מדאגה לאגדה: על טיפול נפשי חסידי
האם יש בתורה מודל לטיפול פסיכולוגי? ניר מנוסי מסביר איך החסידות מאתרת מבנים פנימיים בתוך פסוקים, מתרגמת אותם למישור הנפש ומרכיבה מהם שיטת תרפיה בת שלושה שלבים
הצעד הראשון בכל נסיון לחשוף את התייחסותה השלמה של התורה לנושא מסוים הוא לאתר את הפסוק שיותר מכל מתייחס לנושא זה, ואז להתחיל לפרקו ולנתח אותו. במקרה של חיפוש אחר פסיכותרפיה יהודית - מזדקר יותר מכל פסוק במשלי העוסק באופן ישיר בבעיות נפשיות ובטיפול בהן:
"דאגה בלב איש יַשְׁחֶנָה, ודבר טוב יְשַׂמְחֶנָה" (משלי יב, כה)
זה הכל, אך כפי שמייד נראה, זה הרבה מאוד. כמו כל דבר בתורה, גם פסוק זה הוא בבחינת "מועט המחזיק את המרובה" ויש לעמול על גילוי הרב הצפון בו.
מלת המפתח הראשונה כאן היא כמובן דאגה. המלה דאגה אינה בהכרח שלילית וישנם סוגים חיוביים של דאגות; אך הדאגה בפסוק זה מוצגת כהפך של "דבר טוב" ואם כן מדובר בדאגה שלילית. אם ננסה לתרגם את המלה בהקשר זה לשפה הפסיכולוגיסטית של דורנו, נראה שהמקבילה הטובה ביותר שלה היא חרדה. למעשה, ניתן לראות בחרדות ובדאגות שליליות לא רק בעיה נפשית מסוימת אלא שורש כל התסביכים הנפשיים. סטיה מקו בריאות הנפש מתחילה כששלוותנו מתערערת ממצב מסוים שלא בפרופורציה. כל קושי מכה גלים בנפשנו; אך אם גלים אלו מחרידים אותנו, אם הם מערערים על עצם קיומנו, הרי שאנו מצויים בבעיה נפשית.
את המלה דאגה בפסוק שלפנינו, אם כן, ניתן לראות כמעין שם קוד לשלל מצוקות הנפש, ואת הפסוק כולו כעוסק בדרך לטפל בהן.
אם "דאגה" מבטא את מצוקת הנפש, הרי ש"ישחנה" מבטא את ריפויה. אך מה פירוש המלה? מסתבר שמדובר במלה מיסתורית ומיוחדת מאוד, שיש לה לא פחות משלושה פירושים שונים – פירוש אחד בדרך פשט ושני פירושים נוספים בדרך דרוּש.
פירוש הפשט של ישחנה הוא מלשון שׁחוּחַ, במובן של כפוף. "דאגה בלב איש ישחנה" פירושו שכאשר אדם חש חרדה עליו להנמיך אותה באופן כלשהו, להפוך אותה לקטנה ושחוחה.
בגמרא מציעים חז"ל שני פירושים נוספים למלה "ישחנה". הפירוש האחד ממיר את השׁי"ן השורקת של "ישחנה" בשׂי"ן (כמו סמ"ך) והופך את המלה ל"יסִיחנה". לפי פירוש זה "ישחנה" פירושו "יסיחנה מדעתו": הדרך להתמודד עם חרדות היא
המדרש השני על המלה "ישחנה" גם הופך את השׁי"ן לשׂי"ן, אך הפעם מפרש את המלה כנובעת משורש שיחה. "ישחנה", לפי פירוש זה, משמעותה "ישׂיחנה לאחרים": על החווה חרדה לשוחח על כך עם אחרים ובדרך זו למצוא מרפא לנפשו.
לפנינו אם כן שלושה פירושים שונים לפסוק, שמכל אחד מהם משתמעת שיטה תרפויטית שונה. למותר לציין כי מבין השלוש, האחרונה היא הדומה ביותר לטיפול נפשי מהסוג שאנו מכירים ונוטים להזדהות עמו: תרפיה באמצעות שיחה. שני סוגי הטיפול הראשונים מזכירים לנו הדחקה: הדרך הראשונה מגמדת את הבעיה כאילו לא היתה, והשניה מסלקת אותה מהמחשבות.
אך ישנה דרך נוספת להבין את העובדה שיש לפנינו שלושה פירושים שונים, וכתוצאה גם דרך חדשה להבין כל אחד מהם. לפי פנימיות התורה, הדרך הנכונה להתייחס לכל מחלוקת היא לראות את כל צדדיה כמשלימים: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". את שלושת הפירושים למלה "ישחנה" היא מציעה לראות לא כשלוש שיטות תרפויטיות שונות, כי אם כשלושה מרכיבים של שיטה תרפויטית אחת.
באיזה אופן עלינו לחבר בין הפירושים? כאן בא לעזרתנו הפסיכולוג הראשון בתורה, הלא הוא יוסף מפרש החלומות. חלק מסוד הצלחתו של יוסף בפתירת חלומות המצרים היה נעוץ בכך שהוסיף להם את מימד הזמן – שפירש את כל סמליהם כשלבים בתהליכים התפתחותיים. בהשראתו, ביכולתנו לראות את שלושת פירושי המלה "ישחנה" כשלבים בזמן, כמצטרפים יחדיו למהלך תרפויטי בן שלושה צעדים.
השאלה הבאה היא כמובן, באיזה סדר עלינו לסדר את הפירושים? הפעם עלינו לפנות לדמות מאוחרת בהרבה מיוסף (אך קרובה בהרבה אלינו): הבעל שם טוב, מייסד החסידות. באחד מתורותיו המרכזיות ביותר, לימד הבעש"ט כי כל תהליך רוחני עמוק מורכב משלושה שלבים יסודיים, אותם הוא כינה הכנעה, הבדלה והמתקה: הכנעה קשורה בצמצום האגו ובהכרה שכל מה שקורה לנו בא מן ה'; הבדלה הינה תהליך של בירור והזדככות פנימיים שבהם אנו נפטרים מתכונות שליליות ומזדהים עם חיוביות; והמתקה הינה מימוש עצמי והבעה עצמית מתוקנים, הבאים כעת ממקום מבורר.
ניתן לראות כי שלושת הפירושים שלנו למלה "ישחנה" מקבילים באופן מושלם למבנה זה, ואף מסתדרים בו בדיוק לפי סדר הופעתם במפרשים, כדלקמן:
• הכנעה: יַשְׁחנה מלשון שְׁחִיה והתכופפות
• הבדלה: יְסִיחנה מלשון הסחת דעת
• המתקה: יְשִׂיחנה מלשון שִׂיחה ודיבור
ניגש כעת להתבונן בתהליך השלם כפי שהוא מצטייר מתוך הַקְבלה זו.
מה פירוש הכנעת הבעיה הנפשית שלנו ("ישחנה" מלשון שחוח)? בניגוד למה שהיה נדמה לנו מקודם, אין מדובר בהדחקת הבעיה. הדרך הטובה ביותר לתאר שלב זה הוא כהצבת החרדה בהקשר של אמונה, באופן שממילא מעניק לה מימדים קטנים יותר (ופחות מחרידים).
המצוי בחרדה שקוע בה ועסוק בה באופן שהיא צובעת את כל הסתכלותו על המציאות. במצב זה אי אפשר לגשת ישירות לניתוח מעמיק של הבעיה וסיבותיה, שכן הדבר יעשה בהכרח במסגרת מילון המונחים המשובש של הבעיה עצמה. החרדה היא שתכתיב את כלי הניתוח, את מסקנותיו ואת אופק האפשרויות אליו ניתן להתקדם – מתכון בטוח לשקיעה הולכת ומחמירה לתוכה.
בשלב הראשון צריך להשקיט את החרדה ובמידת האפשר להוציא אותנו ממנה עד שנראה אותה מבחוץ. ישנם כמה וכמה מעגלים של הקשר בהם ניתן להציב חרדה באופן שישיב מעט אויר שפוי למערכת, אולם הרחב והעמוק ביותר, וזה המעניק את אופק ההתפתחות הגבוה ביותר, הוא ההקשר של האמונה: העולם, החיים וגם החרדה שלנו נובעים כולם ממקור אלוקי ששאיפתו היא להיטיב לנו, גם אם הדרכים לכך הם לעתים קרובות נפתלות וקשות. החרדה יכולה להיות יסורים של עונש או יסורים של אהבה, אך כך או כך מדובר בדבר חיובי, הזדמנות להשיג מצב התפתחותי גבוה יותר.
זו משמעות הקשר בין פירוש הפשט של ישחנה לשלב ההכנעה. אכן, ההתחזקות באמונה פירושה בעצם הכנעה של האגו – יציאה מעודף הרגשת האני המעצימה את החרדה והפניית המבט מעלה וקדימה אל מה שמעבר לי.
הפירוש השני ("יסיחנה מדעתו") הוא כנגד שלב ההבדלה. ההבדלה בנויה הן מהתרחקות מהרע והשלילי והן מהזדהות עם הטוב והחיובי. באותו אופן, הסחת הדעת אינה רק פעולה שלילית של סילוק, אלא גם פעולה פוזיטיבית של התעסקות בתוכן חדש, שבדרך ממילא מסיטה את תשומת הלב מהתוכן הקודם. לצד עצם ההרפיה מההתעסקות בחרדה, מדובר בתהליך גיבושן של מחשבות חיוביות ובונות, המהוות תחליף למחשבות החרדתיות ובהדרגה תופסות את מקומן.
הסחת הדעת מהדאגה למשהו אחר פירושו לספר מחדש את תכני הדאגה, אך באופן בונה. מדובר בכתיבה של נרטיב חלופי לחיינו כביכול, במסגרתו כל תכני הדאגה מסודרים מחדש באופן אופטימי המראה את היתרון שבהם. במלים אחרות, יש לסדר מחדש את אותיות ה'דאגה' ולהפוך אותם ל'אגדה' – סיפור חיים חדש ובונה של חיינו. אף הפסיכולוגיה המודרנית, החל מפרויד וביתר שאת אצל יונג, הכירה בכך שמבנה הלא-מודע שלנו נעוץ בסיפורים ובמיתולוגיות שאנו ספוגים בהם. עקרון זה פועל גם בכיוון ההפוך: אגדות מבוררות ומתוקנות יכולות לחולל מצב נפשי בריא. את החומרים לאגדת הנפש החיובית יש לשאוב ממסורת האגדה התורנית, המסתכלת על מגוון צמתי החיים בעיניים של אמונה.
עיקר תכליתה של האגדה החדשה הוא לבנות בנפש דאגה חיובית – התעסקות מרוכזת ובונה בבירור יעודינו בחיים ובהשגתו. על דאגה זו אמרו חז"ל כי "אין מוסרים סתרי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו". הנפש הבריאה אינה סתם רגועה, אלא שוקדת בכל עת על השאלה כיצד עלינו לחיות את חיינו באופן ראוי ונכון. כאשר אנו מרוכזים במחשבה זו, אין בנפשנו מקום לשקיעה בחרדות מיותרות המסיטות אותנו ממנה.
רק כעת מגיע הרגע בו אנו יכולים לגשת אל הפצע הפתוח של החרדה עצמה ולדבר אודותיה ישירות ("ישיחנה לאחרים"). שני השלבים הקודמים היו בבחינת "דרך ארוכה שהיא קצרה" (ראו טור קודם והטור שלפניו) שנועדו לאפשר לנו לגשת אל החרדה ממקום חדש, המשוחרר מכח הכבידה ההרסני שלה. כאשר המטופל ניגש לבטא את הדברים עכשיו, הוא מופתע לגלות כי הוא שומע אותם באופן שונה. הוא אינו אחוז עוד בקסמם האפל אלא להפך – מסוגל למשוך אותם אל תפיסת עולמו הרחבה והגבוהה יותר.
שלב זה אינו לגמרי שונה ממה שפרויד הגדיר פסיכואנליזה – אך מיקומו החדש לאחר שני השלבים הקודמים מעניק לו הקשר אחר לחלוטין. השיחה על החרדה, ניתוחה, איתור הסיבות לה והחיפוש אחר דרכים לתקנה בחיינו, אינם מובילים בו לחטטנות עצמית ולהשתקעות גוברת בצרותינו (כפי שקורה לעתים קרובות כל כך בטיפולים המוכרים לנו). במקום זאת, הם הופכים לחויה הרבה יותר חיובית ומשחררת, יכולת להוציא מהמערכת את החומרים הרעים שהצטברו בה ולקבל החלטות טובות לגבי תיקונם בהמשך.
נשים לב, שאף כי פירוש ישחנה מלשון שיחה הוא המרחיק לכת ביותר מהפשט, הוא מתחבר לגמרי עם חלקו השני של הפסוק, "ודבר טוב יְשַׂמְחֶנָה". הדבר הטוב הוא הדיבור הטוב, לא רק זה הבוקע מאתנו אלא זה השב אלינו מהמטפל, והוא המביא אותנו לריפוי ושמחה. שלב זה מכונה המתקה משום שבו סוף סוף מומתקת המרירות שיצרה החרדה בנפש: אנו מגלים בו מדוע נועדנו מלכתחילה להתמודד עמה וכיצד בזכותה החלמנו ממנה בוגרים ושלמים יותר.
*
[המאמר מבוסס על דברי הרב יצחק גינזבורג. לאתר גל עיני]
נא להמתין לטעינת התגובות
