געגועי לאולד אייג': מיסטיקני צעצוע
אם נקביל את בתי הספר הניו-אייג'ים למוסך נגלה שהם מוציאים לכביש כלי רכב משובשים, לנסיעה מסוכנת. אורי יריב מסביר מה הופך את הניו-אייג' לעידן נטול רוחניות אמיתית, בהיפוך גמור לעידן הישן
הפתיחות התרבותית בשילוב עם השפע החומרי ומגוון המידע שהציף את המאה העשרים יצרו תנאים להיוולדו של זרם רוחני חדש ומגוון שערבב, עיבד ועטף מחדש את הרוחניות הישנה. הסודיות שעטפה את הידע האזוטרי במשך אלפי שנים נשברה, המידע והכוח החבוי בתורות הללו נפוץ עכשיו לכל עבר.
לראשונה בהיסטוריה הכתובה, הידע האזוטרי, המיסטי, הסודי נעשה עכשיו נגיש לפלחים רחבים של האוכלוסייה. סדנאות וקורסים במרכזי הערים במערב מציגים היום ניצוצות של ידע שהיה שמור אלפי שנים רק במנזרים ובמערות התבודדות. בתוך המעבר הקיצוני הזה לא כל הידע שרד, רוח הדברים הידלדלה מאוד ונדמה שהיחסים בין החניך הרוחני למורה התהפכו לגמרי.
עד לעידן הנוכחי המחפשים הרוחניים היו אלה שעוזבים הכל על מנת למצוא בית ספר רוחני ולקבל בו חניכה. וגם כשהיו מוצאים אותו הם היו משקיעים מאמצים עילאיים על מנת להביא את עצמם לרמה שבה הם יכולים בכלל לבוא ולהקשיב לשיעור רוחני אחד. זהו המצב הטבעי והבריא; החניך מקריב את האגו שלו בעזרת המאמצים שהוא עושה, ורק אז, כשהוא מתרוקן מעצמו, הוא יכול לקבל ולהכיל את האמת הרוחנית.
המצב היום בדיוק הפוך; רבים מבתי הספר הניו-אייג'ים מתרוקנים במידה זו או אחרת מכל אמת רוחנית שעשויה להפריע או להרתיע את קהל היעד, עד שהם מגיעים לרמה נמוכה מספיק הדומה בצורתה לאגו המצוי של הלקוחות הפוטנציאליים שנוהרים בהתלהבות לסדנאות הנעימות ומשאירים שם בשמחה את כספם.
התגלית הבסיסית של אנשי השיווק של הניו-אייג' היא שככל שדרגת הקושי ודרגת ההקרבה העצמית יורדת, כך המוצר הרוחני אטרקטיבי יותר. וכך המאמץ, הנתינה והעוצמה האדירה שהיתה סמל וכבוד של בתי הספר והמנזרים ברוחניות העידן הישן, התדלדלו לבלי היכר והפכו למין סדנאות הנראות במקרים הגרועים ביותר כמו שעת הפעלה בגן ילדים.
אין כאן כוונה להכליל יתר על המידה, וכמובן שישנם לא מעט דברים טובים בניו אייג', במיוחד בתחום הטיפולים והרפואה האלטרנטיבית שמוכיחים את עצמם יותר ויותר. עם זאת, הצד המיסטי לדעתי הוא זה שלא הצליח לשרוד במעגלים הרחבים וכיום נשארו רק מעט מקומות נסתרים שבהם המיסטיקה הרוחנית עדיין חיה באותה רצינות מקודשת כבעבר.
לירידה ברמת הרצינות שמאפיינת את רוב המיסטיקה של הניו אייג' יש מחיר כבד בדרך הרוחנית. נשווה לרגע את בתי הספר הניו-אייג'ים לרשת חדשה של מוסכים המקבלת מהמוסכים הקודמים את ההוראות לתיקון הרכב, אבל מחליטה שלא לחזק את הברגים כי זה קשה מדי וגם לא להחליף את
התוצאה במקרה הטוב היא שהרכב לא ייסע בכלל; זהו המקרה הנפוץ שבו הלקוחות של בתי הספר ה"רוחניים" הללו לא יחוו שום דבר יוצא דופן, לא תהיה להם חוויה מיסטית סוחפת והם לא יעברו שינוי רוחני עמוק. הם יהיו אולי יותר רגועים, יחשבו יותר חיובי, יחושו קצת אנרגיה שמדגדגת מסביב לגוף. הם יחבקו כמה אנשים וילכו הביתה בתחושה טובה, מבלי שיגרם להם שום נזק, אבל גם מבלי שיקרה להם משהו משמעותי.
המקרה הבעייתי יותר הוא זה שבו רכב שלא הוכן כראוי מתחיל "לנסוע". במקרים הללו בית הספר הניו-אייג'י מספק כמה שיטות יעילות שמובילות את הלקוחות הרוחניים לחוות חוויות רוחניות עזות שמזיזות משהו עמוק ועצום בשורש ההוויה. אלא שללא ההכנה המתאימה וההבנה המדויקת של חווית אלו, דרך הידע האזוטרי והמיסטי העתיק ודרך ההדרכה האישית של מורה רוחני אמיתי, איזה בורג עלול להשתחרר בדרך.
הקושי, הנתינה וההקרבה העצמית שהיו הכרחיים בשנים הראשונות של התרגול לא היו שם. והם אלה שהיו צריכים לטהר, לחזק ולאזן את ההוויה; המשמעת, השירות האלטרואיסטי והוויתור העצמי אל מול הדרך הרוחנית הם אלה שהיו נותנים למחפש הרוחני עמוד שידרה, צלילות, ריכוז ואמות מידה מוסריות נאצלות. ועכשיו בלי שום הכנה הלקוחות מתרגלים מיד לשיטות מיסטיות חזקות והם יוצאים "לנסוע" על הכביש המהיר של העולם הרוחני המיסטי אלא שפתאום "הרכב" שלא עבר טיפול מתאים מתחיל להתפרק.
ישנם אינספור מקרים של תרגול של ספיריטיזם, תקשור, קונדליני יוגה, תרגלי נשימה מורכבים וריטריט נוקשים שבהם אנשים חווים מהר מדי חוויות רוחניות חזקות והמערכות שלהם יוצאות מאיזון.
ישנו מקרה ידוע של חובבי מאגיה בגרמניה שהחליטו לעשות טקס אזוטרי עוצמתי. הם קיבלו את ההוראות שהחילו בין היתר ציור של מעגל הגנה על הרצפה שיכיל את כל ההתרחשות של הטקס. אותם חובבים מתחילים החליטו לא ללכלך את השטיח ולצייר את מעגל ההגנה על התקרה. הם ביצעו אמנם את הטקס, אבל ללא ההגנה הדרושה. מאחר והם זימנו כנראה אנרגיה גדולה ללא ההגנה המתאימה משהו השתבש לחלוטין בנפשם, הם השתגעו במקום והתאבדו.
דוגמה עצובה זאת באה להראות שהרוחניות המיסטית איננה צעצוע וגם לא תחביב, אין להתייחס אליה בזלזול או בהזנחה אלא ביראת כבוד ובתחושה של אחריות בוגרת וצלולה.
מתוך אחריות ובגרות נוכל לראות כמה מעט אנו יודעים על העולם הרוחני המיסטי, ומכאן אנו יכולים לבקש בענווה את עזרתו של מורה רוחני מהימן. ניתן להתמודד עם כל הסכנות של הדרך הרוחנית המיסטית ברגע שנוצר קשר הלב עם המאסטר הרוחני. תחת הדרכתו והגנתו הדרך הזו הופכת למסע הנפלא ביותר בעולם.
המאסטר הרוחני הוא החוליה שבכוחה לעשות את הקשר בין הרוחניות האדירה של העבר לבין הרוחניות הפעוטה של הניו אייג'. אבל הרבה מעבר להדרכה ולידע שהוא נותן, המאסטר משמש דוגמה חיה לכך שהגשמה רוחנית היא אפשרית והנוכחות שלו מציתה בלב כמיהה רוחנית אדירה.
עיון בסיפורי החיים של התלמידים של העידן הישן מגלה שהיתה להם כמיהה רוחנית חסרת פשרות. הם היו מוכנים לתת את הכל, לוותר על הכל ולעשות כל מאמץ בשביל לקבל הדרכה לעשות עבודה רוחנית וללכת בדרך זו עד הסוף.
היוגים היו מוותרים על הכל והולכים לחיות לרגלי המאסטר שלהם במערות בהימליה או ביערות. תלמידיו של רבי עקיבא היו מוכנים אפילו לתת את חייהם, אבל לא לוותר על לימוד התורה. ביהדות, בנצרות, בבודהיזם וביוגה של פעם המחפשים הרוחניים היו מוותרים על שינה, על אוכל, על נוחות ועל חברה על מנת שהם יוכלו לתת את כל זמנם לרוח.
ברוחניות של הניו אייג' קשה מאוד למצוא מחפשים רוחניים כאלה. אמנם יש לא מעט אנשים רציניים גם בניו אייג', אבל גם מתוכם קשה למצוא אנשים שמוכנים לתת את עצמם לגמרי. נדמה שלכולנו יש היום בחיים דברים שחשובים יותר מהדרך הרוחנית. פתגם ישן אומר: "מי שלא נותן לאלוהים את המקום הראשון בחייו, כאילו לא נותן לו מקום בכלל".
אי אפשר לתת חלק ולצפות לקבל בחזרה את הכל, אין שום מקום לעגל פינות. בדרך הרוחנית אין את מי לרמות - אם לא ויתרת על עצמך לגמרי לא תקבל את עצמך לעולם. זאת הסיבה שלדעתי הניו אייג' מסרב להמריא באמת. הידע הוא בחלקו אותנטי, שיטות התרגול הן בחלקן טובות, אבל הכמיהה וההקרבה העצמית לא קרובות לרמה שהן צריכות להיות. זהו המרכיב החסר וזו לדעתי הסיבה שגם אם ישנם כיום הרבה אנשים שהולכים בדרכים המגוונות של הניו אייג', רק מתי מעט הם אלה שמצליחים להגיע בימינו להגשמה רוחנית.
ההתמעטות של ההגשמה הרוחנית בימינו גרמה לרבים להטיל ספק שהיתה אי פעם רוחניות אמיתית
ושהיו אנשים שהיו להם חוויות וכוחות רוחניים אדירים. כל אלה נראים היום כמין פנטזיה בלתי אפשרית או איזו הגזמה תיאטרלית.
תחושת הלב שלי היא שאין שום הגזמה בתיאורים של העוצמה וההדר הרוחני של העידן הישן. אנשים אלה הגיעו לשלמות בתרגול הרוחני פשוט מכיוון שהם היו מוכנים לתת את הכל וללכת את כל הדרך. ומי שמוכן בימינו לעשות את הקורבן השלם הזה ולתרגל את השיטות שהיו נהוגות בעבר, עם כל הלב ובלי לשמור דבר לעצמו בצד, יגלה בצורה בלתי נמנעת שהוא מגיע בעצמו לאותן תוצאות ולאותה הגשמה רוחנית שהיא עדיין נגישה ואפשרית גם היום.
אדם כזה ימצא שיש גם בימינו מספר מאסטרים רוחניים שמשמשים דוגמאות חיות, ועצם הנוכחות שלהם לוחשת בעדנה שלא רק שההגשמה הרוחנית היא אפשרית אלא שהיא הדבר הנהדר והחשוב ביותר עלי אדמות.
לבלוג של אורי יריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם