על מוסר וחיות אחרות: טולסטוי קורא לצמחונות
הסופר הרוסי הנודע לב (ליאו) טולוסטוי מתאר בפרוטרוט רשמים מביקור שערך בבית מטבחיים בעירו, ומסביר כי הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים חיים כמותו. מיוחד ליום הבינ"ל ללא בשר, החל היום
לפני כמה ימים ביקרתי בבית המטבחיים שבעירנו טולה. הוא בנוי בשיטה חדשה ומשופרת, המתורגלת בערים הגדולות בכוונה לגרום כמה שפחות סבל לחיות. זה היה ביום שישי, יומיים לפני יום ראשון של השילוש הקדוש. היה שם בקר רב.
מוקדם יותר, בקריאתי את הספר המצוין "האתיקות של הדיאטה", כבר ייחלתי לבקר בבית מטבחיים כדי לראות במו עיניי את האמת שבשאלות שצצות כשצמחונות עולה לדיון. אך בתחילה התביישתי לעשות זאת, כמו שאדם תמיד מתבייש ללכת להתבונן בסבל שעומד לקרות ושהוא אינו יכול למנוע, ולכן המשכתי לדחות את ביקורי.
אך לפני זמן קצר פגשתי בדרכי קצב בדרכו חזרה לטולה, אחרי ביקור בביתו. הוא עדיין אינו קצב מנוסה, ותפקידו לדקור עם סכין. שאלתיו אם הוא לא חש צער כלפי החיות שהוא הורג. הוא ענה לי את התשובה הרגילה: "מדוע עליי לחוש צער? הרי זה הכרחי". אך כשאמרתי לו שאכילת בשר אינה הכרחית, אלא מותרות בלבד, הוא הסכים, ואז הודה כי הוא חש צער על החיות. "אך מה אוכל לעשות? אני חייב להרוויח את לחמי". הוא אמר, "בתחילה פחדתי להרוג, אבי מעולם לא הרג אפילו תרנגולת בכל חייו".
רוב רובם של הרוסים לא יכולים להרוג, הם חשים רחמים ומביעים אותם באמצעות המילה "פחד". גם איש זה "פחד", אך הוא חדל מכך. הוא סיפר לי שרוב העבודה מתבצעת ביום שישי, והיא ממשיכה עד הערב.
לא מזמן הייתה לי גם שיחה עם חייל פורש, קצב במקצועו. גם הוא הופתע כשטענתי בפניו שחבל להרוג, ואמר את הדברים הרגילים על היות ההרג דבר של מה בכך. אך לאחר מכן הוא הסכים איתי, ואמר: "במיוחד כשהן שקטות, החיות. הן באות, יצורים מסכנים, נותנות אמון, זה מאוד מצער". זה איום. לא הסבל והמוות של החיות, אלא שהאדם מדכא בתוכו, לא בהצלחה, את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר, זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים חיים שכמותו, ועל ידי חילול רגשותיו נהיה אכזר. וכמה עמוק יושב בלב אדם הצו לא לקחת חיים!
ביום שישי החלטתי ללכת לטולה, והזמנתי מכר שלי להצטרף אליי. "אכן, שמעתי שהסידורים שם טובים, וקיוויתי ללכת לראותם בעצמי, אך אם הם שוחטים לא אכנס פנימה".
- מדוע לא? זה בדיוק מה שאני רוצה לראות! אם אנחנו אוכלים בשר, הוא חייב להיהרג.
- לא, לא איני יכול!
ראוי לציין שאדם זה הוא ספורטאי, ובעצמו הורג ציפורים וחיות.
אחד הקצבים תיאר את
בפעם הבאה שביקרתי בבית המטבחיים הגעתי בזמן טוב. זה היה יום שישי שלפני הטריניטי (יום השילוש הקדוש)- יום חם ביוני. ריח הדבק והדם היה אפילו חזק יותר וחודר יותר מכפי שהיה בביקורי הראשון. העבודה הייתה בשיאה. החצר המאובקת הייתה מלאה בבקר, וחיות היו נדחפות כנגד הגדרות שליד התאים. ברחוב, לפני הכניסה, עמדה עגלה שאליה היו קשורים שוורים, עגלים, ופרות. עגלות אחרות, מוסעות על ידי סוסים טובים ומלאות בעגלים חיים שראשיהם המוטלים כלפי מטה מיטלטלים, נסחבו פנימה ומטענן פורק. עגלות דומות המכילות פגריהם של שוורים, עם רגליים מזדקרות, עם ראשים וריאות אדומות בוהקות וכבדים חומים, הוסעו מבית המטבחיים.
בצד הגדר עמדו סוסיהם של סוחרי הבקר. הסוחרים עצמם, במעיליהם הארוכים ושוטיהם בידיהם, היו מהלכים בחצר כשהם מסמנים את הבקר כשלהם, או מתמקחים, או מובילים שוורים ופרים מהחצר הגדולה לאורך הגדר שהובילה לתאים. גברים אלה, בסופו של דבר, היו כולם עסוקים בענייני כסף וחישובים, כשכל מחשבה בנוגע ל"האם זה צודק או לא להרוג חיות אלו", רחוקה הייתה מתודעתם כמו שאלת ההרכב הכימי של הדם שכיסה את רצפת התאים.
לא נראו קצבים בחדר, הם כולם עבדו בתאים. ביום ההוא נשחטו 100 ראשי בקר בערך. הייתי קרוב להיכנס לאחד התאים, כשנעצרתי בדלת. נעצרתי גם משום שהתא היה עמוס בפגרים שהוזזו מפה לשם, וגם על שום הדם שהציף את הרצפה וטפטף ממעל. כל הקצבים הנוכחים היו מרוחים בדם, ואילו נכנסתי, הייתי אף אני מתכסה בדם. פגר תלוי היה מוזז לכיוון הדלת, שליש שור שחוט שכב ברגליו הלבנות מורמות, בעוד שקצב בעל ידיים חזקות היה קורע מעליו את עורו המתוח.
מחוץ לדלת הנגדית לזו שבה עמדתי, שור גדול, אדום, הובל פנימה. שני גברים גררו אותו, בקושי הוא נכנס כשראיתי קצב מניף סכין מעל צווארו ודוקר אותו. השור, כאילו כל ארבע רגליו נכנעו לפתע, נפל בכבדות על בטנו, ומיד התהפך על צידו והתחיל להניע את רגליו ואחוריו. קצב נוסף השליך עצמו מיד על השור מצידו האחורי, תפס את קרניו וסובב את ראשו למטה לכיוון הרצפה, בעוד קצב נוסף שיסף את גרונו בסכין.
מתחת לראש נשטף זרם של דם שחור-אדום, שנער מכוסה כולו בדם לכד בדלי מפח. כל הזמן הזה המשיך ראשו של השור לפרפר ללא הרף, כאילו הוא מנסה לקום, ונופף ברגליו באוויר. הדלי התמלא במהירות, אך השור הוסיף לחיות, בטנו מתרוממת בכבדות, אחוריו וארבע רגליו מתנועעות באלימות עד כדי כך שכל הקצבים התרחקו. כאשר דלי אחד היה מלא, הנער סחב אותו על ראשו למפעל החלבונים, בזמן שנער אחר שם דלי טרי, שהחל אף הוא להתמלא. אך עדיין הרים השור את גופו ונופף ברגליו האחוריות.
כשהדם חדל לזרום הקצב הרים את ראש החיה, והחל פושט את עורו. השור המשיך להתפתל מכאב, בעוד שהראש מופשט מעורו גילה עורקים אדומים ולבנים, ונשאר בתנוחה שנתן לו הקצב: משני צדיו תלוי העור. ועדיין לא חדלה החיה להתפתל.
אחר כך קצב נוסף תפס את אחת הרגליים, שברה, וחתכה. ברגליים הנותרות ובבטן נמשכו הפרכוסים. הרגליים הנותרות נחתכו והושלכו הצידה, יחד עם אלו של שוורים אחרים השייכים לאותו בעלים. אחר כך נגרר הפגר לכיוון המנוף ונתלה למעלה. רק אז הפרכוסים נפסקו.
הבטתי מן הדלת בשני, בשלישי ובשור הרביעי. זה היה דומה עם כל אחד מהם: אותו חיתוך של הראש, עם הלשון הנשוכה, ואותם איברים מפרכסים. ההבדל היחידי היה שהקצב לא תמיד הכה במדויק באופן שהביא להתמוטטות החיה. לפעמים הוא פספס את מטרתו, ובמקרה אחד השור זינק לעברו, צווח, מכוסה בדם, וניסה להימלט. אך אז משכו ראשו מתחת לדלפק, ומוכה בשנית, הוא נפל. לאחר מכן נכנסתי בדלת שהשוורים הובלו דרכה. שם ראיתי את אותו המחזה, רק קרוב יותר, ולכן ברור יותר.
מעל הכול ראיתי פה מה שלא ראיתי בעבר: איך השוורים הוכרחו להיכנס בדלת זו. בכל פעם נצמד השור לגדר, ולכן נמשך קדימה על ידי חבל הקשור לקרניו. בהריחה דם מיאנה החיה להתקדם, ולפעמים נסוגה ומשכה לאחור. זה יכול היה להיות למעלה מכוחם של שני הגברים לגרור אותו פנימה בכוח, לכן בכל פעם הלך קצב אחד מאחור, תפס את זנב החיה, וסובבו באלימות כה רבה, עד שהסחוס השמיע קול פיצוח והשור התקדם. כשהם סיימו עם העדר של אחד הבעלים, הם מייד הכניסו עדר של אחר.
ובצום, אם הוא באמת וברצינות מבקש לחיות חיים טובים, הדבר הראשון שממנו עליו להתנזר יהיה תמיד השימוש באוכל שמקורו בבעלי חיים, מכיוון ששימוש בו הוא פשוט בלתי מוסרי, מכיוון שהוא מעורב בפעולה הנוגדת את הרגשות המוסריים - הריגה. פעולה זו באה לידי התרחשות רק מפני חמדנות ותאווה לאוכל טעים. וזאת, מבלי לומר דבר על התעוררות התאווה הנגרמת על ידי אוכל כזה. התנזרות מאכילת חיות הינה הצעד הראשון של צום ושל חיים מוסריים.
מדוע, אם הזוועה וחוסר המוסריות שבאכילת חיות ידועה לאנושות כבר זמן כה רב, אנשים עדיין לא הבינו את החוק הזה - ישאלו אלה הנוטים להיות מובלים על ידי דעת קהל ולא על ידי ההיגיון. התשובה לשאלה זו היא שהתפתחותה המוסרית של האנושות, שהיא בסיס היסוד לכל התפתחות והתקדמות אחרת, היא תמיד איטית. אך הסימן שזו התפתחות אמיתית ולא מקרית, הוא התקדמותה הלא מופרעת של נטייה זו, ותאוצתה המתמשכת.
התפתחות הצמחונות היא מזן זה. התקדמותה מתבטאת גם במילותיהם של הכותבים, וגם בחיי האנושות עצמה, שמטעמים רבים עוברת באופן עצמאי, יותר ויותר, מהרגלי אכילת בשר לאכילת אוכל צמחוני. תהליך שקורה באותו אופן בתנועה שמגלה כוחה, ושגדלה עוד ועוד - תנועת הצמחונות. במשך השנים האחרונות התקדמה תנועה זו בהדרגתיות. עוד ועוד ספרים ומאמרים בנושא זה צצים מדי שנה, עוד ועוד אנשים מוותרים על בשר, ובחו"ל, במיוחד בגרמניה, באנגליה ובאמריקה, גדל בהתמדה מספר המלונות והמסעדות הצמחוניות.
תנועה זו צריכה לגרום אושר מיוחד לאלו שחייהם מוקדשים למאמץ להביא את מלכות השמיים לארץ, לא מכיוון שהצמחונות עצמה היא צעד חשוב לקראת המלכות (כל הצעדים האמיתיים הם גם חשובים וגם לא), אלא מכיוון שזהו סימן ששאיפתה של האנושות לשלמות המוסר רצינית וכנה, משום שהיא התחייבה לחוק הבלתי הפיך ברצף הטבע, והתחילה בצעד הראשון.
אדם אינו יכול שלא לשמוח על כך, כשם שאנשים לא יכולים שלא לשמוח על אדם, שלאחר ניסיונות שווא רבים להגיע לקומה העליונה של הבית, על ידי ניסיונות עקרים לטפס על הקירות מנקודות שונות, הצליח לבסוף לעשות את הצעד הראשון על גרם המדרגות. והוא צהל על כך, משוכנע שאין דרך אחרת מלבד טיפוס על המדרגה הראשונה הזו.
למאמר המלא באתר "יוגה של אהבה"
נא להמתין לטעינת התגובות
