ביקורת מסעדה: מסעדת חדר אוכל
השם? כל כך לא סקסי, מתאים למסעדה בקיבוץ. הרהיטים? ספסלים ללא משענת, שולחנות ארוכים, מתאים בול לאותו קיבוץ. אבל מה כל זה משנה כשהתפריט ב"חדר האוכל" פשוט מנצח. בשבילו, אפילו שווה לאכול בעמידה
מחירים: 16-38 ש"ח למנה
ציון: 4.5 (מתוך 5)
כתובת: חדר אוכל, שאול המלך 23 (המשכן לאמנויות הבמה), 03-6966188
ציון: 4 וחצי (מתוך 5)
"חדר האוכל" בניצוחו אכן משדר פשטות. שם פשוט, ריהוט פשוט, תפריט פשוט. פשטות היא שם המשחק היום: הפשוט הוא-הוא המיוחד. הפוזה היום היא אנטי-פוזה. כולם רוצים להיות פשוטים, לחזור להיסטוריה, למקורות, לבית, לאוכל של אימא.
אבל עד כמה הפשטות באמת משרתת את הלקוחות? השם, למשל. "חדר האוכל" הוא שם כל כך לא סקסי למסעדה. ניחא, לו היה ממוקם בקיבוץ רוחמה, משם הגיע מילר, אבל בסמיכות ל"הקאמרי" ולבית האופרה? "זה שם פשוט, לא מתחכם", אומרים במסעדה, "יש פה חדר, מגישים פה אוכל - תעשו אחד ועוד אחד, וזה מה שיוצא. כל כך פשוט".
והריהוט - מה פשר הספסלים הארוכים ללא משענת גב? מה פשר השולחנות הארוכים והצמודים זה לזה כאילו אנחנו באמת באמצעה של ארוחת ארבע בחדר האוכל באותו קיבוץ? נכון, זה פשוט, זה בסיסי - אבל האם זה רצון הקהל? "חדר האוכל" עוצב על ידי דן טרוים, שכבר עיצב באופן יפהפה את חנות האלכוהול חינאווי בקרליבך ואת מסעדת "לילית" בבית אסיה, וגם הפעם הוא עשה עבודה נאמנה למקור - הפעם המקור הוא קיבוץ. השאלה היא רק אם הלקוחות אוהבים לשבת בספסל פשוט ללא משענת. לדעתנו, פשוט לא.
מי שמתגבר על השם המוזר (אכן, ביקורת קטנונית) ועל הספסל ללא המשענת (כבר ישבנו במקומות נוחים פחות) ימצא ב"חדר האוכל" את התפריט הפשוט - והמנצח: בשורה התחתונה, האמת היא שבשביל האוכל שמוגש במסעדה החדשה היינו מוכנים גם לעמוד.
אפילו התפריט ב"חדר האוכל" פשוט לקריאה. כבר זמן רב לא נזדקקנו למלצרית כדי שתפרש לנו את פשר שמות המנות. מלבד מנה בשם "גוג' גיג'ה", שאותה לא הכרנו (הפתרון: לחמנייה בוכרית), הבנו הכול. איזה כיף שהכול פה פשוט כל כך.
המחירים ב"חדר האוכל" גובלים בשערורייה: תעריפים נמוכים כאלה לא ראינו זמן רב. סיבה טובה להזמין כמה מנות ראשונות וליהנות ממגוון גדול של טעמים. הבשורה המשמחת יותר היא שכל המנות נשמעות מגרות.
פשוטות, אבל עם טוויסט. סלט בצל ירוק (12 שקלים
דווקא מנת לבבות החסה הערבית (עשרים שקלים), עם קרוטוני שום ורוטב עשבי תבלין, אכזבה. לבבות חסה לא ראינו שם, כי אם עלי חסה רגילים ועליהם רוטב לא דומיננטי שלא העלה את המנה לדרגה אחת מעל סלט חסה רגיל.
הסינטה הצלויה הגיעה בכמות נדיבה, על מצע של לביבת תפוחי אדמה ולצדה חזרת לבנה. הסינטה רכה ונימוחה, ותוספת החזרת משדרגת את המנה והופכת אותה למענגת במיוחד. יש לו את זה, אמרנו זה לזה בעודנו בוהים מהצד בשף מילר הצעיר והחצוף. פשוט כל כך וקולע כל כך למטרה.
מספר המנות העיקריות לבחירה קטן הרבה יותר ממספר המנות הראשונות (כמעט שלושים מנות ראשונות לעומת שבע עיקריות. האם צריך להספיד את המנה העיקרית?), אבל גם הן אטרקטיביות. קונפי עוף שחור (54 שקלים ) הגיע עם אורגנו וריבת חבושים מעל, וכל הכבודה ישבה על רשת גריל.
העוף בושל זמן רב, והוא רך מאוד, והחבושים הביאו לו את הטוויסט המתקתק. מנת הטאג'ין קציצות טלה (46 שקלים ) הייתה טובה מעט פחות. למרות עלי המנגולד בתבשיל, החומוס, תפוחי האדמה והתבלינים המרוקאיים, נדמה שאין בה אלמנט ההפתעה שהיה במנות האחרות. הטעם תפל מעט, קציצתי, חסר ייחוד.
אחרי ארוחה פשוט מבריקה (בפשטותה) לא היינו בטוחים שאנחנו רוצים קינוח. כשהודענו למלצרית על ההחלטה היא הזדקפה והכריזה על בוואריה סודית שלא כתובה בתפריט. להצעה כזאת לא יכולנו לסרב. הבוואריה (24 שקלים ) הייתה סימבול לכל מה שקרה כאן הערב: פשוטה, בתוך קופסת פלסטיק עגולה, כאילו אנחנו מבקרים ב(קיבוץ) דליית אל כרמל, עם זרזיף שוקולד חם מעל. סיומת מתוקה לערב מענג במיוחד. אנחנו עוד נשוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
