השרוף של האורז: ערב שישי עם משפחת ישעיה
חברי המשפחה מתיישבים כולם לארוחת שישי כשהם לבושים ג'ינס וטי שירט. אחר כך מתחילים עם חמוצים וגונדי וממשיכים עם תפארת המטבח הפרסי. ארוחת ליל שישי עם משפחת ישעיה
תפריט
מרק עם גונדי חצילים ושום מוחמציםסלט שומר ופטריות אורז פרסי לבן ותפוחי אדמה אורז צהוב עם גזר ותפוחי אדמה חורש'תה (מן מרק פרסי ירוק וחמוץ ששמים מעל האורז) כרוב ממולא באורז בשר ולימונים פרסיים כבושים צלי עם שעועית ירוקה עוף בתנור אבטיח וענבים עוגת שוקולד של צילה
אחר צהריים חמים ומנומנם ומשפחת ישעיה, שהקדימה השבוע את ארוחת השישי שלה, רובצת על הספות מול הטלוויזיה, בבית של סבתא רבקה. הם רובצים וסבתא רבקה מתרוצצת בין המטבח לשולחן האוכל, בין שולחן האוכל לפינת הטלוויזיה.
כולם לובשים ג'ינס וטי-שירט וניכר עליהם שהם לא התלבשו במיוחד בשביל הארוחה. חוץ מעמית. עמית מסתובבת ביניהם בשמלה בלבן-טייד, בשיער אסוף ובו סיכת פרח כתומה. היא נראית כמו דמות מסרט אחר שבמקרה נקלעה למקום. היא צריכה להספיק ליום הולדת של חבר ואף פעם לא מוקדם מכדי ללבוש שמלה חגיגית.
באחד מערוצי
במרכז שולחן הקפה שמול הטלוויזיה היא מניחה קערה עם חצילים קטנים כבושים ושיני שום ענקיות כבושות - הספציאליטה של רבקה. בארון גדול במטבח נחשפות צנצנות גדולות ועמוקות מלאות בחצילים או בשום. את השום היא כובשת שנה שלמה לפני ההגשה. את החצילים בסך הכל שבוע.
רבקה: "אני מקפידה שלכל אחד מהילדים תהיה תמיד בבית צנצנת אחת של חצילים חמוצים וסלט טורקי. כשמשהו עומד להיגמר הם אומרים לי מראש כדי שאוכל לצייד אותם".
תמיד אתם מתחילים עם חמוצים וגונדי לפני האוכל?
רבקה: "חמוצים יש קבוע על השולחן אבל גונדי לא תמיד, כל שבוע יש משהו אחר. ולפעמים מין בורקס עם בשר. את התערובת של הגונדי אני מכינה פעם בחודש וחצי ומקפיאה ואז רק צריך להפשיר ולבשל".
כל שבוע קבוע. לרוב אצל רבקה, לעתים רחוקות אצל אחד האחים. שרון, אשתו של משה, לא מגיעה לארוחות כי היא שומרת שבת ולא יכולה לנסוע באוטו. הם מנסים להיפגש בשש אבל לא מצליחים.
מי מאחר?
קרן ומוטי: "משה".
משה (שמע שקוראים בשמו): " מה? ".
קרן : "שום דבר, שאלו מי הכי חתיך וחזק בעולם".
משה : "אני".
משה , למה אתם תמיד מאחרים?
משה: "אנחנו לא מאחרים! מי אמר שאנחנו מאחרים. הרי הגעת והיינו פה, לא? ".
נכון , אבל אם חלילה קורה שאתם מאחרים, מה הסיבה?
משה: "עניינים ועיקובים".
עדי : "וליאל בצופים".
משה : "וליאל בצופים אז מחכים לה".
הקרב מתחיל עוד בשלב הגונדי. ליאל ונועם מבררות אצל רבקה איזה אורז היא הכינה. רבקה מתוודה שיש שני סוגים: צהוב עם גזר ולבן. כיאה לאורז פרסי הוא מתבשל כשבתחתיתו פרוסות של תפוחי אדמה ומוגש הפוך כמו עוגה שחומה.
החלק השחום, אם לא טעמתם, קשה ועשיר טעמים ולוקח שנים של ניסיונות כדי להביא אותו לשלמות (לא שרוף ומריר, לא ספוג שומן, לא רך ותפל-מושלם). ליאל : "אני רוצה תפוח אדמה שרוף! ". נועם: "גם אני רוצה! ". קרן: "שתיכן יכולות לשכוח מזה. אתן לא רואות היום כלום מהשרוף".
כששואלים את בני משפחת ישעיה שאלה, הסיכוי לקבל תשובה לעניין שווה לסיכוי שיפגע ברק בפקח חניה בעודו רושם לכם דוח. ברירת המחדל שלהם היא קונדס, במיוחד אצל קרן. כל ניסיון לדלות ממנה מידע הוא הזדמנות לשכתב את הסיפור המשפחתי לכדי נראטיב הזוי ובלתי ניתן למעקב. לשיא היא מגיעה כשבת דודתה מאיה מצלצלת באינטרקום באיחור של שעה.
מאיה, שסיימה בדיוק קורס מ"כיות בהצטיינות, עולה במעלית. קרן מארגנת את כל המשפחה להעמיד פנים שהכינו לה מסיבת הפתעה קולנית לכבוד ההישג (פלוס צלם ועיתונאית שבאו לתעד את האירוע), וכולם קופצים עליה כשהיא עומדת בדלת. מאיה המומה ונבוכה ויש סיכוי שעד עכשיו היא לא יודעת שזאת עוד אחת המתיחות המאולתרות של קרן.
רבקה מתחילה את ההכנות כבר ביום שלישי, אז היא עורכת את הקניות בסופר. ביום רביעי היא עושה הכנות ראשונות (מנקה ירק בעיקר, אבל לא מבשלת) וביום חמישי מבשלת את רוב האוכל.
היום צילה ומיקי איחרו, אבל בדרך כלל, נשבעים כולם, הם מגיעים, אוכלים גונדי וחמוצים ומתיישבים לשולחן. אין יותר מדי מינגלינג כשהבטן מקרקרת. השולחן ארוך אבל קטן מלהכיל את כולם. נועם לוקחת את הצלחת לפינת הטלוויזיה וממשיכה לעקוב אחר ווילי הלווייתן.
עדי ועמית מתיישבות על המדרגות הסמוכות עם מגש גדול ועליו הצלחות שלהן. אמיר בסלון, לא ממש אוכל. בעשר הדקות הראשונות השיחה נסבה על העברת מנות מצד לצד. קצת כמו במשחק כיסאות מוזיקליים חייבים לשמור על צל ?חות ההגשה בתנועה כי אין מקום לכולן על השולחן.
אחר כך השיחה נודדת לנושאי נדל"ן. על הפרק: גובה התקרה בפרויקט רובע לב העיר בתל אביב. מתברר שלכל יושבי השולחן יש הבנה מעבר לבסיסית בנושאים כמו קירות גבס, הנמכות, תקני גובה ומיזוג מרכזי.
לימור: "כשבעלי ואני נזדקן נקנה דירה בתל אביב". מוטי : "אנחנו נזדקן בבית אבות". לימור : "אתה אולי תזדקן בבית אבות, אני אזדקן בשינקין". רבקה (מאבדת את ההומור מיד): " אם את רוצה ללכת עכשיו אני מחזירה לך את הנדוניה". לימור (צוחקת): " תחזירי. . . רבקה לא אוהבת לצחוק על דברים שקשורים לילדים שלה. .".
כל השבט נודד בחזרה לפינת הטלוויזיה. עדי, עמית ועמיר משחקים יחד. טל ומאיה יושבות מחובקות ומתלחשות. נועם וקרן מנהלות מאבק דגדוגים. קרן מנצחת ניצחון טכני אחרי שנועם מזמנת את אמא שלה למאבק.
נועם קבעה לצאת עם חברים לפיצה ברמת אפעל. טל, מאיה וצילה יוצאות יחד לסרט מאוחר יותר. קרן, גם את יוצאת הערב? קרן: "לא. אני לא יוצאת אף פעם". נועם : "היא גם תמיד עד 12 בבית". משה : "כבר ב-11 אפשר למצוא אותה בבית עם הספרים".
נועם: "היא גם ממש שונאת מועדונים". קרן : "תרשמי שאני גם רוקדת ריקודי עם כל יום ראשון ואני בקורס מחשבים". כאמור , אי אפשר לקבל מהם תשובה נורמלית. הכיסאות נגררים משולחן האוכל כדי להכיל את כל המשפחה. הם מספיקים בדיוק לסיום המרגש של הסרט. ווילי יוצא לחופשי.
נא להמתין לטעינת התגובות
