או שאתה על האוטובוס, או שאתה לא על האוטובוס
השנה 1964 ועל האוטובוס הפסיכדלי של קן קיזי יש צעירים שלוחי רסן שעושים LSD במטרה אחת ויחידה: לדרוך על הגז עד כמה שאפשר במירוץ אל קצה התודעה האנושית. עידו הרטוגזון על הסופר והפסיכונאוט שהתחיל בתור שפן הניסויים הפסיכדלי של ה-CIA. המאסטר האינטרגלקטי ה-13
בתחושה של כבוד עמוק וגם שניות מסוימת אני ניגש לכתוב כאן על המאסטר האינטרגלאקטי ה-13, הסופר והפסיכונאוט קן קיזי. קיזי והחבורה שלו הקונדסנים העליזים (Merry Pranksters) היו אנשים שהשתמשו בסמים פסיכדליים בצורה הכי בלתי אחראית שיכולה להיות (חוץ מה-CIA והממשל האמריקני), אבל מצד שני הם חיו על הקצה, ב-Now , בכל נים מנימי ישותם.
הזמן הוא סוף שנות החמישים, ואנחנו בתקופה משונה שבה הגוף העיקרי שמחלק LSD לנוער האמריקאי הוא ה-CIA , שפרוייקט ה-MKULTRA שלו בדק את האפשרות לעשות שימושים צבאיים בסם הפסיכדלי העוצמתי.
קן קיזי, שהיה באותה תקופה סטודנט בתוכנית הכתיבה היצירתית של סטנספורד, התנדב להיות שפן הניסויים הפסיכדלי של ה-CIA, אלא שבמהלך הניסויים התחיל העולם של קיזי לשנות את צורתו במהירות. בשביל קיזי, כמו בשביל רבים אחרים באותה תקופה, היה ה-LSD חזית חדשה לחלוטין בחקר התודעה ובהיסטוריה של האנושות, כרטיס כניסה לעולם סודי ומופלא שאותו הכירו רק בודדים.
החוויות של קיזי בחוות הניסויים הפסיכדלית של ה-CIA היוו את הבסיס לספר הביכורים של שלו "קן הקוקיה" שנכתב בהשפעת LSD והפך לבסוף לסרט עטור אוסקרים. קיזי זכה באותה תקופה לכבוד כאחד הכשרונות הספרותיים המבטיחים של ארה"ב. בשביל השכנים האינטלקטואלים בשכונת Perry Lane ההצלחה הלאומית של קיזי אצל המבקרים הייתה הוכחה לכך ש-LSD לא דופק את המוח אלא דווקא מרים אותו לגבהים יצירתיים. זה היה תחילתו של מהלך שהוביל רבים מהאינטלקטואלים והבוהמיינים של אמריקה להתחיל להתנסות בחומרים משני תודעה.
קיזי, שבאותה תקופה כבר עזב את ניסויי ה-MKULTRA והמשיך להתנסות בעצמו ב-LSD ובסמים מוזרים אחרים כמו הסם ההלוצינוגני הסובייטי IT-290, עוד הספיק לכתוב ספר נוסף, אבל נראה שחוויות ה-LSD שינו אצלו משהו. ה-LSD פתח אצל קיזי משהו, את התאווה לדבר הזה, לדבר האמיתי, לדבר הזה שמילים לעולם לא יוכלו לתאר אותו - לחוויה. החזון החדש של קיזי היה לצאת מעבר למילים, לעבור לחיות ב-עכשיו.
וה-NOW המוחלט הזה, החוויה הבלתי מעורערת של להיות חי עד הסוף ולגעת בשמיים, עמדה בבסיס הפרויקט הבא של קיזי - האוטובוס הפסיכדלי. אוטובוס ה-LSD הפסיכדלי של קיזי הפך לאחד הסמלים הבולטים של החיים החופשיים של שנות השישים. בולט כל כך שהביטלס כתבו בהשראתו את השיר Magical Mystery Tour ואף יצאו לצלם סרט באותו שם תוך חיקוי ברור של הסרט הפסיכדלי שצילמו הקונדסנים של קיזי.
אוטובוס הקסמים של קיזי היה אוטובוס בית ספר שקנה בזיל הזול. קיזי והקונדסנים העליזים צבעו את הרכב בקרנבל ססגוני של צבעים זוהרים (שבהם היו נוהגים לצבוע כל דבר שבו נתקלו) וחיווטו את האוטובוס עם מערכת סאונד ואינספור רמקולים ומיקרופונים שקישרו בין חלקיו השונים. בגג הם קדחו חור שאיפשר לעלות למעלה, לשבת ולנגן מוזיקה. אפילו מערכת תופים הייתה שם. מאחורי האוטובוס שמו הקונדסנים שלט "אזהרה: מטען מוזר" ובמקום יעד הם כתבו מקדימה ובגדול Furthur. הלאה, לכל מקום, בכל הכוח, בלי להתחשב בשום חוק תחביר או דקדוק.
במושב הנהג ישב ניל קסדי, גיבורו החסון וחופשי הדרך של הרומן 'בדרכים' של ג'ק קרואק, שהפך לסמל הביטניקים של שנות החמישים. קסדי כבר היה קרוב לגיל 40 כשהפרנקסטרים יצאו למסע שלהם והצטרפותו למסע העניקה לו רובד נוסף של משמעות. זה היה המסע שבו יעביר דור הביטניקים של שנות החמישים את השרביט לדור ההיפים של שנות השישים.
אבל למרות גילו המתקדם לא שיחק
אינספור ההיתקלויות של חבורת הפרנקסטרים הצבעונית עם שוטרים לא הניבו מעצרים אלא בעיקר שוטרים מבולבלים שהתופעות המוזרות שאותן פגשו הדהימו אותן כל כך עד שהניחו להן להמשיך הלאה בדרכם – Furthur. אפשר לומר שמה שחילץ אותם ברוב המקרים היה הכישורים הפסיכו-טלפאתיים של קיזי וקסדי, אנשים כריזמטיים בצורה בלתי רגילה שהיה להם הכשרון לגרור כל אדם שאותם פגשו לתוך "הסרט" שלהם, כפי שכינו זאת ולגרום להם להאמין בכל דבר שרצו שיאמין בו (תחשבו על הג'דיים במלחמת הכוכבים).
האוטובוס המטורלל של קיזי היה ישות קוסמית פסיכדלית ואמורפית ששינתה את צורתה לאורך הנסיעה, כאשר לאורך הדרך כל זהמן עלו וירדו אנשים. האוטובוס היה אלגוריה לחיים. "או שאתה על האוטובוס, או שאתה לא על האוטובוס" היה קיזי נוהג לומר. להיות על האוטובוס היה להיות במסע מתמיד של גילוי, של הרפתקה. לחיות ב-עכשיו.
כדי להצליח להוביל בהרמוניה קבוצה אינדיבידואליסטית כל כך של צעירים פורקי עול בכל מובן נדרשת כריזמה וחוכמה יוצאת דופן, וזה בדיוק מה שהיה לקיזי. קיזי לא היה המנהיג של הפרנקסטרים אלא ה"לא-נווט" שהוביל את חבורת הפרנקסטרים מבלי להוביל, באופן דאואיסטי. כל פוטנציאל לעימות נפתר על ידו במחווה פשוטה או משפט סתום למחצה כמו "שום דבר אינו לעד" או "ראה עם אוזניך ושמע עם עיניך", שכפי שעושה הזן, גרם לפרנקסטרים להסתכל על הכל קצת אחרת.
הסופר והעיתונאי טום וולף שכתב ספר על האוטובוס (The Electric Kool-Aid Acid Test) משווה בין מסע האוטובוס של חבורתו של קיזי לבין הרגעים הנדירים הללו בתחילת הדרך של דתות ותנועות דתיות – כאשר ההתנסות הדתית היא עדיין אותנטית, חיה, נושמת, בועטת, חסרת גבולות.
אלא שכאן לא היתה שום תיאולוגיה, שום פילוסופיה, שום תביעה מוסרית או חברתית. הדבר היחיד שהיה הוא מחויבות סוחפת של קבוצת אנשים ל-NOW. היה כאן משהו רוחני ואפילו דתי חזק מאוד, אומר וולף, אבל כמו בתחילת היווצרותן של כל הדתות הגדולות העניין לא היה איזושהי מערכת אלא החוויה.
"אתם יודעים, אתם לא תעצרו את המלחמה הזו בעזרת עצרת, על ידי מצעד ... זה מה שהם עושים ... הם עורכים עצרות והם צועדים" אמר קיזי לסטודנטים הנדהמים. "הם עושים מלחמות כבר עשרת אלפים שנה, ואתם לא תפסיקו את זה ככה ... עשרת אלפים שנה, וזה המשחק שהם משחקים בשביל לעשות את זה ... עושים עצרות וצועדים ... וזה המשחק שאותו אתם משחקים ... המשחק שלהם".
רגע אחר כך קיזי שלף מכיס המעיל הזוהר שלו מפוחית והחל לנגן לתוך המיקרופון שיר בלוז מוטרף למול קהל האלפים ההמום. את הצעקות של המפגינים הוא השווה לצרחות של המעריצות בקונצרט של הביטלס בו ביקר כחודש לפני כן. "הן צועקות אני! אני! אני! אני! זו הצעקה של האגו וזו הצעקה של העצרת הזו". העצה שלו למפגינים היתה: פשוט תסתכלו על המלחמה הזו ואז תפנו לה את הגב ותגידו 'שתלך להזדיין'.
המפגינים לא יצאו באותו יום להתעמת מול השוטרים. הנאום של קיזי היה כמו בעיטה היישר בבטן של תנועות השמאל החדש של שנות השישים. הוא הציג את האלטרנטיבה המיסטית החדשה: מעבר מפעילות פוליטית לפעילות פסיכדלית.
שיא הפעילות של קיזי והפרנקסטרים היו מבחני האסיד המפורסמים. היוזמה הראשונית למבחנים יצאה מתוך "פסטיבל הטריפים" שהפרנקסטרים ארגנו יחד עם סטיוארט בראנד. הרעיון היה פשוט. לקחת קבוצה של אנשים שמעולם לא ניסו אסיד, לשים אותם בסביבה הפסיכדלית של הפרנקסטרים עם המוזיקה, הצבעים הזוהרים והאורות הסטרבוסקופים, לתת להם LSD ולהעביר אותם חוויה רוחנית שכמותה לא חוו מעולם. אם אתה מצליח לעבור את זה בכבוד ולהתעמת מול המציאות העליונה מבלי להתחרפן הרי שעברת את מבחן האסיד.
החזון של מבחני האסיד היה חזון של מדיה. אם במדיות הישנות כמו הריאנוע או הרדיו האדם השתתף בעולם המדומיין בעזרת חוש אחד בלבד, ובקולנוע ובטלוויזיה הוא נמצא מול עולם של מראה וקול - הרי שמבחן האסיד היה מדיה חדשה שבו אין עוד הבחנה בין סרט לשחקנים.
מבחני האסיד היו ניסיון להפיץ את החוויה בכל ארה"ב. כל אדם יכול להתנסות בחוויה, להיות חלק ממבחן האסיד. המועדים למבחני האסיד היו מפורסמים במקומות מיוחדים שעות ספורות לפני האירוע, קצת כמו במסיבות הטבע היום. אאוזלי (השפן הלבן מהשיר של ג'פרסון איירפליין) היה ספונסור ה-LSD, הפרנקסטרים דאגו לאווירה הפסיכדלית, הגרייטפול דד היו להקת הבית (שרוב הזמן הייתה קרועה מכדי לנגן) והקהל בא להתנסות.
מבחני האסיד היו מקור בלתי נדלה לסיטואציות פסיכדליות ונפשיות קיצוניות. המשטרה, שרצתה לשפוט את קיזי על אחזקת מריחואנה, כבר הייתה קרובה ובשלב מסוים החליט קיזי לביים את ההתאבדות שלו וברח למקסיקו שם המשיך לקיים מבחני אסיד בשביל האוכלוסיה המקומית. אחרי חצי שנה במקסיקו, שבה הספיק להסתבך גם עם המשטרה המקומית, חזר הסופר הנמלט והפושע הפסיכדלי לארה"ב והמשיך במעשי הקונדס שלו. החזון של קיזי בשלב הזה היה להיות מעין גיבור קומיקס פסיכדלי ולגרור את האומה האמריקנית כולה לתוך הטריפ שלו. בעוד המצוד בעקבותיו נמשך היה קיזי מופיע לרגע או שניים לראיון פתאומי בעיתון, בטלוויזיה או באיזה אירוע גדול ואז נעלם כעבור מספר רגעים כלעומת שהגיע.
החזון הגדול היה בשלב זה לערוך לאלפי בני אדם את מבחן האסיד הגדול בהיסטוריה באולם ווינטרלנד מתחת לאף של המשטרה. הרעיון היה לעשות נשף מסכות פסיכדלי. המשטרה תגיע אבל לא תדע מי מחובשי המסכות הוא קיזי. באמצע מבחן האסיד יחשוף קיזי את עצמו, ישא דברים קצרים להמון ואז ייתלה על חבל בקרבת מקום ויחולץ במסוק שיגיע לפתע מהגג.
כל זה לא קרה. קיזי הספיק להיתפס על ידי המשטרה, להשתחרר, לתכנן שוב את האירוע בווינטרלנד ולחטוף בסוף סכין בגב מהתנועה הפסיכדלית שהתחילה לקבל סחרחורת מהטריפר המטורלל הזה. טקס האסיד האחרון שקיזי קיים היה טקס הסיום של מבחני האסיד, שאליו הזמין את כל מי שהיו חלק ממבחני האסיד לאורך השנים. שם הוא דיבר לראשונה בפני הקהל על "להמשיך מעבר לאסיד", על להפסיק להתבונן בשלהבת ולהפוך לשלהבת עצמה.
"במשך שנה היינו בגן עדן. האסיד פתח את הדלת אליו", אמר במבחן האחרון ההוא. "אנחנו נכנסו דרך הדלת ההיא ונשארנו שם קצת ואז יצאנו החוצה דרך אותה דלת. אבל עד שלא נתחיל להמשיך הלאה... אנחנו לא הולכים להגיע לשום מקום, אנחנו לא הולכים לחוות שום דבר חדש".
בטקס הסיום של מבחני האסיד קיבלו המשתתפים תעודות על כך שסיימו בהצלחה את מסע המסתורין הקסום והגדול. זמן לא רב לאחר מכן נאסר קיזי והפרנקסטרים התפזרו לדרכם. השנה הייתה 1967 אבל זו כבר היתה תחילת סוף הסיקסטיז. התנועה ההיפית, שהתפתחה בהשראת המעשים הרדיקליים של קיזי, נעשתה הרבה יותר רחבה וגדולה ודיללה את רעיונותיו לכדי מוסכמה של סקס, סמים ורוקנרול.
לאתר שהקים הבן של קן קיזי
ברוס לי | ג'ימי הנדריקס | ברוס האק | פייר טייאר דה-שרדין | הידאקי אנו | מרשל מקלוהן | טרנס מקנה | פיליפ ק. דיק | ג'פרי רג'יו | דוד אבידן | פול לפולי
נא להמתין לטעינת התגובות
