הנהר הנהדר: טיול לאורך נהר הריין
בין אם תגיעו לכאן במכונית, על גבי זוג אופניים או בשיט תענוגות, נהר הריין, מקור בלתי נדלה לאגדות ולמיתוסים, מבטיח לכם נוף קסום, טירות עתיקות ועיירות בעלות ערך היסטורי. שבוע גרמניה
חשיבותו האסטרטגית של הריין פחתה במרוצת הדורות, אך ערכו הסמלי והפולקלוריסטי בעינו עומד. הריין מושך מטיילים רבים שנהנים ממרכזי התרבות שפרחו לאורכו. הם באים לכאן בהמוניהם – ברכב, על גבי אופניים או בשייט תענוגות. הנהר מתפתל בנוף קסום, לעתים מרגיע ולעתים מסעיר. טירות עתיקות ועיירות מנומנמות מתחלפות לסירוגין, ואין במראה השלו דבר שיסגיר את עברו הסוער של האיזור.
אורכו של הריין 1,320 קילומטרים (הנהר הארוך במערב אירופה) ומקורותיו בהרי האלפים בדרום שווייץ ובצפון איטליה, והוא זורם צפונה דרך אגם קונסטנץ, גרמניה והולנד, עד שנשפך לים הצפוני. יובליו העיקריים של הריין הם הנהרות ארה, נקר, מיין ומוזל. משמעות השם "ריין" היא "זה אשר זורם" ומקורו בשורש הקלטי "reie", שמשמעותו להזיז, לזרום, לשטוף ולרוץ.
לגדות הריין שוכנות ערים חשובות רבות ביניהן: באזל (שווייץ), ודוז (ליכטנשטיין), שטרסבורג (צרפת), בון, קלן, דיסלדורף (כולן בגרמניה) ורוטרדם (הולנד). אף שהוא עובר במספר מדינות –שווייץ, ליכטנשטיין, אוסטריה, צרפת והולנד – החלק הארי של הנהר זורם דרך אדמת גרמניה, ומשמש אותה לצרכי תעשייה ומסחר, וכנתיב מים. חגיגות ופסטיבלים רבים נערכים לכבודו, אך גם עימותים צבאיים רבים נערכו על רקע נהר הריין במהלך ההיסטוריה.
לאורך השנים היה הריין מקור בלתי נדלה לאגדות עממיות, שהמוכרת מכולן היא אגדת לורליי, הבתולה המכושפת והמכשפת. אך מעבר להיותו עורק כה מרכזי בתרבות הגרמנית, זהו נהר נהדר הזורם בעמק יפהפה ומהווה את אחד מהאיזורים הנעימים של גרמניה. כך למשל, מרבית הגפנים של גרמניה גדלים בסמוך לו.
באיזורים שונים של הנהר תנאי אקלים משתנים, ועל כן גדלים סוגים שונים של גפנים המספקים מגוון גדול של יינות גרמניים. ענף היינות מפותח גם באיזורים של צרפת ושוויץ בהם עובר הנהר. לאורך הנהר גם ממקומות טירות רבות שהקימו אדונים פיאודלים בימי הביניים כדי להגן עליהן מפני אויבים ושודדים. מחלקן של הטירות נותרו רק הריסות, אך חלקן שוקמו והן מהוות אטרקציה לתיירים רבים.
נקודת המוצא לטיול לאורך נהר הריין היא העיר פרנקפורט אֳם מָיין (Fankfurt-am-main). כשמגיעים אליה אפשר לטייל ברגל לאורך הנהר מיין, לסייר בבית
לאחר ביקור קצר בעיר מומלץ לצאת לטיול בן שלושה או ארבעה ימים לאורך עמק הריין, הנמצא במדינת ריינאלד-פפלץ. היציאה מעיר היא לכיוון דרום-מערב בכביש מס' A80, המקביל לנהר המיין אל הכפר Weilbach וממנו לעיר מיינץ (Mainz). מיינץ שוכנת בשפכו של הנהר מיין אל הריין ומשמשת כשוק היינות החשוב ביותר בגרמניה.
בנה המפורסם ביותר של מיינץ הוא יוהאן גוטנברג (1468-1397) ממציא הדפוס, שכאן הדפיס את התנ"ך הנקרא על שמו, וניתן לראות בעיר פסלים רבים שלו וציורי דיוקנו. נוסף על כך, בעיר הזו פרחה אחת הקהילות העתיקות ביותר בארץ אשכנז, כאשר ראשוני היהודים התיישבו בה בשנת 900 לערך. בעיר התפתחה ישיבת מגנצא, שהייתה מרכז רוחני חשוב בימי הביניים.
מיינץ סבלה, כמו ערים נוספות באיזור, מנחת זרועם של הצלבנים שהפכו את אחד מבתי הכנסת של העיר לכנסייה. שם הם הטבילו יהודים בעל כורחם, עד שאחד היהודים הבעיר את הבניין באש – על עצמו ועל הנוצרים שבו.
כדאי לראות בעיר את קתדרלת סנט מרטין (אחת הגדולות בגרמניה) ואת מוזיאון גוטנברג, שניהם בכיכר Liebraufen; את כנסיית סטפנוס הקדוש (Stephanskirche) ובה תשעה ויטראז'ים של שאגאל; ואת מוזיאון הספינה הרומית, ובו ספינת משוטים שהפליגה על הריין. מומלץ בחום לשתות קפה במרפסת של מסעדת Stadtpark, הצופה אל הריין.
לחובבי ההיסטוריה, והיסטוריה יהודית בפרט, מומלצת גיחה בת 50 קילומטרים דרומה אל וורמס (Worms), עיר שקטה שחזותה המנומנמת אינה מסגירה את העובדה כי בנקודת זמן קצרה שיחקה תפקיד מפתח בתולדות האיזור. וורמס היא אחת הקדומות שבערי גרמניה, ובשנת 413 הפכה לבירתה של האימפריה הבּורְגוּנְדינית קצרת הימים.
עבור מטיילים יהודים וורמס היא "וורמיזא", בה התקיימה הקהילה היהודית העתיקה ביותר בגרמניה. העיר מכונה גם "עירו של רש"י" משום שזה למד בה. גאוותה של וורמס היא על קתדרלה סנט פטרוס, הבולטת למרחוק עם ארבעת מגדליה ושתי כיפותיה.
מומלץ כמובן לבקר בעיר ברובע היהודי בו פרחה הקהילה במאה ה-11; ב-Alte Synagogue - בית הכנסת העתיק שנבנה בשנת 1034, הוחרב על ידי הנאצים והוקם מחדש בשנת 1961; ובבית רש"י (Raschi Haus), המאכלס כיום את המוזיאון היהודי (Judaica Museum).
בית הקברות היהודי (Heiliger Sand) נחשב לקדום באירופה והמצבות בו הן מזכרת אילמת לרבים מרבניה של אירופה, ביניהם רבי מאיר מרוטנבורג שמת בבית הכלא ב-1293 לאחר שנאסר בפקודת המלך ההבסבורגי רודולף, בעוון ארגון עליה לארץ ישראל.
מוורמס נוסעים דרך בינגן (Bingen) לעיר רודסהיים (Rodesheim). זוהי עיר היין של עמק הריין המספקת הזדמנות לטעום מיינותיו המפורסמים של האיזור. העיר הומה תיירים הלומי יין, הפוקדים את הפונדקים שברחוב Drosselhof. כדאי לערוך ביקור חטוף במוזיאון היין בטירת ברומסרבורג (Brőmseburg). מומלץ לעלות ברגל או ברכבל אל המונומנט הבומבסטי Niederwald Denkmal שהוקם ב-1883 לציון איחוד גרמניה. משם נשקפת תצפית על העיר ועל כרמי היין מסביבה.
מרודסהיים נוסעים צפונה ומומלץ לשוב לבינגן ולנסוע בגדה המערבית (השמאלית) של הנהר, ולא במזרחית, הנוחה והמהירה יותר. בקטע זה חפרו מי הריין ערוץ צר ותלול ויצרו נוף נהדר. לאחר תצפית על "מגדל העכברים" שנמצא על אי קטן בנהר, אפשר להמשיך בסיור לאורך העמק. מיד עם היציאה מבינגן, מגיעים לכמה טירות שהיפה שבהן היא טירת רייכנשטיין (Richenstein) הצופה על עמק יפה ויש בה תצוגה של כלי נשק וצייד.
בהמשך הדרך מגיעים לבאכראך (Bacharach), עיר חיננית שבטיפוחה וניקיונה מזכירה בונבוניירה יותר מאשר מקום מגורים. כיכר השוק (Markt) מוקפת בבתים מקסימים המקושטים בפרחים וגם כיכר הדואר (Posthof) מרשימה בחזותה. מעל הכול חשוב לשים לב למראה הנוף הנשקף אל עמק הריין. אטרקציה גסטרונומית באיזור היא פונדק Weinhaus Altes Haus השוכן בבית בן 600 שנה.
מבאכראך ממשיכים אל הכפר אוברווזל (Oberwesel) ואל ארמון שונבורג (Schőnborg), שסביבו שלוש טירות מוקפות חומה. באוברווזל מתחיל עיקול הנהר המוביל אל צוק לורליי, המזדקר מעבר לנהר. אגדת לורליי היא אולי המפורסמת מבין המיתוסים הקשורים בריין. לורליי הייתה הנימפה המפתה בשירתה את המלחים עד כי ספינותיהם עלו על הצוק שנקרא על שמה וירדו למצולות.
לורליי היוותה מקור השראה למשורר היהודי המומר היינריך היינה שהקדיש לה את אחד השירים הליריים היפים ביותר בספרות הגרמנית. למעשה, מדובר באחד האתרים המובהקים, שפרסומם הרב והציפיות הנשקפות מהם עולה בהרבה על מה שיש להם להציע.
הכפר סט. גואר (St. Goar) שוכן למרגלות המבצר המרשים Burg Rhinfels. הוא נבנה בשנת 1245 על ידי הדוכס דייטר החמישי (Dieter) מקצנלבוגן כבסיס לגביית מיסים מהעוברים בדרך. המקום שופץ במאה ה-16 בסגנון הרנסנס, ונכבש על ידי הצרפתים בשלהי המאה ה-18.
גם אם בשלב זה של הטיול נדמה כי ראיתם די והותר טיסות, כדאי לסייר במבצר הבנוי כלבירינט ענק, ברשת המנהרות התת קרקעיות שלו ולצפות בנוף הנפלא שנשקף מעבר לנהר, כולל "טירת החתול" ו"טירת העכבר". ביציאה מהעיירה בופארד (Boppard) אפשר וכדאי לעלות ברכבל אל מצפה גדאונסק (Gedeonseck), ממנו נשקף עמק הריין כמפה טופוגרפית ממש.
התחנה האחרונה בסיור היא קובלנץ (Koblenz) השוכנת במפגש הנהרות ריין ומוזל. העיר, שהייתה נתונה פעם להשפעה צרפתית, מכנה את עצמה בשם "פריז הקטנה". זוהי עיר חביבה, אם כי לא אטרקטיבית במיוחד. כדאי לטייל ברגל אל הפארק השוכן בלשון היבשה שבין הריין למוזל, ומכונה "הפינה הגרמנית" (Deutsches Eck) המוקדש לאיחוד גרמניה.
קטעו הבא של הטיול, עד בון (Bonn), אורך 61 קילומטרים. זהו קטע פחות מרשים אך עדיין נאה ומהנה. אפשר לערוך סיור קצר בעיירה Andernach או בצוק Drachenfels, שם הרג הגיבור הטבטוני זיגפריד את הדרקון ורחץ בדמו.
המקום יפה במיוחד בשקיעה, וממנו קצרה הדרך לבון, העיר שהייתה בירתה של גרמניה המערבית. בבון נולד וכתב לודוויג ואן בטהובן (1827-1770), ובה למדו שני גאונים ממוצא יהודי: היינריך היינה וקרל מרקס. בון היא עיר "מתה" מעט, אך ממנה קצרה הדרך לקלן (Cologn), עיר יפהפייה בפני עצמה.
גילי חסקין הוא מדריך טיולים ודוקטור להיסטוריה. לאתר הבית לחצו כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
