 |
 |
|
|
| "מדינתי, אל תחששי לחשוף את פגיעותך" |
|
|
|
| דפנה אלפרסי לא הופתעה מהבחירה חסרת התעוזה באיתן שוורץ הבנאלי, אבל היא חושבת שדווקא דוברים פחות מלוטשים ומקצועיים עשויים לסייע יותר למנגנון ההסברה המקרטע שלנו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"שגרר אותי איתן", קראו חולצות האוהדים שנכחו אמש בנתב"ג בגמר "השגריר", ואכן הוא ישגרר. לא הופתעתי מהחלטת השופטים, הבחירה באיתן היתה הברורה, הצפויה ויש שיאמרו המתבקשת. לא נראה לי שמישהו באמת היה בהלם מזכייתו של איתן שוורץ.
נכון, איתן הוא הבחירה הרציונלית. אבל בפרק זה צביקה ניצח עם קסם וחן במשימה מול כיתת הצעירים הניו יורקים, ומהרטה ידעה לעורר סימפטיה ואהדה עם אישיותה וסיפור חייה אצל התובע אליוט שפיצר, אצל כתב הקשוח מהדיילי ניוז ואצל יהודי התפוצות. אז מה קרה כאן בעצם?
מסתבר שהמשימות בניו יורק למעשה לא נלקחו כשיקול מרכזי בהחלטת השופטים, וגם לא דעת הקהל, אחרת הזוכה היה צביקה או מהרטה. ולמה לקחת אותן בחשבון, זה לא כאילו הם יצטרכו לעבוד שם או משהו.
איתן היה אתמול במגרש
הביתי שלו, ודווקא שם, בלט באי ייחודיותו. רעיון תוכנית "השגריר" נבנה על הרצון לשפר את תדמית ישראל בחו"ל, להוסיף לה פן חיובי ואולי מפתיע. העולם ציני וספקן כלפי דוברים ישראלים, חלקלקים או לא, הבאים להצדיק ולהסביר את מדיניות ישראל. לעומת זאת, העולם גילה התעניינות בתוכנית "השגריר" עצמה וכנראה כן מעוניין לשמוע סיפורים מרתקים על ישראלים שיש להם גם מה לומר על יופי המדינה.
עם זאת, ישראל החליטה שוב "ללכת על בטוח". ההסברה הפלשתינית אינה חוששת לקחת את הסיכון המחושב ולא מהססת לשים מול עיני העולם את הצעירים הבלתי מלוטשים הנתלשים מחיי המציאות הקשה. לא פעם שיטת הסברה זו הכניעה את הטובים שבדוברינו, שכן, כפי שנאמר, מספרים ועובדות הם טובים ויפים, אך בכדי לשנות עמדה יש לפנות לרגש ולגעת בלב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
איתן ואמא אחרי הזכייה. צילום: רועי בכרך
|
|
|
 |
|
 |
|
"חוויה טלוויזיונית, מנופחת ושטחית"
|
|
|
 |
|
|
|
ישראל מדינתי, השתמשי באנדרדוגיות שבך, אמצי את הסיפורים המגוונים שלך ואת הפנים הרבות, את היופי ואת הקושי ואל תחששי לחשוף את פגיעותך, רק כך ניתן לעורר אמפתיה, ולראיה, הצלחתה הכואבת של ההסברה הפלשתינית.
אם כבר החמצות, ההחמצה העיקרית ב"השגריר" היתה של הדמויות שבה. לדעתי, אם כבר ריאליטי, אז שיהיה עד הסוף. אנחנו רואים הבזקים קצרים של דמויות שטחיות על המסך, אך תנו לי לחלוק אתכם, לו היו המצלמות דלוקות לאורך כל הדרך, היה לכם הרבה, הרבה יותר מעניין.
לו הייתם מכירים את האנשים, מכירים את מעלותיהם ואת שגעונותיהם, היתה הסדרה הופכת למסמך תיעודי ייחודי של פני החברה הישראלית ושל הקשיים והשסעים המצויים בה.
התוכנית היתה חוויה טלוויזיונית, אומנם מנופחת, שטחית ואובר-הפקתית, אך אני בספק אם סדרה שכזו הייתה יוצרת עניין כה גדול לו הייתה מתקיימת במדינה אחרת.
אולי המהפך בהסברה הישראלית לא יתחולל עם כניסת איתן שוורץ לתפקידו, אך המוטיבציה הלאומית הקיימת לשינוי תדמית ישראל היא קרקע פורייה לשינוי המבורך, ואני מקווה שהשינוי יהיה לא רק תדמיתי, אלא גם תכליתי.
באהבה,
דפנה אלפרסי
|
|
|
|
|
|
|  | | שלושת הפיינליסטים. צילום: רועי בכרך | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סטודנטית בחוג לדיפלומטיה, בפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, ומכוכבות "השגריר" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
