 |
/images/archive/gallery/535/999.jpg
by Sam Blackman, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| עובדה ידועה היא שעם הגיל יורדת היכולת השכליות שלנו. מכון כושר קוגניטיבי טוען שמצא את הדרך לפתח את המוח. בריינספא קוראים לזה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם בהכרח יורדות היכולות השכליות שלנו עם הגיל? שאלתי את השאלה הזאת בפני אנשים רבים המצויים במחצית השנייה של החיים, והרוב ענו בחיוב. נדמה שהם מקבלים כגזרת גורל את הרעיון שעם הגיל, הירידה ביכולות הגופניות מחייבת גם ירידה ביכולות השכליות.
אך בעוד שלצורך שמירה על הגוף מבוגרים רבים משקיעים מאמצים רבים, בתחום הרוח אנחנו מגלים ויתור מראש. רוב האנשים המבוגרים יוצאים ממעגל העבודה, ואינם מחויבים עוד לאמץ את מוחם בכדי להתפרנס. הדבר גורר לעתים קרובות נסיגה באינטנסיביות השימוש ביכולות השכליות, ובסופו של דבר ירידה ממשית ביכולות עצמן.
מה מותר האדם מהבהמה אם לא רוחו? אם לא ביכולות החשיבה, הניתוח, הדמיון והיצירתיות שלו? בפילוסופיה של אריסטו מהות האדם היא יכולתו לחשוב. מה תהיה אם כך מהותו מרגע שיחדל לחשוב? האם אז לא יחשב עוד כאדם? גם אצל דקארט ההוכחה לקיום העצמי שלי נגזרת מעובדת היותי חושב, אך ברגע בו איני חושב עוד איני יכול להיות בטוח אפילו בקיומי.
לאור כל זאת מוזר לגלות כמה בקלות בני אדם רבים מוכנים לוותר על האפיון המרכזי שלהם, על כלי ההתמודדות המוצלח ביותר שיש בידם - על היכולות השכליות. הדבר, לדעתי, נובע
למעשה ממערכת שלמה ואכזרית של ציפיות חברתיות.
העולם שייך לצעירים. סיסמה זאת, שהתעצבה פחות או יותר בשנות השישים, מותירה את המבוגרים שבינינו הרחק מאחור, בלתי רלוונטיים. המילה "סנילי" משמעה בלטינית "זקן", ודי בכך להבין כי לזקנה הודבקו במהלך השנים משמעויות שליליות, שכולן נועדו לייתר את הקשישים בחברה ולשכנעם שיכולותיהם הכלליות נמצאות בנסיגה ועל כן מוטב להם ולסביבתם להסתגר בבית ולהטריד כמה שפחות. כמה עצוב לסיים חיים מפוארים תוך אובדן איטי של היכולות השכליות, תוך כדי נסיגה קוגנטיבית ובתחושה של מיותרות.
כבכול תחום רפואי אחר, רוב בני האדם מגיעים להיפגש עם הרופא המומחה כאשר נוצרת בעיה. רבות נכתב על הרפואה המערבית כרפואה העוסקת בתקלה ובמחלה ולא בבריאות. כך גם בתחום הקוגניטיבי: כל עוד האדם חש עצמו בריא מבחינה קוגניטיבית, אין הוא חושב להיבדק על ידי נוירולוג, וכאשר הוא חש ירידה ברמת הריכוז והזיכרון שלו, הוא מייחס זאת לעלייה בגיל, כאל רע הכרחי שכנגדו לא ניתן לעשות דבר. אך דווקא בתחום החשוב ביותר, המהווה את המפגש המובהק ביותר בין הגוף לנפש, ניתן לפעול - כשהפעולה נעשית ברמת הנפש תוך כדי התגברות על קשיי הגוף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רזרבה, פלאסטיות וקישוריות
|
|
|
 |
|
|
|
מחקרים עדכניים מראים כי קשישים רבים (מעל לגיל 80) משמרים את מלא יכולותיהם השכליות עד אפילו לעשור העשירי לחייהם. מחקרים רבים מראים כי הפעלה אינטנסיבית של הקוגניציה (מכלול היכולות השכליות) מונעת נסיגה, ואפילו מאפשרת התפתחות וגדילה בגיל המבוגר.
כיצד הדבר אפשרי? הרי המוח, אותו איבר שלו אנו מייחסים את יכולת המחשבה, מזדקן יחד עם מכלול איברי גופנו? כיצד ייתכן שאיבר יזדקן אך הפונקציה שלו לא תזדקן יחד עמו? הדבר אפשרי הודות לשלושה אפיונים מיוחדים של המוח: רזרבה, פלסטיות וקישוריות.
רזרבה מוחית - על הרזרבה המוחית נכתב רבות. הדיון בין חוקרי המוח האם אנו משתמשים בכל המספר העצום של הנוירונים או רק בחלקם נמצא בעיצומו, אך ללא ספק אין אנו משתמשים אלא בחלק קטן מהיכולות של המוח וממכלול הקשרים שהוא יכול לייצר במסגרת התאים הקיימים. המערכת המוחית כוללת כ-150 מיליארד תאי עצב, והיא כה עצומה ומורכבת עד שגם פגיעה באחוזים ניכרים ממנה לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתפקוד השכלי.
פלאסטיות - המוח הוא האיבר היחיד שאזורים בו יכולים לקחת על עצמם תפקידים של אזורים אחרים. הדבר בא לידי ביטוי במסגרת ניסיון קליני רחב של פגיעות ראש, שמהן הנפגעים מחלימים אט אט ולמרות פגיעה בלתי הפיכה בחלקים שלמים של מוחם חוזרים לבסוף לתפקוד מלא.
קישוריות - עוצמתו של המוח מבוססת על יכולתו ליצור מספר אינסופי של קשרים בין הנוירונים. כל למידה מוסיפה קשרים חדשים. בכל רגע המוח כאיבר משתנה כיוון שנוצרים בו קשרים ונתיבים חדשים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטעות של מטאפורת המחשב
|
|
|
|
|
|
|
אנו נוהגים לעיתים קרובות לחשוב על מוחנו באמצעות מטאפורה מעולם המחשבים; מתייחסים לזיכרון ארוך הטווח שלנו כאל הדיסק הקשיח, שיכול להכיל כמות מוגדרת של מידע ולא יותר. מוחנו למעשה בנוי הפוך: ככל שלומדים, כך ניתן ללמוד יותר. ככל שזוכרים, כך ניתן לעכל ולשלב זיכרונות חדשים רבים יותר - זאת בשל המבנה הרשתי של החשיבה. כשיש לנו ידע רחב, הרי שפרטי מידע חדשים מוכנסים ומתויקים מיידית במקום המתאים, במסגרת סכימה קיימת.
על בסיס השאלות והתשובות שהופיעו להלן נוצרה התוכנית הייחודית של בריינספא – מכונים לפיתוח קוגניטיבי. התוכנית מושתתת על שני יסודות מרכזיים: אימון ולמידה. בעוד שהאימון מתבצע על גבי המחשב באמצעות תוכנה, הלמידה נעשית סביב שולחן עגול באינטראקציה קבוצתית מאתגרת.
כפי שהקוגניציה של הילד או המתבגר מושפעת בעיקר מאינטראקציה חברתית, כך גם פועלת הקוגניציה של האדם המבוגר. היתרון בקבוצה הוא שהיא מביאה לפתיחות מחשבתית - הזולת הנו תמיד בעל יכולת וחופש השתנות מתמידים.
האימון הממוחשב מפתח בעיקר קשב, ריכוז וזיכרון, כאשר בין שלושת המושגים מתקיימים יחסים של בנייה הדדית. הבסיס לקוגניציה הנו הקשב: לעיתים קרובות אנו חושבים שאיננו זוכרים פריט מסוים מכיוון שלא היינו בקשב וכלל לא קלטנו אותו. הריכוז הוא היכולת להחזיק קשב לאורך זמן, ועל הזיכרון וחשיבותו אין מה להכביר במילים. האימון מתבצע מצד אחד כתהליך אישי, שבמהלכו המחשב לומד את היכולות והצרכים האישיים של כל אחד, ומצד שני במסגרת תומכת של ישיבה משותפת מול המחשבים.
כפי שבחדר הכושר אין אנו הולכים על גבי ההליכון בכדי ללמוד ללכת אלא בכדי לשפר את מצבנו הקרדיו-וסקולארי, גמישות שרירנו וכוחם, גם כאן האימון נועד לשפר יכולות קיימות. הלמידה לעומת זאת היא יצירה של יכולות חדשות. אם נשאר עם המטאפורה של הפעילות הספורטיבית נוכל לומר שכפי שהאימון הממוחשב מקביל להליכה על ההליכון, הלמידה היא המקבילה לשיעורי טניס למי שמעולם לא שיחק. זוהי למידה חדשה היוצרת מערכים חדשים של קשרים מוחיים ובכך מרחיבה את היכולות, והופכת חלקים גדלים והולכים של הרזרבה המוחית לזמינה.
הסדנאות הקבוצתיות האינטראקטיביות כוללות מגוון של פעילויות, סיעור מוחות סביב שאלות פתוחות הרלוונטיות לחיי האדם - פילוסופיה מעשית, דיונים המבוססים על טקסטים מגוונים, קטעי מוזיקה או וידיאו, תרגילי זיכרון קבוצתיים, תרגילי יצירתיות, פעילות מוטורית מעוררת קוגניציה, תרגילי דמיון מודרך ותרגול גופני מכוון קוגניציה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
הכותב הוא מנכ"ל בריינספא, מכונים לפיתוח קוגניטיבי
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
