אני שר לך, מרגריטה: הקוקטייל האולטימטיבי לקיץ
אין כמו מרגריטה כדי לצנן קיץ נבזי, מוח מהביל וסיוטי לילה בכיכוב הראשון בבידור, אבל קודם כל כדאי להבין איך מתקינים אחת כזאת כמו שצריך. גבי בר-חיים טובלת כוסות במלח
בתנאי שכבר התארגנתם על מזגן. בכל מקרה, מה שמתחיל להסתמן כקיץ הנבזי ביותר שעברנו - לפחות מאז המנוול של שנה שעברה - דורש רביזיה באגף המשקאות, שהיא קצת יותר מיין לבן, עראק או סתם גולדסטאר.
באווירת רפובליקת הבננות הנוכחית שפושה בישראל, אין כמו המרגריטה כדי לצנן מוח מהביל ונטיות רצחניות, ובתור מי שהמרגריטה היא עוגיית המדלן שלה (בעיקר בזכות היכרות פוסט צבא, פתיתי המלח הזעירים ותחושת ערפול האונות שהיא מייצרת), אין לי ברירה אלא להמליץ לכם להכניס אותה לקולקציית הקיץ הנוכחית.
לא ברור למה, אבל דווקא בישראל, מדינה בה אחד מטקסי ההתבגרות הפורנוגראפיים הוא הקפצת טקילה עם ספרייט, המרגריטה לא ממש הפכה ללהיט. אולי בגלל שהיא לא מוכרת מספיק בגרסתה המקורית והמעולה - זו הלא קפואה והמוכנה בבלנדר - ואולי בגלל שפשוט לא ממש יודעים להתקין אותה כאן כמו שצריך.
מה שבטוח הוא שבין כל הדאקירי, המוחיטו ושיבוטי המרטיני, היא יכולה להתאים בול למי שאוהב קוקטיילים חזקים עם טוויסט. ולגבי הגמד המרושע והעצל שמתעורר בכל אחד מאיתנו למראה נוזל שדורש ערבוב ויותר משני מרכיבים, אפשר להירגע: אם באייטיז מילאתם אבטיח מסכן בוודקה, באמת שקטן עליכם לטבול כמה כוסות במלח, או במקרה הפחות טוב, להתניע את הבלנדר.
הצ'יזבטים סביב המרגריטה הקלאסית מגרים כמעט כמו הקוקטייל עצמו, ומכילים לא מעט כזבים, שערוריות וטיפוסים שיכורים באזור מקסיקו. מה שבטוח הוא שמדובר בקוקטייל חדש יחסית, שהומצא בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת.
סיפור חביב אחד הוא היום בו הגיחה השחקנית האמריקאית מרג'ורי קינג במסעדת רנצ'ו לבה גלוריה בטיחואנה, מקסיקו, וככלבתא עם דרישות מיוחדות הודיעה שהיא אלרגית לכל משקה אלכוהולי פרט לטקילה, וזכתה בקוקטייל על שמה - מרגריטה, סוג של מקבילה ספרדית למרג'ורי.
סיפור נוסף טוען כי האחראית למשקה היא אחת, מרגרט סאמר, שאירחה באחוזתה באקפולקו חברים מחוג הסילון.
סיפורים נוספים מאשימים את המצאת המרגריטה דווקא בברמנים שיכורים (פנצ'ו מוראלס, דניאל נגרטה), שהיו אמורים להתקין מגנוליה, קוקטייל עם קואנטרו, ואלתרו למרגריטה. בכל מקרה, מהפדיחה הזו יצא להם-ולנו-רק טוב.
עכשיו, המרגריטה האמיתית, בניגוד למה שחושבות כל מיני ילדות עם כינוי בריטני-16 ברשת , אינה קפואה וסכרינית מהבלנדר, אלא קרה מאוד, משוקשקת בשייקר, ונמזגת לכוס משולשת שעל שוליה זוהרים פתיתי מלח.
מי שעשה אותה בארץ בכבוד שזכור עד היום, היא מסעדת צ'ימיצ'נגה ז"ל, שהביאה למקומיים את הדבר האמיתי. חלקם, אגב, מחפשים אותה בדמעות עד היום, ובצדק. מעבר לוורסיה ההיא, ומתוך כבוד לתאווה הישראלית לגרסאות הקפואות ההן, אביא כאן גם גרסה למשקה ההוא.
רק תעשו טובה: בלי טקילה תוצרת הארץ (פיכס), בלי סירופים לטעמים, ובלי שאר מזיקים. ואם אתם מזמינים אותה בבר והיא עולה פחות משלושים שקל, תבינו בעצמכם עם מה יש לכם עסק, ופשוט הימנעו מתרמית נוזלית עלובה. אז לעניינים.
החומרים:
45 מ"ל טקילה איכותית ממקסיקו (לבנה או זהובה)
45 מ"ל קואנטרו
30 מ"ל מיץ ליים טרי (או לימון)
מלח שולחן דק אופן
ההכנה:
1. משפשפים פלח ליים (או לימון, אם אין) על שולי כוס מרגריטה, וטובלים את הכוס בקערה עם מלח, כך ששוליה מצופים במלח.
2. מוזגים את כל המרכיבים לשייקר עם קרח, מנערים ומסננים לתוך הכוס המומלחת.
החומרים:
60 מ"ל מ"ל טקילה איכותית ממקסיקו (לבנה או זהובה). אגב , לרציניים, אפשר בהחלט להגדיל את הכמות לשוט וחצי (90 מ"ל)
30 מ"ל קואנטרו
30 מ"ל מיץ לימון טרי (או במקרה של גרסת לימון, מי סוכר)
חצי מנגו בשל ומקולף, חתוך לקוביות, או לימון שלם, מקולף, או כחמישה ליצ'י מקולפים, משומרים, או מספר דומה של תותים
קרח מרוסק
ההכנה:
הכי פשוט: מכניסים את החומרים לבלנדר, מרסקים, ומוזגים לכוס גדולה מאוד.
אפשר לקשט בתוספות פאתטיות, כמו מטריות קטנות, דובדבנים ומזגן שמכוון על 19 מעלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
