ביקורת מסעדה: מל ומישל
מל ומישל היא אולי המסעדה המקסימה ביותר בעיר. לו הייתה אנושית היינו מתחתנים אתה. אלא מה, למרות העיצוב הרומנטי, האווירה האירופית, והאוכל הטוב, היא גם קצת משעממת
כתובת: מל ומישל, בן יהודה 155 תל אביב, 03-5293232
ציון: 3.5 (מתוף 5)
וול מל צילום: נאור רהב
שנים על גבי שנים היא פוגשת גברים בבתי קפה, כמה מהם היא פוסלת על הסף, אחרים פוסלים אותה על הסף, עם מעטים מהם ניהלה רומנים מזדמנים, ואלה הסתיימו תחילה ביבבות, ולאחר מכן באדישות.
לפני שבועיים היא הכירה את הגבר המושלם. "הוא יפה יותר מצבר", אמרה לנו בשיחת טלפון כמה ימים אחרי הדייט הראשון. "הוא חכם יותר משפרה, הוא רגיש יותר מאיתי, והוא לגמרי מבין אותי, אפילו יותר מלאון! ". השמחה מעבר לשפופרת הייתה אבסולוטית. "טוב, הוא יצא מהמקלחת, אני חייבת לנתק".
שלושה ימים לאחר מכן הם נפרדו. "איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו", סיכמה. למה זרקת אותו? מה עם כל המחמאות שהרעפת עליו? "אני לא חוזרת בי מכל המחמאות, הוא באמת מדהים", ענתה . "תהרגו אותי, אבל הוא פשוט היה משעמם".
"מל ומישל", האיטלקית בבן יהודה, היא אולי המסעדה המקסימה ביותר בעיר. לו הייתה אנושית היינו מתחתנים אתה. היא מעוצבת בקו רומנטי ואינטימי, היא משרה אווירה אירופית, היא מוקפדת ועם זאת נינוחה, יש בה צוות מקצועי, אדיב וקשוב, והיא נחמדה לכולם.
לא לחינם היא נהייתה חביבת האלפיונאים, ויושבים בה בכירי המשק הישראלי, אבל גם סתם זוגות מהאחוזון האמצעי שחוגגים יום נישואים. כולם מוצאים בה קסם שקשה למצוא במקומות רבים בעיר. כשיצאנו ממנה לא יכולנו שלא להסכים עם כל המחמאות עליה, אבל הרגשנו צורך להביט במראה ולומר: סליחה, אבל המסעדה גם קצת משעממת.
וול מל צילום: נאור רהב
יכול להיות שאילו לא אכלנו ב"חדר האוכל" יומיים קודם לכן היינו מדברים אחרת, אבל אחרי שרואים את הטוויסטים המרעננים במנות המסעדה החדשה של השף עומר מילר (למשל שומר אשכוליות ותפוזים עם פיסטוק ודבש או עלי גפן במילוי אורז, לבנה, מלפפון, שמיר ואוכמניות יבשות) קשה להביט במנות ב"מל ומישל" ולא להשוות. הן טעימות, על זה לא באנו לערער, אבל אין בהן תעוזה, אין בהן משהו שלא אכלנו במקומות אחרים.
התחלנו בלחם קלוי ומושחם עם קערית שמן וחומץ בלסמי (16 שקלים ). היה חביב למדי. טורטליני עם ראגו ( 44 שקלים ) כמנה ראשונה היה מנה קטנה למדי, אבל לא זה מה שהפריע לנו אלא המילוי הדל והמועט שבקושי הורגש. מנה ראשונה נוספת, שלוש קציצות מוסר ים, הגיעה עם גזר, ולרגע דמתה לגפילטע פיש. בסך הכול מדובר במנה טעימה שהייתה יכולה להתרומם גבוה הרבה יותר, אבל נותרה לשחות במים הרדודים. עוד קצת תעוזה, והמנה הייתה בלתי נשכחת.
מנת טריפוליני בולונז ( 74שקלים ) הגיעה בתוך צלחת עמוקה וגדולה, והכילה פסטה משובחת עם ראגו עגל וברווז ברוטב עגבניות ויין
אדום. נשמע טעים, האמת היא שגם נראה טעים. אז לאן נעלם הקסם בדרך לחך? מדוע הטעמים אנמיים? שאריות הטריפוליני נלקחו הביתה ונאכלו למחרת במשרד עם ב'. גם היא, לא למרבה ההפתעה, הייתה החלטית: לא משהו. המנה השנייה הייתה טובה הרבה יותר: עגל שיכור ( 94 שקלים ) מוקרם בתנור עם הנקניק האיטלקי המפורסם פנצ'טה ומלווה ברוטב לימונה. הרוטב היה טעים, חמצמץ במידה, לא דומיננטי מדי. גם נתח בשר העגל היה עשוי היטב, והוא השתלב מצוין עם הרוטב. את הארוחה ליווינו באפרטיף הבית - שמפניה דובדבנים ( 14 שקלים לכוסית קטנה, 34 שקלים לכוס גדולה) מתוקה וחזקה.
וול מל צילום: נאור רהב
צל"ש מגיע לשירות ב"מל ומישל". המלצרית הסבירה פנים והייתה מקצועית, שלטה היטב במרכיבי המנות ובאופן הכנתן, והייתה קשובה לצרכינו וזמינה, ולצד זה לא מעיקה. המחירים, לעומת זאת, מוגזמים. מבט בארכיון מגלה שמנת פנה ציידים שעלתה ב-2006 44 שקלים בלבד עולה כעת 78 שקלים. כמה מהמנות, בייחוד הראשונות, יקרות יחסית.
ולא סיפרנו כלל מדוע המסעדה נקראת כך: ובכן, האגדה טוענת שמל ומישל הן בנות זוג לסביות אוסטרליות שחלמו לפתוח מסעדה עם בני זוג ישראלים בניו זילנד דווקא, אלא שבני הזוג נכנסו להיריון והחליטו לחזור ארצה ולגדל את הילד כאן.
האוסטרליות התאכזבו מאוד, וכדי להמעיט בצערן הבטיחו בני הזוג שאם הם יפתחו מסעדה בישראל, יקראו לה על שמן. הבטיחו וקיימו. כך קמה בישראל, ולא בניו זילנד, מסעדה איטלקית, שקרויה על שם אוסטרליות, וברקע משמיעים בה מוזיקה צרפתית.
נא להמתין לטעינת התגובות
