 |
/images/archive/gallery/120/243.jpg גבריאל מוקד
נעם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| גבריאל מוקד חושב שפרס ספיר הגיע גם הגיע לדן צלקה -הפרוזאיקן השנון, ההדור והמעמיק הזה, שתמיד עשוי להפתיע מחדש
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן צלקה הוא סופר ואינטלקטואל המייצג קודם כל קווי תרבות מעמיקים, רבגוניים והדורים של האינטליגנציה היהודית בפולין, והייתי אומר: גם את האלגנציה והבקיאות התרבותית של שיכבת האינטליגנציה הפולנית בכלל, שהיא מהמעולות באירופה ובכל העולם. לא רק הדימיון הרב של דיוקנו ושיעור קומתו הספורטיבי והפיזי של צלקה לאפיפיור הפולני (!), אלא גם דימיון רוחני מרחיק לכת לחוגי האקדמיה והאמנות והספרות בפרט, בוורשה, בקראקוב ובלודז', מציינים את דיוקנו האישי, הרוחני והספרותי. הקוראים כתבה זו עלולים אולי לתמוה על קישור "הקשר הפולני" הזה לדמותו של חתן פרס שניתן בתל אביב של 2004. כאן איפוא המקום להזכיר שדן צלקה עלה ארצה עם עליית גומולקה הפולנית בשלהי שנות החמישים בדומה ליורם ברונובסקי ולסבר פלוצקר, ובעידן הסיקסטיז השתלב כבר עם ברונובסקי ויוסף מונדי ועולים אחרים ממזרח אירופה בחבורה הפורמאטיבית והדומיננטית של דור המדינה בספרות העברית מיסודם של נתן זך ודוד אבידן, יואב בראל, נפתלי יבין, דוד גרינברג, יונה וולך, יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר.
חיבורו הראשון של צלקה שנתפרסם בארץ – מאמר על קלייסט ועל קפקא, שעלה ממנו גם ניחוח של ברונו שולץ וויטולד גומברוביץ' (אלה גדולי האוונגרד הפולני האירופי והעולמי ) – נמסר לי בתחילת ה"סיקסטיז" לפרסום בכתב העת "עכשיו" כתוב חציו בפולנית וחציו בעברית ראשונית – ומייד הבנתי שבדומה ל"מקרה ברונובסקי" נוסף כוח עזר חשוב לאינטלקט של דור המדינה. אכן האלגנציה והתובנות של צלקה המבקר והמסאי, וגם המספר, אינן נופלות מאלו של ברונובסקי, וגם בתחום הידע על מסורות הספרות האירופיות הוא שני רק לברונובסקי המנוח עצמו (שניהם נחצבו ונחטבו כאמור מאותו הגזע של האינטליגנציה הפולנית המעולה).
לדעתי מהשורש הרוחני הזה, האזוטרי במידה רבה, מסתעפת ונגזרת גם הסיפורת החשובה, ההדורה ובעלת הנטיות הפילוסופיות של דן צלקה. כתיבתו הפרוזאית שונה לחלוטין מהגזע הצברי העיקרי של הסיפורת העברית המודרניסטית של דור המדינה, כגון של שני התאומים הגדולים: עמוס עוז וא.ב יהושע. המודרניזם שלהם, ואפילו של יורם קניוק שנעשה יותר קוסמופוליטי, הסתמך תמיד על המסד הסולידי של המציאות הארצישראלית של קודמיהם, בני דור הפלמ"ח, ובכלל על תולדות הארץ ומסורות של ספרות עברית. לעומת זאת, צלקה נחת בישראל כביכול ישר מטרקליני אירופה וממחוזות הדיאלקטיקה הקיומית של "יהלום ואפר" שאחרי מלחמת העולם השניה, אך הוא היה גם יותר אירופי- אינטלקטואלי מאשר "יהודי נטו", בנוסח אהרון אפלפלד, זה המספר הגדול של טראומת השואה אצלנו. מבחינה זו גם ישראל וארץ ישראל הזדהרו אצלו בניצוצות "אלף לבבות" של מהגרים בוהמיים ופרולטריים אמיצים יותר, בדומה לשירי אברהם שלונסקי ואורי צבי גרינברג הצעירים מאוד, מאשר לרבדים מוצקים של צבריות ומודרניות ישראלית של ילידי המקום.
כתיבתו הספרותית של צלקה היא הדורה, אך גם דינמית ורזה (לעולם אינה חוטאת בסרבול) ופזורים בה קטעי הומור גבוה ובעל השלכות מטאפיסיות ומטאריאליסטיות. גם המתאגרף היהודי של קבוצת מכבי בוורשה ובתל אביב הוא אצלו קודם כל גבר משכיל אירופאי השט בתוך תל אביב כבסירה שמפליגה לחופי פלשתינה – א"י מסרטי ואידה, ברגמן ופליני. והנה, אם מצד זיקה לספרות אירופית והידור שקט הוא דומה ליהושוע קנז ומצד הפנטסיה הוא קרוב דווקא למאיר שלו, הרי מצד האכזיסטנציאליזם הבסיסי שלו, הקיים גם בלב ריאליזם פנטסטי ובתקופת הדהקונסטרוקציה, הוא דווקא קרוב ל"תאומים הגדולים", עוז ויהושע ויצחק אוורבוך – אורפז וקניוק, ומצד מסעות אכזיסטנציאליים בלב תל אביב והארץ בכלל, הוא קרוב אפילו ליעקב שבתאי.
בין כך ובין כך, בדרכו המיוחדת תפס צלקה בהדרגה את מקומו בין בכירי הסיפורת של דור המדינה, למרות מעמדו המהגרי הראשוני בתור איש-חוץ הדור.
מתן פרס ספיר עושה צדק עם הפרוזאיקן השנון, ההדור והמעמיק הזה, שתמיד עשוי להפתיע מחדש, כי איננו נעול על אותן תבניות צפויות, שנחת מוורשה בתל אביב, כאשר מייסדי ספרות דור המדינה היו עדין צעירים מאוד ופעלו בחוג צר למדי, ונעשה אם לא לאחד האפיפיורים, אזי לאחד החשמנים: חשמן אלגנטי ובולט של הסיפורת שלנו. כעת בוודאי הוא גם הזמן הנאות לבדיקה ביקורתית מוקירה ומפורטת של כתביו ושיקלולם הביקורתי הכולל.
המומים מהפרגון של גבריאל מוקד? בואו תראו לו מה זה בפורום בקר את המבקר
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | פרופסור גבריאל מוקד מלמד פילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון ולימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. עורך כתבי העת לספרות "עכשיו" ו"ג'רוזלם רוויו" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
