ביקורת מסעדה: ביתא קפה
קשה להעביר ביקורת על מקום כה עדין וצנוע, עם זר כלניות כמושות בוואזה וצלוחית עוגיות כמנת פתיחה, אבל כשגם האוכל שבו נראה ככה, באמת שאין ברירה. חוויה פולנית בביתא קפה
שאולי זה כבר קצת יותר מדי מאמץ? ההרהור הזה עלה בי כשעמדתי מול הכלניות פזורות הכותרת בביתא קפה שברמת אביב.
ביתא קפה הוא דוגמה מובהקת למסעדות מהסוג שמתאמץ כל כך לא לעשות מעצמו עניין עד שבסוף, לדאבון הלב, הוא מצליח. ביתא קפה-מקום שהייתי שמח לחזור אליו לקפה ולעוגה, אבל לא כל כך לארוחה שלמה - היא מסעדה שכמעט אי אפשר לבקר בלי לצאת בריון: זה מקום כל כך עדין, כל כך מצטנע, כל כך חמוד, שיש לך הרגשה שכל מילה רעה שתכתוב עליו היא מגפיים על ערוגת פרחים.
לך תכתוב ביקורת על מקום שאחד מקישוטיו הוא ויטרינה (אני מתנצל, המילה ארון פשוט לא חלה על העצם הזה) שמקושטת בקצת ספרים, ובכל אותם פיצ'פקעס נוגעים ללב שפעם קישטו כאן סלונים.
לך תתעקש על אוביקטיביות מול מקום שעל הקיר שלו תלוי שעון מגולף בעץ, מעוטר בראש אייל יפה קרניים. לך תהיה נוקב מול מקום שצבוע, מכל הצבעים שבעולם, בבז'. איך אפשר להיות נוקב מול בז'? אבל מה לעשות: יש דברים שחייבים להגיד, ואחד מהם הוא שזה מותק של מקום, עם אווירה נפלאה, אבל, מצד שני, זה גם מקום שעושה מאמץ כל כך גדול לא לעשות ענין מעצמו, ומהאוכל שלו, ומהשירות שלו, עד שהדברים יוצאים קצת מפרופורציה.
ואם בשירות זה נסלח, באוכל זה כבר קצת יותר מדי. כל אחת מהמנות שקיבלנו נראתה כמשהו שעם עוד קצת נחישות מודעת, קצת התעקשות להפוך אותה למשהו חד ומדויק יותר, היא היתה מצליחה בקלות לחרוג מתחום הבז'.
והנה , בו בזמן שבז' על הקירות פורק אותך מנשקך, בז' בצלחות זה משהו שקצת קשה להסתדר איתו. הנינוחות המופרזת של המקום בלטה מהמנה הראשונה שקיבלנו: צלחת עוגיות. כן, כן: צלחת עוגיות. ישבנו, קיבלנו תפריט, הזמנו שתייה ואיתה הגיעה גם צלחת עוגיות. אורסולה, המלצרית המיתולוגית מ"משתגעים מאהבה", חיה וקיימת.
אחרי שהעוגיות נעלמו, הגיעו שתי מנות ראשונות: לביבות כרובית עם יוגורט עזים, וסקאלופס על פירה עדשים. שתי מנות שכמעט הצליחו: לביבות הכרובית (ושימו לב שאני לא מזכיר כאן אפילו ברמז את המלים "לביבות בטטה" ) היו ראויות בתכלית, אבל סבלו משני ליקויים: ראשית, טעם הכרובית היה מדולל מאוד (מי שכבר מזמין לביבות כרובית, מן הסתם, דווקא אוהב כרובית), ושנית , מרקם הלביבות היה עיסתי מדי.
הבלילה שלהן היתה טחונה כל כך דק, שזו לא היתה לביבה אלא יותר סוג של פנקייק כרובית - וזה, תודו, כבר לא נשמע כל כך מגרה. מנת הסקאלופס סבלה מבעיה שחזרה גם במנות אחרות: חוסר קשב בין המרכיב העיקרי לתוספות. המנה כללה לא רק פירה עדשים, אלא גם סלרי, תפוחי עץ, ויוגורט כבשים - וזה היה קצת יותר מדי לסקאלופס העדינות.
סקאלופס, גם במיטבן ובשיא טריותן, הן נתחים עדיני טעם. אצלנו, מקום שבו הן מגיעות לא מהמים אלא משקיות, הטעם הזה הופך לכמעט בלתי מורגש. לעטוף סקאלופס (שהותקנו, אגב, למופת) בפירה עם עדשים, ביוגורט כבשים, בפרוסות תפוחי עץ ובקוביות סלרי זה קצת להתנשא עליהן. המנה הזו היתה עובדת להפליא, למשל, עם כבדי עוף או משהו עז טעם אחר. ככה זו היתה מנה שבה הרכיב המרכזי פשוט התפוגג.
ואם במנה הזו הרכיב המרכזי הלך לאיבוד, במנה אחרת הוא הפך לדיקטטור - מנת מדליוני חזיר עם סוכר חום, פלפל שאטה ואורגנו, שהוגשה עם לביבות אורז ופלחי קישוא מאודה, חשפה חידוש חביב: פילה כממתק.
הדבר היחיד שבלט בציפוי המדליונים היה הסוכר: הפלפל לא הצליח
כל אחד ממרכיבי המנה היה טוב: הדג טוגן למופת והיה מלא טעם, הסלט היה עשיר, פיקנטי ואי אפשר היה שלא להתפעל מווינגרט הלימון הכבוש שתיבל אותו. ובכל זאת, יחד זה לא הלך: הסלט היה קר, והוא מיהר לצנן את נתחי הדג, ואיכשהו, דג מטוגן קר מתקשה להלהיב. גם הווינגרט היה בעייתי: הוא נמצא עמוק בתחתית המנה, רק כשהגענו אליו וערבבנו אותו עם כל השאר הוא התחיל לעבוד. פינכה קטנה עם רוטב ליד המנה היתה מחוללת פלאים. אלא שפינכה כזו, כנראה, היתה חושפת את מה שאסור בשום מחיר לחשוף: התאמצות.
ובכל זאת, בתחום אחד הנונשלנטיות המאומצת היטיבה עם ביתא קפה מאד: הקינוחים. כאן, מקום שבו בדרך כלל יש נטיה להגזמה, דווקא ההתאפקות הפכה לאנינות. עוגת שמרים חמה עם שוקולד היתה קצת מתוקה מדי, אבל נפלאה לגמרי, וקרמבל תפוחים עם קליפות פומלה מסוכרות היה כל מה שביתא קפה יכולה וצריכה להיות: מנה מפוארת, מרהיבה, שבה כל העמל המוקדם (קליפות הפומלה המסוכרות) חבר יחד למנה מקורית, הרמונית ויוצאת דופן בטעמה.
במלים אחרות, ביתא קפה הוא מקום מצוין לקפה ועוגה (ובמיוחד אם מדליוני חזיר הוא העוגה האהובה עליכם). כמסעדה , זה מקום שעושה רושם שקצת פחות מאמץ להצטנע, ואולי קצת יותר מאמץ להצטיין, יוכל לעטר את הבז' שלו בפס הכסף החסר. ולא חשוב באיזה צבע.
ביתא קפה, ברודצקי 17,
תל אביב. טל ': 03-6412285
לביבות כרובית: 24 שקל
סקאלופס על פירה עדשים: 44 שקל
מדליוני חזיר בסוכר חום, שאטה ואורגנו: 66 שקל
פילה בורי על סלט חיטה, גזר וצנונית: 68 שקל
עוגת שמרים-שוקולד: 18 שקל
קרמבל תפוחים (עם גלידה): 40 שקל
3 סודה:27 שקל
טיפ: 33 שקל
סה"כ: 320 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
