ראשי » סגנון » ניו אייג' » פרשת השבוע בראי הקבלה

סקס, שקרים וספר הזוהר: פרשת השבוע של אלי רייפמן

ספר הזהר יוצא כנגד סקס שהינו תאוות בשרים וסיפוק יצרים בלבד. לקדש אישה משמעותו "לייחד אותה מכל הנשים", שלא תהיה מבחינת "עוד אחת" שמספקת את צרכיי אלא תהיה מיוחדת בדעתי ובליבי. פרשת תזריע

רבים ממדרשי הזהר הקדוש על פרשות השבוע נותנים מידע חיוני לאדם לגבי ההשלכות הרוחניות של מחשבותיו ומעשיו. הזהר מאפשר לנו לבצע פעולה מונעת, לפני שיהיה מאוחר מדי וכדי שלא נצטרך משפטים מלאי רחמים עצמיים בסגנון "אם רק הייתי יודע...".

והפעם, המאור הקדוש, ר' שמעון בר יוחאי, מקלקל לנו את אחת ההנאות המרכזיות של ימינו: סקס חופשי. אף שפרשת תזריע עוסקת בעיקר בענייני טומאה וטהרה (שהם הנושא המרכזי ביותר בששת סדרי משנה - סדר "טהרות"), ובעיקר בענייני טומאה ביולוגיים כגון וסת, זיבה, נגעים, צרעת וכד', תשומת הלב בזהר מופנית לברית המילה, ובעיקר לנדר שמאחורי הטקס.

הקבלה, להבדיל מהמדרש התלמודי, עוסקת בפנימיות הדברים. המהויות הרוחניות המשפיעות על חיינו הגשמיים. מאחורי אקט המילה עומד עקרון הברית, ההסכם, כפי שנחתם בין האדם לבורא עולם. ההסכם, ברמתו הרוחנית שמעבר

לאקט הטכני, מדבר על מילת "ערלת הלב".

מבחינה קבלית, ערלת הלב היא הקליפות הרוחניות המקיפות את נשמתנו ומונעות מאתנו חיבור לאור האלוהי ובעיקר את החיבור לכלל.

ערלת הלב נוצרת ומתעבה ככל שאדם שוקע יותר ויותר באהבת העצמי שלו ומתעלם מטובת הכלל והבריאה. ברית המילה הינה טקס שמשמעותו הרוחנית היא התחייבות והתגייסות למלחמת קודש ביצרים ובתאוות שהאדם נכנע להם, או יותר נכון - עובד להן.

כפי שכבר הסברנו בפעם אחרת, זוהי העבודה הזרה - עבודת "האני" הנצחית שבה סיפוק צרכי העצמי הוא האלוהים החדש והכל משני לו. הקבלה מייחסת לכניעה זו לתאוות את שורש כל הרוע בעולם. ההסכם בברית המילה הוא למעשה התחייבות לדרך חיים שבה אנו מלים את "ערלת לבבנו" על בסיס קבוע, כלומר נלחמים בכניעה לתאוות יצרינו שהיא מקור הערלה/הקליפה הרוחנית. זהו הנדר במצוות ברית המילה. 

אך מה שמעניין אף יותר הוא מנגנון הנדרים עצמו שנחשף בזהר ושופך אור על בורותנו בקשר למילים, הבטחות ונדרים שאנו מפזרים ללא כל מחשבה או הבנה לגבי משמעותם הרוחנית.

פרשת תזריע בזהר מגלה לנו כי קיים מעין מנגנון "רישום נדרים" לכל אדם. מנגנון זה נמצא במיקום רוחני שנקרא "ספירת יסוד". על קצה המזלג ובהפשטה מוחלטת, המקובלים מתארים מבנה המקשר בינינו לבין עולמות הרוח והבורא, מבנה הנקרא "עשר הספירות". רבים מכירים או לפחות ראו את התרשים הסכמטי המייצג אותו. על פי הקבלה, לכל ספירה יש משמעות ותפקיד באיזון האנרגטי של האדם הגשמי לעומת עולמות הרוח.

מבלי לצלול לעומק העניין, נאמר רק שספירת יסוד, שהיא הספירה השמינית מלמעלה הנספרת מספירת חכמה (כי בספירה העליונה ביותר, ספירת "הכתר", אל לנו לעסוק כלל), היא מעין ספר רישום לכל החלטה, הבטחה או הסכם שאנו מייצרים במוחנו.

מבחינה מכנית, ספירת היסוד עומדת כמו "ברז רוחני" במרכז זרימת האנרגיות שמקיימות אותנו ומשפיעות עלינו. וכאן מגיע החלק המעניין - ברגע שבו אנו מפרים נדר (הבטחה, החלטה או הסכם) - הפרה זו כמו "סוגרת" מעט את ברז ספירת היסוד ומקטינה, אם לא עוצרת לגמרי, את זרימת השפע האלוהי לאדם.

ועכשיו, משהבנו מעט את המכניקה של העניין, נגיע לעיקר ונבין כיצד כל זה משפיע על חיינו. לחמוד אשת איש נחשב כאחד החטאים הקשים ביותר שעשוי אדם לבצע. המהות הרוחנית של חטא זה הינה עמוקה בהרבה מהשלכותיה החברתיות או האישיות. נישואין ביהדות אינם רק פיסת נייר שנחתמת ודיונים אין קץ על החלטות רבות משקל של "מוסקה או עוף" ו"מוזיקה מזרחית או לא".

נישואין הם נדר רוחני עצמתי ומוחלט "הנרשם" באותה ספירת יסוד מפורסמת אצל שני בני הזוג. חכמי התלמוד כבר אמרו ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה" ובכך העבירו מסר ברור: מספיק שאתה חושב, מדמיין, מפנטז בלבד על אשת איש - במעשה זה הינך פוגם בספירת יסוד ו"משחית" עולמות, כדברי הזהר. באופן ציורי, מחשבות אלה פוגמות בשפע הזורם מהבורא לאדם, לא רק לאלה המעורבים בחטא אלא לכל אדם באשר הוא!

על פי הזהר, ברית המילה מקוימת דווקא ביום השמיני לאחר הלידה כי רק ביום זה נוצרת ספירת היסוד אצל הוולד וניתן להתחיל "לרשום" נדרים. חייב אדם להיות זהיר בלשונו. "בלי נדר" היא לא סתם אמירה שתפקידה כסת"ח.

מרגע ברית המילה ואילך, למעשה כל נדר שמופר מייצר נזק רוחני ברמות שונות של עוצמה. "בטח שאני מגיע למסיבת יום ההולדת שלך!" אמר איש העסקים לילדו, "אני אוהב אותך לנצח!", אמרה סקרלט אוהרה לברט, "נפגשים בשבת! סגור!", אמר חבר לחברו, "בשנה החדשה אני ארד עשרה קילו!", נשבעה ברידג'ט ג'ונסון לעצמה כחלק מהחלטותיה לשנה החדשה - כל אלה הם נדרים. כל אלה נרשמים במלוא הרצינות וקיים מעקב רוחני צמוד על כל מילה כזו שיוצאת מהפה.

אפילו הנדר הקטן והטיפשי ביותר בעיניך שזרקת לחלל האוויר ולא בטוח שהתכוונת לזכור אותו - כל הפרה שלו הינה הרת אסון מהבחינה הרוחנית.

תאמרו: "אבל אני לא עושה כלום! רק מסתכל! כבר אי אפשר לשטוף את העיניים? מה קרה?!...".
לא. אי אפשר. או יותר נכון - לא כדאי.

ראשית, "שטיפת עיניים" באשת איש מייצרת את כל אותן מחשבות כמעט בלתי רצוניות על "התדבקות בה" כלשון הזהר. והרי הבהרנו, שעצם המחשבה היא היא העבירה שמייצרת כאוס רוחני הרסני באם עשית או לא עשית משהו בפועל.

ושנית (ופה החדשות הרעות באמת), אומר הזהר "...כי מי שמתדבק באשה ליהנות ממנה [בלא ברכה], ואף על פי שהיא פנויה... כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל...". ואני אתרגם: מומלץ בחום לא להתייחס לנשים כאובייקט מיני גרידא. כל הנאה מאישה (וגם הנאת אישה מגבר כמובן), חייבת להיות תחת ברכה וקידושין כדי לייצר איזון רוחני.

הזהר למעשה יוצא כנגד סקס שהינו תאוות בשרים וסיפוק יצרים בלבד. המין קדוש, אומרת הקבלה. לקדש אישה משמעותו "לייחד אותה מכל הנשים", שלא תהיה היא מבחינת "עוד אחת" שמספקת את צרכיי אלא תהיה קדושה/מיוחדת בדעתי ובליבי, הרבה מעבר למכשיר לסיפוק תאוות.

הדבר הינו סימטרי לחלוטין - קדושת המין מחייבת נשים וגברים כאחד. כל מעשה אהבה הוא נדר וטומן בחובו התחייבות וכוונה, ואם לא כך נעשה - אזי נפגמת ספירת היסוד, ונמנע השפע האלוהי לעולם.

קדושת הנדרים. זהו המסר המרכזי של פרשת "תזריע". שלא נגיד שלא ידענו.

לאתר קורסי הקבלה של אלי רייפמן

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פרשת השבוע בראי הקבלה

איש העסקים אלי רייפמן התעמק בכתבי הקבלה ורכש לעצמו ידע עמוק בתחום. זה כמה שנים שהרצאותיו בנושא קבלה מעשית ומדע מושכות אליהן קהל גדול ומגוון מכל רחבי הארץ

לכל הכתבות של פרשת השבוע בראי הקבלה