מוארת וירוקה: הסוכה כסמל רוחני
מתקופת המקרא ועד היום מסמלת הסוכה הגנה, מקלט רוחני, וגם חיבור לאדמה. בעזרתה אנחנו לומדים לצאת החוצה, אבל גם להישאר מחוברים. רן ובר יוצא אל העולם
החשיבות של כל אחת מהתנועות האלו היא אדירה; אדם שאין לו שום נקודה של רצוא, שום נקודה של התעלות רוחנית – מה הוא יכול להביא לעולמו? עם מה הוא יוצא לעולם? איך הוא מעשיר את חייו בעושר ואושר רוחני? ללא הנקודה הפנימית, החיים יכולים להפוך לשיוט שטחי וחסר עומק פנימי.
ואילו ללא תנועת השוב, ללא היציאה לעולם, ללא הבאת הדברים לתוך העולם – גם אז, איזה משמעות יש לגילוי הרוחני? נשמה ללא גוף כבר היינו. מלאכים הם בריות רוחניות שלא מתמודדות בתוך עולם הבחירה שבו אנו שרויים. ואילו אנחנו, עם כל ההתמודדויות של החיים, שלפעמים הם בכלל לא פשוטים, רוצים להביא את עצמנו לתוכם, את הנקודות הפנימיות, העמוקות. את נקודות החיבור והטוב האינסופי לתוך החיים לתוך השוב.
ממש כמו הנשימה הרגילה שלנו, גם התנועות הפנימיות הללו מתרחשות הן באופן אוטומטי והן באופן מודע. כמו בנשימה, אדם נושם בכל מקרה, בין אם הוא מודע לזה ובין אם לא, אבל הוא יכול גם לתת את תשומת הלב ולהקשיב לנשימה, להיות מודע אליה ואם יש צורך לשנות או להעמיק אותה או לגרום לה להיות שטחית וקצרה יותר. להאיץ או להאט אותה.
גם הרצוא והשוב, העיל והנפיק קורים בכל מקרה, אבל אנחנו יכולים לתת להם את תשומת הלב ולהעמיק בהם, להיכנס ולהכניס יותר מעצמנו בהתרחשות שקורה ממילא.
מצד הפנימיות, ראש השנה ויום הכיפורים הם ימים של עיל. ימים של כניסה פנימה, של תפילה. ימי סליחה והמלכת המלך. ימים של התעלות רוחנית בנקודה פנימית. עד כדי כך שביום הכיפורים ממש מתבטלות הגדרות החיצוניות של תאוות העולם הזה והאדם לא אוכל, לא שותה, לא משמש מיטתו, לא נועל סנדלי עור ולא סך את גופו בשמן (שכולם מחזקים את הקשר עם העולם הגשמי). אלה ימים של התכנסות, של בנייה פנימית.
מה עושים אחרי שבנינו? מה עושים אחרי שנכנסו עמוק פנימה? עכשיו הזמן לצאת החוצה, תרתי משמע. סוכות מגיע ואנחנו יוצאים החוצה. ממש גם באופן סמלי – יוצאים מהבית ובונים סוכה, בית ארעי בחוץ. אנחנו גם עוסקים פתאום במצוות שהן הרבה יותר חיצוניות, הרבה יותר מעשיות, הרבה יותר מחוברות לעולם, מחוברות לטבע.
אם בראש השנה ויום הכיפורים לבשנו לבן והיינו ספונים בבית הכנסת, העיקר
בחג הסוכות המהלך הוא איך אני יוצא החוצה. איך אני מביא את כל הטוב הזה, את כל העושר של ראש השנה ויום הכיפורים לתוך החיים שלי. אני עדיין במודעות שהבורא הוא מלך העולם. מהלך שהתחלנו בראש השנה בהמלכה, אני גם מבין שאני קשור אליו, ותלוי בו לגמרי – מהלך שהמשכנו ביום הכיפורים. והדברים כל כך עמוקים וחזקים שהם יורדים עד לעולם העשייה – הינה, אני פשוט יוצא מביתי ונכנס לבית ארעי, לסוכה. ביציאה זאת אני מביע את מלוא בטחוני שאתה תשמור עלי ואתה תגן עלי ושכל בית אבן חזק ואימתני הוא בעצם משהו ארעי גם. שבעצם כל העולם הזה הוא ארעי ואין על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.
סוכות זה הוצאת הדברים לפועל. אחד ההבדלים שמבדילים בין אמונה לביטחון זה שאמונה זה עדיין עניין פנימי ורוחני ואילו בטחון זה המעשים שאני עושה לאור האמונה שלי. אם אני מאמין שהבורא טוב ומטיב ורצה שאצא החוצה, ביציאה עצמה – אני מביא את האמונה לתוך העולם וחי בביטחון.
אני יוצא החוצה ולא מסתתר במערה או בבית מדרש אלא מביא את החיים הרוחניים שלי אל תוך החיים הגשמיים, שלי ושל אחרים. ופה גם מתחבר עניין האושפיזין – האורחים בסוכה, שנוהגים להזמין אורחים לסוכה וכך מרחיבים את מעגל ההשפעה, הנתינה והוצאת הדברים מהכח אל הפועל.
לפיכך, בחג הסוכות עיקר העניין הוא המצוות המעשיות, המצוות שבהן אני יוצא לעולם. אם ביום הכיפורים לא אכלנו, בסוכות יש מצווה מיוחדת לאכול בסוכה. המפרשים מסבירים שביום הראשון בסוכות זוהי מצוות מהתורה, מה שנקרא – מצווה דאורייתא. למעשה, לא צריך לאכול לחם כל השנה מהתורה חוץ משתי פעמים – לחם לקידוש של סוכות ביום הראשון ומצה בפסח. שאר השנה, לא חובה. עד כדי כך חשובה האכילה בסוכה בחג הסוכות.
כמו כן יש את ארבעת המינים שנוטלים אותם ומאגדים אותם. ישנם הרבה דרשות איך ארבעת המינים מסמלים את החלקים השונים של עם ישראל ואנחנו אוגדים ומחברים אותם ביחד בכדי להראות שאנחנו רוצים להביא את האחדות לא רק כרעיון רוחני או כתפילה אלא ממש כחיבור פיזי.
אם כן, חג הסוכות עיקרו הוא הנפיק – היציאה. איך אני יוצא אל העולם, אבל עדיין מחובר לקדושה. אני יוצא, אבל אני בתוך סוכה. הסוכה מסמלת את ענני הכבוד שהגנו על עם ישראל במדבר מעמלק. מי שהיה נפלט מענני הכבוד היה בסכנה גדולה שילכד על ידי עמלק. גם היום הסוכה היא ההגנה, היא המקלט הרוחני. בעזרתה אנחנו לומדים איך מצד אחד לצאת החוצה, אבל מהצד השני עדיין להיות מחוברים. זה לימוד גדול – איך אני יכול לצאת אל העולם, אבל בלי לאבד את החיבור שלי עם הנקודה הפנימית.
לאתר של רן ובר – התחלות חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם