 |
/images/archive/gallery/141/017.jpg טומי לפיד.צילום:
ארכיון  |
|
|
|
|
|
|
| טומי לפיד מספיד את חברו הטוב, אפרים קישון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תמיד אמרת, שהומור זה דבר רציני. והנה, אתה עושה כזו בדיחה גרועה. רק לפני כמה ימים בישרת לי בטלפון, מבית החולים, שהלב בסדר, אתה חוזר הביתה. חזרת הביתה והלב נדם. ליזה אומרת שהייתה לידך, דיברתם במצב רוח טוב ופתאום השתתקת לתמיד. למעלה מחמישים שנה היית חברי הטוב, חמישים שנה החלפנו מיליון מלים, בעברית ובהונגרית, חמישים שנה דאגנו מה יהיה עם המדינה הזאת, חמישים שנה ראיתי אותך שולף מכיסך העליון את הפתק שעליו רשמת כל הברקה שצצה בראשך, חמישים שנה הצחקת אותי והרגזת אותי וגם עזרת לי כאשר היה צריך. ביום הולדתי השבעים אמרת: "טומיקה, לא חשוב איך אתה מרגיש, חשוב רק בן כמה אתה".
והנה , היית בן שמונים. אני כותב "היית" ואני בוכה. בוכה עליך ועל עצמי ועל הדור שלנו, שהגיע לכאן מן השואה, לארץ לא נודעת. למדת את מילון גור בעל פה וכיום אי אפשר לחבר מילון מבלי לכלול בו ביטויים שהמצאת. אי אפשר לדבר על הומור ישראלי מבלי להתחיל אתך. ובאירופה מכירים אותך כמו אצלנו, בעשרות שפות, במיליוני כרכים, בסרטים, במחזות. . .במלחמת העולם השניה הפעיל חיל האוויר הבריטי תצפיתנים עיוורי צבעים, כי אותם אי אפשר להטעות עם רשתות הסוואה. הסוד שלך היה בכך שהיית עיוור לצביעות המנומסת, העוזרת לבני אדם לקיים קשר חברתי מתקבל על הדעת.
ראית דרך רשת ההסוואה של הנימוסים החברתיים את האמת המסתתרת מאחוריהם. זה היה הנשק שלך: האמת במערומיה החושפת את חולשותינו. היית אדם עצוב, כי לא היו לך אשליות. והיית אדם מאושר כי ידעת כי אין עוד אחד כמוך. פרויקה, יש לי עוד הרבה מה לומר לך, אבל זה יישאר בינינו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
