוֹרַי
רָאִיתִי אוֹתָם
אֲסוּפִים וּמְפֹרָזִים
עוֹמְדִים בַּגִּנָּה צוֹעֲקִים לִי
לָבוֹא וַאֲנִי לֹא בָּאָה
הָאֲדָמָה רָעֲדָה וַאֲנִי בַּת
שָׁלוֹשׁ מִבַּעַד לַחַלּוֹן הֵם
עוֹמְדִים וַאֲנִי רוֹקֶדֶת
צוֹעֲקִים לִי שֶׁתֵּכֶף זֶה יִגָּמֵר
הַדֶּשֶׁא הָיָה יָרֹק וְעַז חַסְיָה
הַבֻּבָּה רָעֲדָה בְּיָדִי נִשְׁאַרְתִּי
בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה הַחֲלָבִי
שֶׁלָּהֶם וְחִכִּיתִי בֶּטַח עָלָה
עַל לִבָּם שֶׁבַּבַּיִת אֲנִי יוֹתֵר
בְּטוּחָה אַחַר כָּךְ הִסְבִּירוּ
לִי שֶׁהָיָה שַׁבְרִיר שֶׁל רֶגַע
מָה כְּבָר אֶפְשָׁר לְהַסְפִּיק
וְכָל הַשְּׁאָר רַק יַלְדוּת כְּמוֹ
חַסְיָה הָרַכָּה וְהָעֲרָפֶל
הַצַּמְרִירִי שֶׁבִּגְרוֹנָהּ

אפרת ניסימוב היא בוגרת המסלול לתסריטאות בסם שפיגל ומסלול השירה של הליקון. נשואה ואם לשניים
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg