ששת כללי הזהב להגשמתה של האהבה
באהבה עצמה לא די. נחוץ גם יישום שלה בתוך מציאות חיינו על מנת שזו תפרח ותרחיב את תודעתנו. אומרם מיכאל איבנהוב פורט את התנאים ההכרחיים להגשמת האושר שבאהבה
האהבה לא יכולה להביא אושר, אלא רק בתנאים מסוימים:
1. ללמוד לאהוב את עצמך באופן אמיתי
כל אחד אוהב את עצמו, כן, זה נכון, אבל כיצד? האומנם לאהוב את עצמך משמעו לאכול ולשתות מכל הבא ליד? לעשן? לעסוק בשטויות ובשיגעונות? זוהי אהבה רעה מאוד. לכן, יש ללמוד לאהוב כראוי. נניח שאתה מחליט לא להכניס לתוכך כל דבר שאיננו טהור... ברגע כזה, כן, אתה אוהב את עצמך, משום שבאמצעות הטוהר שלך אתה מכין את התנאים הנפלאים ביותר כדי שהמלאכים יבואו לשכון בתוכך.
כאשר אתם נזהרים שלא לבצע כל רע באמצעות מחשבותיכם, רגשותיכם ודיבוריכם, אתם מכינים באופן פנימי את התנאים המתאימים, על מנת שאלוהים יבוא לשכון בתוככם. אהבה זו לעצמכם היא דבר אלוהי. וכך יש לאהוב את עצמכם, משום שכך אתם נשארים טהורים באופן פנימי. זה נורמלי מאוד לאהוב את עצמך, הטבע חינך אותנו לאהוב את עצמנו, הטבע נתן לילדיו את אהבתם לעצמם. אבל יש ללמדם גם כיצד לאהוב את עצמכם מתוך כבוד לסדר ולהרמוניה, מתוך מודעות לאצילותכם ולאלוהותכם.
2. להעמיד את אהבתנו לאלוהים מעל לכול, משום שאנו אוהבים את יוצרי האהבה שמגיעים ממנו אלינו.
מעולם לא אמרתי שיש להפסיק את אהבת הגבר או האישה, אלא רק במובן של ההתנהגות. כשאלוהים ישכון בלבנו, אם יישאר לנו מקום, בתחום הפיזי, אז נוכל גם להתקשר עם ישות אחרת, כדי לחוש בהיעלמותה של הבדידות. אך כיצד נוהג התלמיד? קודם כול הוא מתחיל לאהוב, הוא מעריך מאוד את הישות שבראה את כל הישויות, את מי שמעניק הכול לכול. התלמיד מניח בנשמתו את התפארת של כול התפארות, את אור האורות ואחר כך הוא בוחר את שותפתו (והיא בוחרת שותף).
התלמיד האמיתי מעמיד קודם כול את אלוהים כמקור לאהבה, לחוכמה ולאמת שבתוכו. אחר כך הוא מחפש מי שמסוגל, יותר מכול, לעזור לו לשמור על הקשר עם הבורא: כאשר מצא את הישות הזו, הוא נעצר לידה, לוקח אותה כשותפה בתחום הפיזי, משום שיש בה משהו המקרב אותו אל המקור. זוהי שליחה המדברת אליו מגן-עדן.
3. להיות מודע לכך שבמציאות אנו אוהבים את אלוהים המשתקף דרך הגבר האהוב או האישה האהובה.
מה מחפשים המאוהבים אצל האישה או הגבר שהם אוהבים? האם אלה הם הפנים, הרגליים, הידיים או העיניים שהם אוהבים? לא, משום שאלה הם רק כמה אמצעים פשוטים לביטוי האהבה, והם הרי מחפשים את האהבה עצמה!
לעיתים קורה שאנשים מפסיקים לאהוב אישיות זו או אחרת. והרי יש לה אותן ידיים, אותן רגליים, אותו חזה שהיה לה קודם, כן, אך הולכים לחפש את האהבה אצל אחרת. דבר זה מוכיח שלא מחפשים את הגוף הפיזי, אלא דרכו מחפשים את האהבה, זאת אומרת את תחושת המליאות, את האושר, השמחה, החום ואת המודעות הרחבה.
נניח שאתם מוצאים את האהבה מבלי להיות מאוהבים באישיות אחת מסוימת: האהבה כאן בשפע, זורמת ביקום,
אינכם מאמינים לי? אתם אומרים: 'זה לא ייתכן!' זה כן ייתכן, אך זו רק שאלה של דרגה. צריך להצליח ולהתרומם עד להבנה שהאהבה האמיתית היא האהבה האוניברסלית והיא קיימת בכול, בשפע. זוהי אהבה שניתן לשתות ממנה ולנשום אותה לעד, משום שדרגתה הגבוהה ביותר היא היותה תמצית החיים הנשגבים ביותר, היא לא דבר אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו.
4. לגלות שהישות האהובה היא ביטוי אחד של האלוהות.
שני אוהבים הרוצים לבטא אהבה אמיתית ולדעת את האושר האמיתי והחירות, חייבים לראות עצמם כנציגי האב והאם האלוהיים. אחרת, כאשר הנער ינשק את אהובתו, הוא ינשק גם את חולשותיה, את מגבלותיה, הוא לא ייגע בדבר מה נעלה בתוכה, יותר גדול ויותר טהור ממנה, וזה יביא סוף לאהבתם. יש צורך, אם כן, בהבנה אחרת לגמרי: הנער יראה באהובתו נציגת השכינה (האם האלוהית) והיא תראה בו נציגו של האב האלוהי, המשיח שיבוא.
בצורה זו, בהתייחסות כזו, ביחסים כאלה, הם קושרים קשרים עם דבר נעלה וכל אחד מהם נעשה קצת יותר מהאהוב או האהובה הפיזיים. כל אחד מהם נושא בנשמתו, בלבו, בידיו, משהו מהאין-סוף-אור. ומהאין-סוף-אור הזה זורמים אליהם הקרנות, צבעים, אנרגיות מאיכות נשגבה ביותר. כך באים המלאכים והרוחות המוארים ביותר בטבע, ומעניקים מכוחם ומשמחתם לשני היצורים שמנסים להתבטא בשפה היפה ביותר של הבריאה: שפת האהבה, האהבה הבלתי מוגבלת.
5. להתחבר לנפש והרוח של הישות האהובה.
בואו נעצור לרגע על דרכם של המאוהבים, על הרגליהם וכיצד הם מצליחים לרכוש את לב שותפיהם. אין הבדל בין איש לאישה בעניין זה, מפתים, מחמיאים, מחניפים ליהירות, נוגעים באישיות, כי אחרת לא משיגים דבר. בדרך זו שניהם מתפתים ומגיבים בתנועות, במילים יפות, במתנות, זו תמיד האישיות שאליה פונים, מבלי לדעת שבכול ישות קיים טבע עליון הנקרא עצמיות, הזקוק שיעוררו אותו, יעניקו לו מזון נעלה ויחזקוהו. זו הסיבה שהאהבה האנושית איננה באה לידי ביטוי אלא רק בצורה חייתית, אינסטינקטיבית ותאוותנית. רק לעיתים רחוקות ניתן למצוא בה מרכיבים שיריים, נפלאים ואלוהיים.
מדע האיניסיה [החוכמה הנעלה] חייב כעת להראות לאנשים שהם שכחו להזין את טבעם העליון, הקיים גם באנשים שהם אוהבים. הם משאירים אותם באבדון ובמוות, בגלל מחסור במזון הרוחני. דמיינו לכם שני יצורים אוהבים ולוקחים חלק פעיל בתורתנו, הם רוחצים יום ולילה באור הנפלא הזה: הם חיים אהבתם ברמה העליונה. כל אחד מהם חושב על רעהו ומבקש לתמוך בו תמיד, להאיר לו, לחזק אותו ולעזור לו בהתפתחותו. הנה, זוהי הדרגה המרוממת יותר של האהבה.
האהבה איננה צריכה להיות רק חילופים בתחום הפיזי והחושני הטהור, משום שהנשמה והרוח מחפשים דבר שאיננו נמצא במעטפת, בגוף. כאשר מתקשרים באמצעות הישות שאוהבים, רק עם הבשר, אין מקבלים דבר מן התחום המהותי, הנשגב והאלוהי. מקבלים רק כמה תחושות ההופכות אחר-כך לרעל, לצער, לחרטה, לויכוחים, לקנאה ולשנאה. באהבה הגוף צריך לשמש אמצעי ולא מטרה.
כל מי שלוקח את הגוף כמטרה נשאר כל חייו בלתי-מרוצה ומורעל: הוא לא נהנה יותר, לא אוהב יותר ואינו רואה עוד את הצד הטוב של הבעל או האישה שלו. הוא רואה רק את החסרונות, הוא ביקורתי, מתקוטט ומתחרט על נישואיו. האם יש במצב העלוב הזה משהו מן התהילה?
האהבה שאני מדבר עליה היא נצחית. גם כאשר שני האנשים כבר זקנים מאוד, כל יום הם מגלים אחד את השני מחדש, נהנים זו מזה ומוצאים שחייהם נפלאים. הם לא אוהבים רק את "הבקבוק", הגוף הפיזי, אלא את תוכנו, את העיקרון הרוחני, האהבה שמקורה בטבע האחד, במקור האחד והבלתי נדלה לעד.
6. לא לדבר על האהבה עם האהובה
נניח שאתה אוהב מישהי, אל תאמר לה זאת. אהבה מרגישים, רואים ואין צורך לדבר עליה. זה הדבר שהכי קשה להסתיר, יחד עם השנאה. האהבה באה לידי ביטוי במבט, בתנועה וביחסים. האנשים סומכים יותר מדי על הביטוי המילולי לאהבתם, על הכתוב, ואילו התנהגותם מוכיחה לעיתים את ההיפך!
כאשר מבטאים את האהבה מבלי לומר דבר, היא יוצרת בנשמה תנאים טובים ביותר, חירות רבה ונעימות. יש לשמור על האהבה כדבר יקר מאוד, יקר יותר מכול. אין לבטאה במילים. נניח שתתחיל לדבר עליה, מיד תגענה תגובות נגד שתגרומנה לחוסר הבנה, לקצר בתקשורת וזה יהיה חבל מאוד. ונניח שאינך מדבר עליה, הרי כך תוכל להימשך לנצח.
לגברים ולנשים יש נוהג להצהיר אהבתם, מבלי לדעת שיש במנהג כזה מרכיבים אנוכיים ואינטרסים. הם רוצים למשוך, לפתות, להרוויח את האישיות שאליה פנו, הם כותבים לה או מדברים עימה בצורה השירית ביותר, בוחרים מילים, תנועה, מסגלים לעצמם קול רך והאישיות מוקסמת מהם, מרוצה, כך נוגעים בליבה והיא נכנעת. אישיות זו מבינה, לבסוף, שהאהבה הזו איננה אמיתית ואינה תואמת ציפיותיה לאהבה.
אהבה שמטרותיה להרוויח אישיות אהובה, מתוך רצון למנוע אחר, מבוססת על פחד, אנוכיות, וחוסר אמונה באהבה אמיתית. לא האהבה האמיתית היא זו שעושה קסמים, ולכן אנשים רגילים לבטאה באמצעים מוגבלים ושקריים: המילה, הכתיבה, התנועה... עד כדי הרעלת הישות האהובה. יש המעמידים פנים שהכוח והיופי של הרגש הם שדחפו אותם לפעול כך, הרי למעשה הם מדגישים חולשותיהם, תאוותיהם וחושניותם. מורה אמיתי איננו מבטא כך את אהבתו: חשים באהבתו, היא מקרינה אור גדול.
(המשך החלק הראשון של המאמר) מתוך "תרבות חדשה שמשית ואוניברסאלית" מאת אומרם מיכאל איבנהוב. מחשבות יומיותבאנגלית, צרפתית ושפות אחרות. לקבלת מידע נוסף במייל
נא להמתין לטעינת התגובות
