הרוח של הישן והחדש: ביקור בבוסטון
בוסטון משלבת את מאפייניה של ארה"ב – זוהי עיר ספורט ממדרגה ראשונה, המספקת אתרי צילום רבים לתעשיית הקולנוע, מהווה כור היתוך ומקנה אווירה סטודנטיאלית
את המחמאות על בוסטון שמעתי עוד לפני הנסיעה, אבל עד שאתה לא מטייל בה, קשה לך להבין מדוע היא כל כך מושכת. הרי זו לא ניו יורק עם ההמולה, לוס אנג'לס עם הזוהר או אפילו וושינגטון עם העוצמה הפוליטית. אבל אחרי ארבעה ימים בעיר, אשר משרה אווירת נינוחות והאנשים בה חייכניים, קשה שלא ליפול בקסמיה.
אפשר לומר שבוסטון משלבת, למעשה, את כל מה שמאפיין את ארצות הברית – יש בה כור היתוך של קהילות, ובראשן האירים והאיטלקים; זוהי עיר שהספורט זורם בדמה עם קבוצות מצוינות ובעלות מסורת כמו הבוסטון סלטיקס בכדורסל והרד סוקס בבייסבול; והיא מספקת אתרים לא מעטים לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה (בוסטון ליגל, אלי מקביל, חופשי על הבר, השתולים וחיוך של מונה ליזה). זו גם בעיר עם רוח צעירה בזכות אלפי הסטודנטים שלומדים ביותר מ-100 הקולג'ים והאוניברסיטאות בסביבתה.
בוסטון היא אחת הערים העתיקות ביותר באמריקה הצפונית. היא נוסדה בשנת 1630 על ידי פורטנים אנגלים, ובתוך שנים לא רבות הפכה למרכז החשוב ביותר בניו אינגלנד עבור האינטלקטואלים, שהקימו בה את הקולג' הראשון הרווארד (היום האוניברסיטה). בוסטון היא גם העיר שהניפה את נס ההתקוממות נגד הבריטים והיוותה זירה לכמה מהקרבות החשובים ביותר של מלחמת העצמאות.
כדי להכיר לעומק את ההיסטוריה של בוסטון ולזכות בסוג של מסע בזמן, הדרך הטובה ביותר היא לצעוד ב"נתיב החירות" (freedom trail). מדובר במסלול הליכה המשתרע על פני כארבעה קילומטרים בין חלק משכונותיה של העיר, וכולל 16 מהאתרים החשובים ביותר בהיסטוריה של בוסטון בפרט ושל ארצות הברית בכלל. כמו בארץ עוץ, גם כאן יש שביל שמוליך בין התחנות השונות – רק שפה השביל עשוי
המסלול נפתח בגני בוסטון (Boston Commons), הפארק הציבורי הראשון של אמריקה שיושב בלבה של העיר. עוד לפני שיוצאים לדרך אפשר לשבת על אחד הספסלים בין העצים או לצפות בבריכת הצפרדעים, כשעשרות ילדים משכשכים בה בימים החמים. במקום אפשר למצוא גם את הפסל לציון טבח בוסטון ב-1775 או את האנדרטה לזכר החיילים והמלחים שנהרגו במלחמת האזרחים.
המסלול ההיסטורי עובר ליד בניין הקונגרס של מסצ'וסטס עם כיפת הזהב, בית הקברות העתיק גרנארי (שבו קבורים בין היתר הוריו של בנג'מין פרנקלין ומחברת "אמא אווזה"), בניין הממשל הישן (שממרפסתו הוקראה לראשונה הכרזת העצמאות) וכנסיות בנות 200-300 שנה שיושבות בין בנייני משרדים חדישים ומוכיחות את השילוב בין עבר להווה שמייצגת העיר.
אחת הנקודות שבהן כדאי להתעכב היא פנוויל הול (Faneuil Hall) וקווינסי מרקט (Quincy Market), שניים מהשווקים העתיקים של בוסטון שניצבים בדיוק מול בניין העירייה. כאן תוכלו לעצור לארוחה באחת ממסעדות הבשר ומאכלי הים המפורסמים, לעבור בין חנויות האופנה היוקרתיות (כן, יש פה גם גאפ), לקנות מזכרות מקומיות או ליהנות בסופי שבוע ממופעי רחוב.
מכאן ממשיך הנתיב לעבר הנורת' אנד (North end), בו נמצא ביתו של פול רוויר העתיק ביותר בבוסטון. רוויר התפרסם כאשר בלילה של ה-17 באפריל 1775 רכב ללקסינגטון (Lexington) ולקונקורד (Concord) כדי להזהיר מפני הבריטים המתקרבים, וחלק מנקודות "נתיב החירות" עוסקות במסעו הפטריוטי.
הנורת' אנד מספק גם אווירה שונה עם רחובות צרים ואווירה אירופית. כיום יושבים פה רבים מבני הקהילה האיטלקית. אם במקרה תהיו בעיר במהלך אוגוסט, כדאי לכם להגיע לאחד מפסטיבלי הקדושים – כאשר הרחובות הקטנים מלאים בדוכנים עם מאכלים איטלקיים אותנטיים.
שתי הנקודות האחרונות של המסלול הן אתר העגינה של אוניית המלחמה קונסטיטיושן שנחנכה בשנת 1797 (במקום מוזיאון שמביא את סיפורה של האונייה וניתן גם לסייר עליה), ואנדרטת באנקר היל על גבעה שצופה לעבר העיר – המקום שבו התנהל אחד הקרבות העקובים מדם במלחמת השחרור.
המלצה קטנה שלי: בתום המסלול, כאשר תעשו את דרככם חזרה, יש מקום אחד שיכול לספק לכם אנרגיה אחרי המסע הרגלי הממושך. לפני הפנייה לגשר שמוביל בחזרה לכיוון הנורת' אנד, יש חנות קטנה בשם Cold Stone Creamery. כאן תוכלו למצוא גלידות או שייקים עם מיטב הפירות, שבהחלט יספקו לכם אנרגיה אחרי יום לא קצר בשבילים.
יום נוסף כדאי להקדיש לקיימברידג', העיר האוניברסיטאית שנמצאת מעבר לנהר צ'רלס. במרכזה של קיימברידג' נמצאת אוניברסיטת הרווארד שנוסדה כקולג' בשנת 1636 והתפתחה לאוניברסיטה עם תשע פקולטות כיום.
כל הרחובות מובילים לכיכר הרווארד, לבה של קיימברידג', שכבר שנים רבות מהווה זירה של חופש הביטוי והיצירה. בין בתי הקפה הקטנים והאופנתיים וחנויות המזכרות, אפשר למצוא אמני רחוב שמקווים להפוך לבוב דילן הבא (שגם הוא ניגן כאן), מפגינים למען טיבט או סתם משוגעים שמזהירים מסוף העולם.
מעבר לכביש נמצא הקמפוס המרכזי של האוניברסיטה. בתוך חצר הרווארד, בין שבילים ועצים, נמצאים המבנים ההיסטוריים של אולמות לימודים, מגורי הסטודנטים והספרייה המרכזית.
כאשר שנת הלימודים מתחילה, צועדים בשבילים סטודנטים צעירים שמקווים להגיע להישגים דומים כמו חלק מהבוגרים של המוסד. ב-300 השנים האחרונות הוציא המוסד מתוכו לא מעט מנהיגים ונשיאים, כולל ג'ון קנדי (שעל שמו בית הספר לממשל) וברק אובמה (שערך את הביטאון היוקרתי של הפקולטה למשפטים).
קיימברידג' בכלל, והרווארד בפרט, מהווים גן עדן לחובבי ספרים. כמעט בכל כמה עשרות מטרים ניתן למצוא חנויות ספרים, חלקן עוסקות בנושאים מוגדרים כמו רדיקליזם שמאלני, בחלקן אפשר למצוא ספרים ישנים במחירים מצחיקים ובאחרות אפשר למצוא את הספרים החדשים ביותר בשוק. בחנות "בוסטון גלוב" (Boston Globe), למשל, אפשר למצוא מדריכי נסיעות לכל נקודה בעולם, כמו גם מפות ישנות וגלובוסים ענקיים.
מוסד אוניברסיטאי חשוב נוסף בקיימברידג’ הוא המכון של מסצ'וסטס לטכנולוגיה, הידוע בכינוי MIT. אמנם כאן המבנים פחות מרשימים מבחינה היסטורית מאשר בהרווארד הסמוכה, אבל שווה להסתובב בין מוסדות האוניברסיטה. חלקם בעלי עיצוב ארכיטקטוני מרתק והם מספקים אכסניה למוחות המדעיים המובילים בעולם.
בוסטון מציעה אפשרויות מגורים שונות לתיירים שמגיעים אליה. אפשר כמובן להתאכסן באחד מהמלונות, אבל העיר, ובמיוחד קיימברידג', מציעות גם אפשרויות מעניינות של בד אנד ברקפסט (bed & breakfast). בתים ישנים, חלקם מהמאה ה-18, הפכו לאכסניות במחיר סביר שאינו גורם לחור עמוק בכיס. אני בחרתי ב-William Pearl House שבקיימברידג', במרחק של קילומטר וחצי בלבד מכיכר הרווארד וסמוך לתחנת הרכבת התחתית.
על אף שבוסטון היא עיר שכדאי לעשות בעיקר ברגל, גם התחבורה הציבורית בה מהווה פתרון מצוין להגיע ממקום למקום. מערכת הרכבת התחתית – ה-T – היא הוותיקה ביותר בארצות הברית, ועדיין פועלת ללא רבב. אפילו בשיאה של עונת הבייסבול, כאשר אלפי אוהדים בחולצות אדומות מציפים את התחנות בדרך למגרש פנוויי לעוד משחק של הרד סוקס, נשמר הסדר ואין דחיפות או קללות.
שישה קווים של התחתית חוצים את העיר לאורכה ולרוחבה ומגיעים גם לפרברים. המלצה קטנה: אם תעלו על הקו האדום, תוכלו להגיע לאוניברסיטת מסצ'וסטס כדי לבקר בספרייה הנשיאותית על שם ג'ון קנדי. שם תוכלו ללמוד על הנשיא הצעיר והמרתק. אפשר גם להגיע לקווינסי סנטר או לבריינטרי, משם הגיע הנשיא השני של ארצות הברית, ג'ון אדמס.
נא להמתין לטעינת התגובות
